Tuesday, May 15, 2018

Plastic Utensils On Shabbos

Is one allowed to use disposable plastic utensils on Shabbos with hot food? If the plastic melts it is bishul!!

Permitted - here is why:


שו"ת מגדנות אליהו חלק ב סימן פח
שימוש בכלי פלסטיק חד פעמי בדבר רותח בשבת
שוכטו"ס אל מע"כ ידידי האברך המופלא ומופלג בתוי"ש כש"ת מוה"ר משה מילר שליט"א מחשובי האברכים בכולל שומרי החומות.
אחדשה"ט באה"ר כמשפט וכיאות.
באתי בזה ע"ד ששאל אודות מה שמשתמשים בשבת קודש בכלי פלסטיק לדבר חם, ויש כלים שניתכים במקצת מחמת החום ומתרחבים או מתקלקלים קצת, האם אין בזה חשש דמתיך מתכות וממיס שעוה ודונג שכתב הרמב"ם (פ"ט מהל' שבת ה"ו) דחייב משום מבשל עי"ש. ולענ"ד בנדון דידן יש להתיר מחמת כמה טעמים. ואבאר דברי.
ראשית הרי אינו מכוון להמיס ולהתיך, ומבואר במג"א (סי' שי"ח ס"ק ל"ז) על מה דאיתא בשו"ע שם (סעי' י"ד) דאסור להניח תבשיל סמוך להאש כשיש חשש שישכחו שם ויתבשל, וע"ז כתב המג"א וז"ל, לפי זה אסור ליתן אלונטית או כלי עופרת סמוך לאש לחממו אם הוא קרוב כל כך שיכול להתיך שם או לשרוף וכו', ויש לדחות דהתם לא ניחא ליה שישרוף או שיתיך והוי דבר שאין מתכוין עכ"ל המג"א. וא"כ הוא הדין בנדון דידן הרי לא ניחא ליה ואינו מכוון לכך שיותך ומותר.
והנה בתוספות שבת שם (ס"ק מ"ז) כתב עוד טעם להתיר ליתן אלונטית או כלי עופרת סמוך לאש, והוא משום דעיקר הטעם שאסור להניח סמוך לאש הוא משום דשמא ישכח מליטלו משם קודם שיתבשל, ובאופן שאם לא יטלו ישרף לא חיישינן שמא ישכח עי"ש. (ובזכרוני שראיתי פעם תשובה מהגאון מהר"ם אריק ז"ל (והוא בספר זכרון מהרי"ו עי"ש), דלדברי התוספות שבת הוא הדין אם מניח לחמם חלב ג"כ לא חיישינן שישכח, כיון שחלב בטבעו גולש ומלכלך ממילא לא חיישינן שישכחו, והאריך שם בזה ואינו תחת ידי כעת).
והנה בנדון דידן לא שייך טעמא דהתוספות שבת שהרי כך הוא דרך תשמישו, אבל לדברי המג"א הנ"ל יש להתיר גם בנדון דידן מצד דאינו מכוון.
אמנם בעצם דברי המג"א הנ"ל צ"ע טובא, דהרי גם בנדון השו"ע הנ"ל שעליו קאי המג"א, הרי שם ג"כ אינו מכוון לבשל, ומ"מ אסור להניחו כך משום שמא ישכח ויתבשל. וצ"ל דציורו של השו"ע נדון כפסיק רישא, וכמש"כ האגלי טל מלאכת אופה אות מ"ה עי"ש, (ובמקום אחר [בסימן הקודם הערה א'] הערתי משו"ת רדב"ז ח"ה סי' רמ"ח שלא משמע כן עי"ש וצ"ע). אמנם לפ"ז גם בנדון המג"א בכלי עופרת, הגם שאינו מכוון, מ"מ לכאורה הרי הוא פסיק רישא שע"י שישכח הכלי עופרת ליד האש יותך שם. אם לא לפי שיטת הערוך שפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר, וממילא י"ל דבכלי עופרת מכיון שמתקלקל עי"ז הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, משא"כ בנדון השו"ע שם הוי פסיק רישא דניחא ליה. וממילא גם בנדון דידן י"ל דהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה ומותר כמו בכלי עופרת.
אמנם מכיון דקי"ל בשו"ע (סי' ש"כ שעי' י"ח) דיש להחמיר לכתחילה כדעת התוספות (כתובות ו' א' ד"ה האי) דגם פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור, א"כ לכאורה הו"ל לאסור בנדון המג"א וממילא גם בנדון דידן. ומצאתי בספר תורת שבת (ס"ק ל"ב) שתמה כן על מג"א הנ"ל שגם בנדון השו"ע הרי אינו מכוון ומ"מ אסור עי"ש. והמהר"ם אריק שם כתב דבלא ניחא ליה הוי היפך הכוונה שלכו"ע מותר בפסיק רישא דלא ניחא ליה עי"ש. (ולי נראה לפרש דמ"מ הוי רק איסור דרבנן ולא גזרו עליו בכה"ג, אולם בהגהות רעק"א סי' רנ"ד על המג"א ס"ק י"ג מבואר דבישול דבר שאי"צ בישול הוא רק מדרבנן עי"ש, וא"כ הרי מפורש בשו"ע שגזרו על דרבנן ודו"ק. ויש להאריך בכל זה ואכמ"ל). ומ"מ בכל גוונא לדעת המג"א גם בנדון דידן מותר כיון שאינו מכוון לבשלו.
