Tuesday, May 15, 2018

"Havora" On Shabbos

What is the exact definition of the melacha of הבערה? Why  is the shiur a כל שהוא  as opposed  to all other melachos that have a shiur??

Enlightening teshuva!!

שו"ת מגדנות אליהו חלק ב סימן א
מהות מלאכת הבערה
הנה מו"ח הגאון (שליט"א) [זצ"ל] הביא בספרו בית הלחמי (סי' ב') קושיית החת"ס זי"ע לשיטת רש"י בשבת דף ק"ו ע"א שכתב דאין לך מבעיר שאין מקלקל ואפילו מבעיר עצים לקדירתו, דא"כ צל"ע כיון דסתם מלאכת שבת היינו מלאכת תיקון ולא קלקול ואי לאו דכתיב לא תבערו לא היה בכלל מלאכה כלל, וא"כ השתא נמי דכתיב לא תבערו מנ"ל דאיכא כרת וסקילה וכו' עיין שם. ומו"ח הגאון (שליט"א) [זצ"ל] תירץ בכמה אופנים נפלאים.
אך לענ"ד י"ל לשיטת השו"ע הרב ז"ל (סימן תצ"ה) בקונטרס אחרון (סק"ב) שהגדיר מלאכת הבערה וזל"ק, הנה אף על פי שהמבעיר אינו חייב אא"כ צריך לאפר אעפ"כ עיקר החיוב אינו משום שריפת וכליון העצים אלא משום רבוי האש כדמשמע ברמב"ם (פי"ב מהלכות שבת) גבי חימום ברזל וכו', וכן משמע בתוס' (סו"פ האורג ד"ה בחובל) עיין שם שהקשו צריך לאפרו היכי חשיב צריך לגופו, וז"פ ואין צריך לפנים עכל"ק. הרי שהגדיר לנו לנכון מלאכת הבערה שהיא משום עצם הוצאת אש וריבוי אש, וא"כ למה הבערה הוי מקלקל, דאם המלאכה היא בכליון העצים שפיר הוי מקלקל, אבל למש"כ הרב ז"ל דהמלאכה היא בעצם הוצאת האש א"כ למה הוי מקלקל, והרי הרב הביא ראיה מסוגיא זו לדעתו מקושיית תוס' דצריך לאפרו היכי חשיב צריך לגופה, ומיניה וביה צ"ע לשיטתו דאינו מקלקל כלל.
אולם נראה דלק"מ דהגם שמלאכת הבערה היא בעצם הוצאת האש ולא בכליון העצים, מ"מ הרי כל מלאכת הבערה בע"כ גורמת לכליון עצים שאצלם הוא מקלקל טובא, וס"ל לרש"י דמלאכה כזו שבהכרח שתביא כליון וקלקול אינה מלאכת מחשבת והיא מלאכת קלקול כנ"ל בס"ד לבאר.
ועפ"י שיטת הרב ז"ל הנ"ל יובן מש"כ הרמב"ם (פי"ב ה"א) המבעיר כל שהוא חייב עיין שם, ולא הראו נושאי כליו מקום מקורו שהבערה אי"צ שיעור. [ושוב ראיתי מובא מהמנחת סולת דמקורו מדברי הירושלמי כתובות (פ"ג ה"א) במצית גדיש חבירו על שיבולת ראשון חייב מיתה עיין שם, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא חמישאה סימן כ"ח) עיין שם]. ולהנ"ל הרי מקורו פשוט דמוכח מכל ראיות השו"ע הרב הנ"ל דהגדרת מלאכת הבערה היא עצם הוצאת האש או ריבוי האש, וא"כ גם אש כל שהוא נקרא אש, משא"כ אם נאמר דהמלאכה הוא בכליון העצים שפיר י"ל דבעי חשיבות של כליון ויצטרך שיעור, אבל לדעת הרב ז"ל הנ"ל שכתב שהוא פשוט ואי"צ לפנים ממילא מוכח דגם כל שהוא אש חייב.
