הרב משה צוריאל
עמלו וידיעתו בתורה
דבר שיחד אותו היה ידיעתו האדירה והמקיפה ממש בכל מקצועות התורה. בקי גדול במקרא ובעשרות מפרשי המקרא, שאותם למד מכרך לכרך. היה בקי גדול בש''ס שאותו סיים מספר רב של פעמים בעיון. ידיעה גדולה הלכתא גיברתא בפוסקים ראשונים ואחרוני האחרונים.
מגדולי המומחים בדורנו לספרי הגות ומוסר במחשבת ישראל. במשך עשרות בשנים עסק גם בתורת הסוד, למד חברותא עם הרב טולדנו ועוד רבנים חשובים יום יום לאחר חצות, וחיבר גם על עסק הסוד חיבורים נשגבים. ומה גם שהיה לו ידע רב בכל החכמות, הפך בה והפך בה דכולא בה, מדע רפואה הסטוריה ופיתוחי הטכנולוגיה. אחד מהספרים שלו ''נפלאים מעשיך'' שיקפו בצורה בהירה וברורה את ידיעותיו בדברים אלו.
היה לו זיכרון מופלג בתורה, כל שאלה שהייתי שואל אותו, הוא היה אומר לי היכן המקור המדויק לתשובתי בש''ס ובפוסקים. לא קרה מעולם שלא זכר את המקור המדויק לאותו נושא שנשאל על ידי. כל פעם התפעלתי מחדש איך הוא זוכר הכל.
עינינו ראו ולא זר, שאם בתוך כדי שיחה היה עולה בנידון “זיכוי הרבים”, נעשה תיכף כבריה חדשה, מחדש כנשר נעוריו, זוקף גבו כאריה, ומטה אזנו כאפרכסת. ולא פעם שהיו מתקשרים לשאול אותו שאלות באמצע שהיה אוכל את ארוחת הצהריים, היה עוצר מאכילתו, ובכל עוז רץ לפתוח ספרים שאותם הקריא לשואל, תשובות בבקיאות איתנה, עד ששכח לאחר מכן שהיה באמצע אכילתו.
עמלו בתורה היה רב. כאשר קיבל ירושה מאביו, הוא עשה חשבון שזה יספיק לו לחיות במשך כ-10 שנים. ובאותם שנים הוא הסתגר וישב ולמד תורה בהתמדה, ויצא רק לתפילות במניין.
אבי (בנו של הרב) פעם סיפר לי שהרב היה נוהג בתור בחור ישיבה ללמוד בלילות כאשר רגליו היו בתוך דלי עם מים קרים מאד בשביל שלא ירדם, ויוכל לשקוד ולעמול בתורה.
אהבת ישראל
הרב עשה כל שביכולתו שלשום יהודי לא יהיה שום צער, לפני שנתיים הרב גילה שיש לו סרטן ולא סיפר כמעט לאף אחד כדי לא לצער את כולם.
גדולה האכפתיות שלו מהמצב הרוחני של עם ישראל, כמו מנהיג אמיתי היה אכפת לו מאד מהמצב הרוחני וניסה לפעול בכל דרך אפשרית לחזק אותו. וכמה פעמים ראינו שהרב דיבר עם שרים וראשי העם בחיזוק התורה וביטחון ישראל. אכפתיות גדולה לכללות עם ישראל, ופעל רבות לחזק את מדרגתו הרוחנית של עם ישראל.
אחת מהגדולות של הרב, הוא שהיה מעורב עם הבריות מכל המגזרים והעדות בצורה נפלאה, וקיבל כל יהודי באשר הוא. אף בהיותו ממוצא אשכנזי, הרבה להתפלל ולמסור שיעורים בבתי כנסיות של בני ספרד. קיבל והתקבל על כל תפוצות ישראל.
אהבת ארץ ישראל
ליבו היה רצוף אהבה לארץ ישראל הקדושה. בספרו אוצרות המוסר (ערך אהבת ארץ ישראל, עמ' 39) כתב וז''ל, ''אהבת ארץ הקודש היא פינת יסוד בעיקרי תורתנו..., עלינו לקיים מצוה קדושה זו של חיבת ארץ הקודש מפני דברי תורתנו שבכתב ובע''פ'', עכ''ל.
הרב סיפר לנו פעם, שעלה לבד לארץ ישראל בעודו רק בגיל 18, ואע''פ שהוריו תחילה התנגדו לרעיון עקב המצב הביטחוני שהיה אז בארץ, הרב התעקש ושכנע אותם מתוך אהבתו הגדולה לארץ הקודש, הוא הרגיש חיוב לעלות ולדור בה.
כמו כן, שמעתי רבות על יהודים שהרב חיזק וגרם להם לעלות לא''י ולא לרדת ולהשתקע בין העמים.
משה אמת ותורתו אמת
בכל פסקיו הגיע לבהירות כה גבוהה עד שהיה לו ברור כאחותו שזו האמת לאמיתה של תורה, ובכן היה עומד על כך שפסקיו יתקבלו בציבור (בין לקולא בין לחומרא), כי מרוב אהבת האמת היה לבו נקרע בקרבו לראות שמקילים או שמברכים שלא כדין, ואפילו היה מפריע לו שמחמירים במה ש”אין ענין” (כי להחמיר במה שאין מקום גם זו מידת השקר ואין זו “תורה אמת”).
ובדבר שהאמין שהוא רצון ה', הלך בו בכל עוז.