וי"ל עוד דגם אם נימא כהתוספות שבת הנ"ל דההיתר בכלי עופרת ושעוה הוא מטעם דמכיון שמתקלקל לא חיישינן שישכחו שם, מה שלא שייך לומר בנדון דידן, מ"מ יש להתיר מטעם אחר, והוא מטעם דהוי מקלקל, ומכיון דהוי מקלקל הרי הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, וא"כ הוי רק איסור דרבנן מצד ב' טעמים, א' מטעם מקלקל, ב' מטעם פסיק רישא דלא ניחא ליה. והרי נודע דעת התרומת הדשן דפסיק רישא באיסור דרבנן מותר. (ועי' מג"א סי' שי"ד ס"ק ה' שחולק ע"ז, והאריכו הפוסקים בכל זה ואכ"מ, ועכ"פ לדעת התהרומת הדשן יש להתיר כאן).
אמנם י"ל דגם לדעת המג"א (סי' שי"ד ס"ק ה') דסובר שפסיק רישא אסור גם באיסור דרבנן, מ"מ יש להתיר בנדון דידן, מטעם דמקלקל מותר לצורך שבת, כמבואר במתניתין (שבת קמ"ו א') דשובר אדם חבית לאכול ממנה, ופרש"י שם (ד"ה שובר) דאין במקלקל שום איסור בשבת, ובר"ן שם (דף ס"א ב' מדפי הרי"ף ד"ה שובר) כתב דמותר רק לצורך שבת עי"ש. אולם בביאור הלכה (סי' שי"ד ד"ה אסור לשברה) כתב דלהלכה אין מתירים מקלקל לצורך שבת עי"ש.
ועוד הרי הוי התכה והמסה כלאחר יד, ואינו כדרך המסה, (וצ"ע בזה), וא"כ י"ל דגם אם נימא דעיקר הטעם להתיר בכלי עופרת הוא כסברת התוספות שבת הנ"ל, אבל מטעם שאינו מכוין אי אפשר להתיר, מ"מ בנדון דידן שיש כמה סברות שהאיסור כאן הוא רק מדרבנן, א' דהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה דלדעת הערוך מותר לגמרי ורק לפי תוס' אסור, ב' דהוא מקלקל, ג' שהוא רק ממיס כלאחר יד, באופן זה נראה דלכו"ע יש להתיר, וכמש"כ המג"א והמחצית השקל (סי' שי"ד ס"ק ה') דבג' דרבנן מותר. (ועי' שו"ת קרן לדוד סי' פ' ושו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סי' ס"ה).
וי"ל עוד סברא להתיר בנדון דידן, והוא דנודע מש"כ החיי אדם (כלל י"ח סעי' ג') דמותר ליטול מאכל לבהמה בכברה וליתן לתוך האבוס, אף על פי שהמוץ נופל דרך נקבי הכברה, כיון שאינו מתכוין לכך. ובנשמת אדם שם (ס"ק ב') כתב דאין להקשות דהוי פסיק רישא, דזה אינו, דדוקא במקום שעושה מלאכה כגון משקה מים לזרעים וכה"ג דהוא עושה המלאכה רק שאינו מכוון לפעולתה, באופן זה הוי פסיק רישא, משא"כ הכא שאינו מרקד כלל אלא שנוטל האוכל בכברה, ולכן אף על פי שנופל אין לחוש וכו' עי"ש. (ועי' בשביתת השבת כללי דבר שאינו מכוון אות ב' שתמה עליו עי"ש). וא"כ יש לדון גם בנדון דידן ולומר שנתינת מאכל חם לתוך הכלי אינו דרך וצורה של מהתך, ובנדון השו"ע ומג"א סי' שי"ח הנ"ל הרי כך הוא דרך המלאכה להעמיד כלי על יד האש, משא"כ בנדון דידן אין זה הדרך והצורה של המלאכה כלל להמיס הכלי ע"י שפיכה בתוכו, וממילא לא שייך לדון מצד פסיק רישא, דפסיק רישא שייך רק כשעושה מעשה המלאכה רק שאינו מכוון, וצ"ע.
וי"ל עוד דהרי לא כל כלי פלסטיק נמסים כשנותנים לתוכם מאכל חם, והרי יש כלי פלסטיק טובים יותר שאינם נמסים כלל, וא"כ כשלוקח כלי פלסטיק לא הוי פסיק רישא ברור, אלא הוא ספק פסיק רישא שאינו יודע המציאות איזה סוג כלי הוא זה, וכבר האריך בזה הט"ז (סי' שט"ז ס"ק ג') ובביה"ל שם (ד"ה ולכן יש ליזהר) ובהגהות רעק"א לשו"ע יו"ד (סי' פ"ז סעי' ו' בהג"ה) דבספק פסיק רישא בדרבנן יש להקל, והארכתי בזה במקום אחר לגבי נדון כעי"ז, והוא בדברי הביה"ל (סי' שכ"ו סעי' ט' ד"ה בדברים) שאוסר לרחוץ בחומר שאינו יודע אי משיר שער או לא עי"ש, וא"כ בנדון דידן כשאינו יודע המציאות האם ימס או לא ואינו מכוון לכך יש צד להקל מצד ספק פסיק רישא בדרבנן ואכמ"ל.
ואחרי כל זה תבנא לדינא דנלענ"ד דמותר להשתמש בכלי פלסטיק בשבת וא"צ לחוש כלל לחשש הנ"ל.
את כ"ז כתבתי בחפזי הדו"ש הטוב, אלטר אליהו הלוי רובינשטיין
נ. ב ועיין מה שהאריך בקצות השלחן (סי' קל"ד בבדי השלחן אות י"ח) לגבי פח שע"ג הגז שנעשה גחלת שמותר משום דהוי מקלקל ופס"ר דלא ניחא ליה, ועיי"ש מש"כ לגבי דברי המג"א סי' שי"ח ס"ק ל"ז הנ"ל ואכמ"ל.