ושמחתי שראיתי כעת [בשעת העתקה לדפוס] שכוונתי בזה לגאון עולם הראגאצ'ובר זצ"ל בתשו' כת"י משנת תרע"ה בצפנת פענח שכתב וז"ל, דהבערה וכיבוי אש יש בזה עיון גדול אם המלאכה והחיוב הוא מה שעושה אש ולהיפך מה שמכבה אש, או מה שעל ידו יכלה הנדלק ולהיפך מה שישאר הנדלק, והעירו בזה בשיטת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהחיוב הוא משום הדבר בעצמו, והראיה דע"ז החיוב בכל שהוא כמבואר בתוס' ורמב"ם, ואם היו משנין הדבר היה צריך שיעור וכו' עיין שם. וברוך שכוונתי לדעתו הגדולה.
ולפי"ז י"ל במש"כ בשו"ת שואל ומשיב הנ"ל וז"ל, דהנה באמת בטעם דמבעיר חייב בכל שהוא כתב הכס"מ, [כפי הנראה הוא ט"ס וצ"ל לא כתב הכס"מ], וכפי הנראה כיון דממשכן ילפינן והיה מבעיר תחת הדוד לבשל סממנים אין שיעור בכל שהוא שמבעיר הדוד ממילא מיקרי מבעיר, וכל זה אם הוא אב מלאכה, אבל אם הבערה ללאו יצאת יצא מכלל כל מלאכה ל"ת ולא נלמד ממשכן שוב הדרן לכללא כל השיעורים דבעי כזית וכו' עיין שם. ולהנ"ל כל זה י"ל רק אם נאמר דהמלאכה היא בכליון העצים אז בעי חשיבות ושיעור כיון דממשכן לא ילפינן, אבל לדעת הרב ז"ל דהמלאכה היא עצם פעולת הוצאת האש הגם דלא ילפינן ממשכן אבל גם כל שהוא אש ג"כ נקרא אש לענין שבת, ולכו"ע גם למ"ד הבערה ללאו יצאת עובר ג"כ בכל שהוא אש ודו"ק.
וגם מש"כ דלמ"ד הבערה ללאו יצאת יצא מכלל לא תעשה כל מלאכה ולא ילפינן ממשכן, הנה במנ"ח (מצוה רח"צ) האריך לבאר שגם למ"ד הבערה ללאו יצאת הוא בכלל מלאכה עיין שם. וכ"כ בשו"ת חת"ס חאו"ח (סימן קמ"ט) עיין שם. ושפיר י"ל דלהא מילתא ילפינן ממשכן דגם כל שהוא חייב. וע"ע שו"ת יבין דעת בקונטרס גרם המעלות (אות ק"כ) שהאריך בזה, וכתב שם (באות קל"ה) מקור לדברי הרמב"ם דהבערה הוא בכל שהוא, דמה שדולק אח"כ מכחו א"א לחייבו עיין שם.
וכן י"ל בשיטת התוס' הרא"ש ביבמות (ו') שהקשה דהאיך אפשר לומר דס"ל לר"י הבערה ללאו יצאת והא בפ"ק דשבת (י"ב ע"ב) אמר ר"י קרא והטה וכו' חטאת שמינה, ותירץ התוס' הרא"ש דכשקרא והטה השמן אחר הפתילה נתבשל השמן בשלהבת הפתילה והוי מבשל עיין שם. וראיתי בספר מאורות נתן להעיר ע"ז דהרי כשהטה השמן לא נתבשל רק הטיפה שכנגד השלהבת וליכא שיעור,ב ותירץ כיון דלגבי הבערה חייב בכ"ש לדידן ולר"י עובר בלאו בכ"ש והיינו משום דחשוב, וה"ה לגבי בישול הנעשה בזה חייב בכ"ש דחשוב. ועיין מל"מ (בפי"ב ה"א) במש"כ הרמב"ם דמבעיר חייב בכ"ש, והשיג הראב"ד דאם הבעיר תחת תבשילו חייב שתים, וכתב המ"מ דגם הרמב"ם מודה דחייב שתים גם משום מבשל, אלא דלגבי בישול אינו חייב רק אם יש בו שיעור עיין שם. ויש לחלק דהתם הבישול בדבר אחר ע"כ ל"ש למימר דחשיבות ההבערה הוא גם לענין בישול, משא"כ כאן דהבישול בשמן עצמו שמבעיר והוא עצמו מתבשל לצורך ההבערה שפיר י"ל דחשיבותו לענין הבערה הוי חשוב גם לענין בישול עכת"ד. ולהנ"ל חיוב הבערה בכ"ש אינו מטעם חשיבות אלא כדברי הרב ז"ל דהמלאכה היא עצם הוצאת האש. [וגם לשואל ומשיב הנ"ל הרי למ"ד הבערה ללאו יצאת בעי שיעור].
