"וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשברו". פירש"י ז"ל אל תוכו אין כ"ח מטמא אלא מאוירו פי' ולא מגבו ואותו תשברו למד שאין לו טהרה במקוה עכ"ל.
ונראה ליתן טעם ע"ז שכלי חרס אינו מטמא אלא מתוכו ואין לו טהרה במקוה משום שכ"ח אין לו שום חשיבות בעצם מאחר שהוא רק עפר בעלמא ואין בו אלא התוך כי כל החשיבות ממנה הוא רק ע"י שראוי' לקבל בתוכה לפיכך אינה מטמאה מגבה אלא מתוכה שעיקרה הוא התוך. וכמו כן האדם הוא גם כן כלי חרס. [הרבי מקוצק]