דוגמה לדבר הוא השכר מלימוד תורה שכנודע הדבר אסור לדעת הרמב''ם (הל' תלמוד תורה פ"ג הל' י), ואע''פ שהמנהג להקל בזה כדעת כל הראשונים שחלקו על הרמב''ם, באחד ממכתביו אלי כתב לי הרב בזה''ל, ''אני נתתי שיעורים ציבוריים משך יותר משלושים שנה, ומעולם לא קיבלתי מימון עבורם. וכן בעבודתי כמשגיח בישיבת שעלבים התניתי מראש עם ראש הישיבה שאינני לוקח שכר על לימודי, אלא על יעוץ פסיכולוגי שנתתי לתלמידים שפנו אלי, והיו הרבה שפנו אלי לייעוץ זה''.
כל מי שהכיר את דעותיו ופסיקותיו של הרב נכח לדעת שהוא היה מרבה לפסוק אף נגד דברים שהיו מקובלים לציבור, היה הולך נגד הזרם כאשר האמין בדבר שהוא הנכון, והלך בדרך האמת בכל כחו ללא חשש ''מה יאמרו''. ולהלן נבאר כמה דוגמאות:
א. בהתנתקות פרסם בערוץ 7 מאמר ובו כתב שכל מי שישתתף בפינוי "יצא מכלל ישראל", ובראיון לידיעות אחרונות הסביר שאין לשתפו במניין עד שיחזור בתשובה.
ב. לאחר שרה''מ אריאל שרון לקה באירוע מוחי, פרסם מאמר תחת הכותרת "באבוד רשעים רינה" ובו כתב כי אין להתפלל לרפואתו.
ג. הרב סבר שלדעת התלמוד ירושלמי והפוסקים התפילה בקבר המת (גם אם הוא צדיק) אין לה כל משמעות ואף מהווה איסור מן התורה. ופרסם את הדבר בספריו (אוצרות המוסר) ובשיעוריו הרבים.
הרב היה בעל ענווה בלתי נתפסת, מההתרשמות שלי הוא היה פשוט ונקי ללא שום גינונים, הוא מעולם לא תפס את עצמו מעל משהוא, תמיד כיבד דעה שונה והכל היה טבעי. רבות הוא אמר לי (בעיקר בעניני עולם הזה) שהוא לא מבין בזה או שיברר אצל מי שמבין ויחזור אלי.
בהיותי ילד מאד קטן, ביקשתי ללמוד עם הרב חברותא בש''ס, ויותר מאוחר גם בספרים של הרב, ואע''פ שזמנו של הרב כנודע היה יקר מנשוא, בלימוד דברים נשגבים ובהפצת תורה לרבים, הרב בענווה העצומה שלו למד איתי במשך תקופה ארוכה שעה אחת לשבוע. הוא היה מדבר איתי רק בגובה העיניים.
מידת הפרישות
איתא בתנא דבי אליהו (רבא, כו) ''עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו''.
ונר לראשו היה מה שכתב הרמב''ם (פ''ג מהל' דעות ה''ב) וז''ל, ''לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים, אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף אע''פ שהן מתוקים לחיך'', עכ''ל.
ונאה דורש נאה מקיים, ומעיד אני שלעולם לא אכל דבר שאינו מועיל לגוף לשם תענוג, אלא רק דברים בריאים ומועילים לגוף.
ומיותר להאריך בכמה שלא ענין את הרב שום דבר בעניני העולם הזה מלבד התורה הקדושה, ושמעתי פעם שאחד מתלמידיו ביקש מהרב את מספר תעודת הזהות שלו, והרב הלך לחפש את תעודת הזהות בכדי לומר לו את המספר, ולא זכר את המספר בעל פה.
התלמיד בפלא שאל, "כבוד הרב, זוכר את כל התורה בעל פה כמעט, ואת מספר תעודת הזהות הרב לא זוכר?" וענה לו הרב: "תבין, התורה זה מעניין וחשוב. מספר תעודת זהות זה לא מענין ולא חשוב".
מידת החסד והצדקה
רבים אינם יודעים שלמשך שנים נתן לאחד מקרובי משפחתו לגור בביתו עקב עזרה שנזקק אותו קרוב.
שמעתי מאחד שנולדה לו בת לקויית שמיעה שהתקשר לרב לבקש ברכה, הרב חיזק אותו במילים חמות וביקש את השם שלה. הוא הוסיף שבע"ה היא תשמע טוב, ושכשהיא תהיה בת 6-7 שנים יביא אותה אליו הביתה שילמד איתה. כך חיזק אותם להסתכל קדימה. ערב אחד אחרי כמה שבועות צלצל הטלפון הקווי "שלום מדבר משה צוריאל רציתי לשאול מה שלום הבת".. אחרי תקופה שוב טלפון.. זה הגיע לו מתוך החסד והאכפתיות לזולת. אחרי כמה שנים אותו זוג זכו לצלם את הבת עם הרב כשכבר יכלה לשמוע בעזרת שתלים.
אמרו חז''ל בירושלמי (פאה א, א) צדקה וגמ''ח שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה. ונראה שלכן הרב ביקש בצוואתו להשתדל ב ג' דברים בפרט בשנה הראשונה:
א. ללמוד מספריו.
ב. להשתדל לתת צדקה יומית.
ג. לעשות חסד עם יהודי באופן יומי.
רב טובך אשר צפנת על כן אליך ה’ אקרא, אנא אבי יתומים שמע נא קול הצאן הזה ללא רועה ותן לנו תמורה, משי”ח לפי תומו יעלה ויבוא ומלוך עלינו מהרה.
ויקוים בנו וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט.