אמנם הנה בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן רל"ח) האריך לחלוק על דעת הרב ז"ל הנ"ל, ודעתו דהמלאכה היא בכליון העצים עיין שם. ולפי"ז שפיר י"ל כהנ"ל דהבישול וההבערה נעשים בדבר אחד וחייב משום בישול גם בכל שהוא וא"ש.
והנה בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן מ"ח אות י"ז) הקשה הגאון בעל חלקת יואב ז"ל על הרא"ש (פ"ב דביצה סימן י"ז) דנותן שמן בנר חייב משום שמאריך זמן ההבערה דאלמלא שמוסיף היה מתכבה קודם, והקשה ע"ז הגאון הנ"ל דתיפוק ליה דמבעיר תיכף השמן שהוסיף דקיי"ל בלח יש בילה, וסיים שזו תמיהה רבתי. [וקדמו כבר בזה האמרי בינה דיני יום טוב (סימן י"ט) בא"ד וכתב דכיון דגם בלעדי תוספת השמן היה דולק והולך ממילא וכו', אולם מ"מ צ"ע למה לא הוי מבעיר כיון דהחוש יעיד על כך דמבעיר שמן הנוסף וכו' עיין שם]. ותירץ האבני נזר עפ"י דברי הרב הנ"ל ז"ל הנ"ל דההבערה אינו על השמן שנתבער אלא על האש שמוסיף וכו', וא"כ מה נפק"מ אם דלק מכח שמן זה או זה וכו' עיין שם. וא"כ לשיטת האבנ"ז בעצמו שהאריך לחלוק על הרב ז"ל הנ"ל וס"ל דהמלאכה היא בכליון העצים, א"כ עדיין קשה קושיית החלקת יואב ואמרי בינה הנ"ל, דלמה אינו חייב משום שבוער תיכף מהשמן הנוסף, ונפק"מ כשיש זמן די לבעור עד מוצ"ש שמצד מאריך הבערתו אינו חייב ומטעם שכעת בוער חייב כדכתב באמרי בינה הנ"ל. וע"ע בשפת אמת בביצה (כ"ד) ובקובץ שיעורים (וסרמן) שם וצ"ע. [ועי' שו"ת הר צבי חאו"ח סי' קל"ה מש"כ לדון על דעת האמ"ב הנ"ל עיין שם בדבריו].
ובפלוגתת הרב ז"ל והאבנ"ז הנ"ל יש להעיר עוד, דלמה חייב במטה ומקרב השמן לנר הלא אינו מוסיף שום שמן חדש ולא נכלה שום שמן שלא היה עומד להתכלות, ולשיטת הרב ז"ל הנ"ל א"ש כיון שמרבה האש ולכן חייב, משא"כ לשיטת האבנ"ז קשה דהלא אינו מוסיף שום חומר דלק חדש לכלותו. וי"ל שממהר הכליון של השמן ועצים שע"י שמטהו יתכלו יותר מהר.
והנה לשיטת הרא"ש בטעם חיוב מסתפק שמקצר או מאריך בנתינת שמן הבערתו ואינו גרם וכו', א"ש בפשיטות כשמטה את השמן שחייב גם לשיטת האבנ"ז, שמקדים כליון העצים והשמן שהיו אמורים להכלות למשל בעוד שעה וע"י שהטה יכלו בעוד חצי שעה וע"כ חייב, אבל לשיטת התוס' שם דמאריך זמן הבערה או מקצר זמנה אינו אלא גרם, א"כ א"א לומר זה הטעם הכא דמה"ט חייב משום שמקדים הזמן שיכלה השמן. אלא שי"ל בפשיטות כמו שהסבירו שם התוס' בטעם חיוב מסתפק או נותן שמן שהוא מצד נכחש אורו או נגדל אורו, כה"ג י"ל במטה השמן דאע"ג שכאן אינו מוסיף שום שמן חדש כמו בנותן שמן או מוריד שמן כמו במסתפק מ"מ האש מתגדל בשעת פעולתו, ואינו גרמא שאח"כ יכלה השמן יותר מהר אלא מעשה ממש של מיהור כליון בעצים בשעת ההטיה.
