דקדוקי הדינים הולכים ומתפצלים מהשרשים, והשרשים מוכרחים הם משרשי
שרשיהם, וכל מילוי וקיום דקדוקי מעשי מרחיב ומאיר הופעת אור מהשורש העליון,
שע"פ הקשר ההגיוני המיוחד לחטיבה זו, הדיוקים הללו מקושרים בשורש המאיר, וכל
העברה וקלקול משחית וסותם את צינורי אור הללו, הכל לפי ערך איכות וכמות של הקלקול.
והסתימה הטבעית הזאת עושה היא את פעולתה בין בשוגג בין במזיד, בין במתכוין בין שלא
במתכוין, אלא שמדריגות מתחלקות.
[ש"ק א' תקס"ה]
