יגאל, בעל תשובה ותיק שעבר גירושין קשים, הוא חבר כבוד במועדון הלבבות השבורים שלי. פעם סיפר לי את סיפורו.
כאשר התגורר בעיר חרדית עם אשתו ושמונת ילדיהם, התהפכה כנגדו אשתו, כאילו רוח רעה אחזה בה. מאז החלה להאשימו בכל האשמה בעולם. כאשר התפתח ויכוח היא הזמינה משטרה, עד שעבר להתגורר בכולל שבו למד ולימד. פעם ראה אותה משקה את העציצים בדירתם. היא השקיעה דקות מרובות בטיפוח עציץ קטנטן. כשסיימה נתקף בכעס והפיל את העציץ ארצה. אשתו צעקה: "מה עשית, משוגע?!", והוא ענה לה: "את מטפחת את העציץ רבע שעה ומתעלמת ממני לגמרי?!". זה נגמר כמובן בהתערבות המשטרה.
הוא סיפר לי שהיא הייתה נחושה להשיג גט, ולבסוף הצליחה. במשך השנים הרחיקה ממנו את כל ילדיו, חוץ מבנו בכורו. יגאל עבר מצבי נפש קשים ביותר ונלחם כנגד מחשבות אובדניות. עברו שנים, בנו הבכור התחתן והביא עם אשתו לעולם שלושה ילדים, שהיו כל נחמתו. יגאל היה נוסע אליהם לביתם שבצפון ומזמינם לירושלים. הוא התגורר לבדו בתוך קוביית דיור בבית דירות ענקי ברחוב שמואל הנביא. כאשר יגאל ביקר אצלי בחול המועד פסח, קיבל צלצול מבנו: "אבא, אשתי לא מסכימה שניסע אליך מחר". יגאל תמה: "מה קרה?". הבן הסביר שהוא לא מבין מה קרה לאשתו. הוא סיפר לאביו כי פנה לרב אחד, שאמר לו שבגלל מצוות כיבוד אב, הוא יכול לנסוע לאביו עם הילדים למרות שאשתו מתנגדת. "ומה היא תעשה אם תבואו אלי לביקור?", שאל יגאל. "היא אמרה שאין לי מה לחזור הביתה, אבל אבא, אני נוסע אליך מחר, יהיה מה שיהיה! אני בטוח שאחת מהאחיות הסיתה את אשתי נגדך. אני לא יכול לסבול את הנידוי הזה שלך". "מה לעשות?", פנה אלי יגאל כאשר סיים לשוחח.
אמרתי דבר פשוט: "נכון שכיבוד אב זו מצווה גדולה שבגדולות, אבל הזוגיות היא מעל לכל. הגמרא מספרת איך אישה שברה שני נרות על ראשו של גדול הדור בגלל שלא הבינה מה בעלה רצה ממנה בדיוק, והרב שהבין זאת קיבל את הביזיון באהבה. הקב"ה מוכן שימחקו את שמו בשביל שלום בית...". "איך זה יכול להיות?", שאל יגאל. "כי בלי שלום בית אין כלום, פשוט אין כלום... אין טעם וערך למצוות. זה כמו לקרוע את האדם לשניים. מה יכול חצי אדם לקיים?! ולכן הכל נדחה מפני שלום בית. יש מצבים שאין ברירה, אבל אם יש איזו ברירה, דוחים ממש הכל והולכים על שלום בית". "מי כמוני מבין את זה...", נאנח, "וכי אני רוצה שהוא יגיע למצב שלי?!". בחלוף דקות ספורות התקשר יגאל לבנו ואמר: "אל תבואו מחר! אני אסתדר בעזרת השם". "אבל אבא, אני באמת רוצה לכבד אותך", הדהדה קריאת הבן.
"רצוני הוא כבודי", אמר יגאל, "אם תחיה בשלום עם אשתך, זוהי שמחתי". התבוננתי ביגאל ולהרף עין הערצתי אותו. יהודי שחרב עולמו, שאיבד את אשתו וכמעט את כל ילדיו, שומר על מראה יהודי מכובד, פאותיו מגולגלות בקפידה, חליפתו נקיה וחולצתו הלבנה מגוהצת. דמעה איימה להתפרץ מעיני. נלחמתי איתה, ובקול צרוד אמרתי ליגאל שאני הולך להכין לנו כוס קפה. במטבח נתתי דרור לדמעתי ואמרתי: "ריבונו של עולם, רק בגלל שיש לך בן כזה, שנהרסו לו החיים, ובכל זאת שומר על מראה יהודי ולא מוכן להיפרד ממך, אתה צריך להביא את הגאולה!".
עודד מזרחי