וע"ע שפ"א ביצה (כ"ב) הנ"ל שפירש בכוונת התוס' באופן אחר, דאין כוונתו דחייב על ההכחשה או ההוספה שנעשה כעת, אלא שע"י כך אינו גרמא אלא מעשה עיין שם. ולפי"ז גם לתוס' החיוב הוא מצד שמקצר הבערתו. וכ"כ בשו"ת כת"ס או"ח (סימן נ"ה).
[ועיי"ש שהקשה למה הקשו התוס' רק על מסתפק שהוא גרמא ולא על נותן שמן לנר, ואני עני יישבתי לפמש"כ בשו"ת מחזה אברהם (חאו"ח סימן נ') במפתחות שם דבהבערה גם גרם חייב דלא כתיב גביה לא תעשו עיין שם, והארכתי בפרט זה בחדושי לאו"ח סתקי"ד עיין שם, עכ"פ א"ש דדוקא הקשו התוס' על דין דמסתפק על מלאכת כיבוי. וכן יישבתי במקו"א עפ"י התוס' הרא"ש הנ"ל דחייב מצד בישול, ע"כ לא הקשו רק על מסתפק דבנותן הגם דליכא הבערה מ"מ איכא מבשל,ג דלגבי מלאכת מבשל לא הוי גרמא אלא מעשה ממש שהרי יש בילה בלח ומתבשל מן השמן שמוסיף וכנ"ל, דלגבי מלאכת הבערה אינו הבערה מה שמבעיר תיכף כיון שאינו מוסיף אש דהרי גדר מלאכת הבערה היא הוספת אש וכנ"ל, אבל לגבי מלאכת בישול הרי מתבשל השמן שמוסיף וא"ש בס"ד. אמנם דוחק לומר כן דהרי מפורש בגמרא שם דנותן שמן לנר חייב "משום מבעיר", ולמש"כ יצא דמשום מבעיר אינו חייב שהוא גרמא ורק משום מבשל יהיה חייב. אולם מ"מ מכיון שחייב איזה חיוב שיהיה על נותן לא הקשו התוס' רק על מסתפק שצ"ל פטור לגמרי וצ"ע].
שוב נתעוררתי דבאמת בלי כל הנ"ל א"ש שיטת האבנ"ז דהרי כתב שם שאיכא חיוב מצד תולדה בהוצאת אש גם בלי כליון העצים עיין שם, וא"כ א"ש בפשיטות האי דמטה נר ודו"ק.ד [וע"ע שו"ת יבין דעת קונטרס גרם המעלות (אות ב') שהוכיח מהרא"ש הנ"ל שגם גרם הבערה פטור, והרגיש בדברי התוס' שדנו רק על מסתפק ולא על נותן עיין שם מש"כ].ה
וכה"ג יש להעיר במה שדנו האחרונים בהוצאת ניצוץ אי הוי הבערה, [עיין שו"ת רב פעלים (ח"ב סימן נ"ג) מש"כ, ושו"ת מהרש"ם (ח"א סימן ק"מ) ושם (ח"ב סימן רמ"ו) עיין שם, וחזו"א שבת (סימן ג' סק"ט) ומאורות נתן (פ"א אות ע"א) עיין שם, ושו"ת בית יצחק (סימן ע')], והאיך י"ל דאיכא בזה איסור תורה והלא לא נכלה כלום, ומצאתי בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח סימן מ"ט) שהעיר בזה עיין שם. ואולי י"ל שנכלה כח האש הטמון בהם, וצ"ע מפי חכמי הטבע בזה, וגם לשיטת האבנ"ז הנ"ל הרי איכא בכל גוונא תולדה.
וכן יש להעיר מפסוק (שמות ג' ב') "והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל", הרי דשייך הבערה בלי כליון, וי"ל דזהו באמת מה שהיה פלא בעיני משרע"ה (עיין בדעת זקנים שם בפסוק ג') מדוע לא יבער הסנה, דהאיך יכול להיות הבערה בלי כליון, אין זה כי אם כח עליון ואש שמימי ולא טבעי. וכעת ראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"ב) הנ"ל שהרגיש בזה. [וע"ע בשו"ת לבושי מרדכי הנ"ל, ושו"ת קרן לדוד (סימן פ') ובהסכמת הגאון ממאד ז"ל בזה שם, ושו"ת יבין דעת בקונטרס גרם המעלות (אות ק"מ) שג"כ האריך בראיה זו עיין שם].