From an organization in Israel called "בית הלל" which promotes a more "friendly" and "smiley" form of Judaism.
במסכת ברכות (כ"ב.) מובאת דעתו של רבי יהודה בן בתירא שהתורה הושוותה לאש – כשם שהאש אינה מקבלת טומאה כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה. על פי זה פסק הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה (י', ח'): "כל הטמאין, ואפילו נידות, ואפילו גויים – מותרין לאחוז ספר תורה, ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה". גם בשולחן ערוך פסק כך בהלכות ספר תורה (יו"ד, רפ"ב, ט'). מכאן שאין כל מניעה שאישה תיגע בספר תורה ואפילו היא טמאה בטומאת נדה, ואפילו בימי ראייתן (דהיינו בזמן המחזור עצמו).
למרות שלא מצינו בהלכה הגבלות לאשה נידה בכל מה שנוגע לבית הכנסת, מספר ראשונים מזכירים מנהגים שונים שנשים החמירו על עצמן – לא להיכנס לבית הכנסת בעת נידתן (ראבי"ה, א', ברכות, ס"ח) ולהימנע מלגעת בספר תורה בימי ראייתן (אור זרוע א', הלכות נידה, ש"ס), והם משבחים את מנהגן של נשים אלה. לעומת זאת, בספר האגור (סימן אלף שפ"ח) כתב שבמדינתו נוהגות הנשים להכנס לבית הכנסת ולהתפלל ולענות לדברים שבקדושה, ורק נזהרות מלהסתכל בספר תורה בשעת ההגבהה בנידתן.
הרמ"א (או"ח, סימן פ"ח ס"א) הביא את שני המנהגים, וכתב שהעיקר להלכה שאשה מותרת בכל, אבל שהמנהג במקומו להחמיר במנהגים שהזכרנו. אולם הוא הביא גם את דברי שו"ת תרומת הדשן (פסקים וכתבים, סימן קל"ב) שגם במקום שנהגו להחמיר "בימים נוראים, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ". המשנה ברורה (שם, סק"ז) מעיד כי בזמנו המנהג השתנה ונשים באות לבית הכנסת אף בשעת נדותן באופן קבוע ובכל ימות השנה, ומכל מקום פסק שלא יסתכלו בספר התורה בשעה שמגביהים אותו לעם.
מכל מקום, מהסקירה הנ"ל נראה בבירור שמצד הדין מותר לנשים לגעת בספר תורה ולרקוד איתו, ולמעשה הדבר תלוי במנהג. בעבר הנשים הראו את היראה והכבוד שלהן לתורה על ידי התרחקות מספר התורה בשעת נידתן. היום מנהגים אלה אינם נוהגים בקהילות רבות, ובימינו נשים רבות מראות את אהבתן לתורה בהגעה קבועה לבית הכנסת, בלימוד תורה וברצון אמיתי וטהור להידבק בתורה גם על ידי החזקת ספר התורה וריקוד עימו בשמחת תורה. על כן, נראה שאין מקום לאסור זאת, ויש לעודד נשים הבוחרות בכך לבטא את אהבתן לתורה בדרך זו.
כך פסק הרב נחום אליעזר רבינוביץ' בשו"ת שיח נחום (סימן מ'): "נראה לפי עניות דעתי שאם הקהל רוצה להנהיג לעשות נחת רוח לנשים בשמחת תורה, ומתוך כך יבואו לתקן שבעזרת נשים אחת הנשים החשובות תחזיק בספר, ואחרות תרקודנה לפניה דרך כבוד והידור – ודאי שיש בזה תיקון, והוא תיקון שאין בו איסור כלל, שהרי מעולם לא נאסר על הנשים להחזיק ספר תורה. ושמא ילמדו מכך גם הגברים לנהוג בכבוד הראוי", והוסיף בסוף דבריו: "ברם כל זה אמור שיהיה הדבר מתוך הסכמת הקהל ובהסכמת הרב מרא דאתרא".
לכן, בקהילה שבה יש חברים וחברות המעוניינים בכך, ראוי לקיים על כך דיאלוג בתוך הקהילה בהובלת רב הקהילה, כדי ליצור תהליך בונה בקהילתם בענין זה, כפי שנאמר בגוף המאמר.
An INCREDIBLE article. As if the ONLY issue is whether a woman is allowed to touch as sefer Torah. We solved that - let's do it!! Ignoring the proverbial elephant in the room.
This is a classic case of unstated premises. Here the premises are that there is absolutely no problem with changing an accepted Jewish practice since the inception of our people and that instituting a new custom that is clearly influenced by feminist concerns and is part of a very slippery slope is also no problem. The "Teshuva" also neglected to mention that besides the one rabbi they quoted, there no [or close to no] reputed serious poskim who permits this. At least MENTION that.
Negiyos negiyos negiyos.
