א. כשהכהן גדול ביום כפור היה קורא בשעת וידוי "אנא בשם" כבר היה נשמע קולו עד יריחו. נסביר מהו דרגת יריחו להזכר כאן.
ב. לאחר ביטול התערובות מזרע יעקב שהוא כולו זרע אמת לאחרי ביטול כוח הערב רב וגם לאחר ביטול כוח של ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם שביטולים אלו הם בעצם ביטול השאור שבעיסה עדיין נשאר עוד עיכוב אחד לרצוננו לעשות רצונך של אותו זרע אמת והוא העיכוב של שעבוד מלכויות. אבל היום בשמיני עצרת לאחרי הקרבת קרבנות החג כנגד אומות העולם שהולכים ומתמעטים הרי פטורים אנו גם מאותו עיכוב של שעבוד מלכיות ונשארים רק עם היסוד הטהור של רצוננו לעשות רצונך וכנגד מה שאנחנו מעמידים עצמנו בציור של רק רצונך כלפי מעלה זוכים שההנהגה מתייצבת כנגדנו עין בעין נראה לבדו מבלי שיהיו שום כוחות אחרים מעורבים בכאן.
ג. מסימני סוף יומיא הוא ויותר יעקב לבדו שתלמידי חכמים בחינת יעקב יהיו עומדים יותר ויותר בבחינת לבדם לא רק מהעולם מבחוץ אלא אף מאחיהם הם ואין לך זמן שבני ישיבה ולומדי תורה יהיו עומדים כמחנה לעצמם בלי הערכה והערצה מן החוץ כמו בתקופות אלו. אבל כל זה אינו אלא מעין הקדמה לתקופה בה שולט ה"לבדו" שישראל קדושים מתיצבים כנגד הקב"ה בטהרתם והקב"ה מתגלה אליהם עין בעין.
ד. באמת יש לנו שרש למהלך זה בחומש. נבוכים היו השבטים בכל מיני קושיות ופירכות בפרשת יוסף. באים לשבור אוכל ומעלילים עליהם מרגלים אתם ואחר כך אומרים הביאו אחיכם וברגע אחד באמירת שתי מילים אני יוסף - איז פארענטפערט געווארן אלע קושיות דהיינו נתישבו כל הקושיות. הוסרה המסיכה. כל הקושיות נסתלקו. כך בני ישראל כימים החשוכים מוטלים בתוך סבך של קושיות והעלמות אבל בבוא אותו יום שישמיענו הקב"ה אני השם א-להיכם אזי תתבטלנה כל הקושיות והתמיהות וכמו שמצינו שבשעה שבא יוסף להתודע לפני אחיו ולהודיע להם ידיעה מאירת עינים זו ציוה הוציאו כל איש מעלי כך לעתיד יהיה הגילוי של אני השם א-להיכם רק בבחינת "לבדו" רק אלו שעמדו כלפי הקב"ה בבחינת לבדו בסילוק עיכובי שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות רק הם יעמדו לשמוע אותו גילוי מרהיב "לבדו", וזהו הנשמח אני ואתה של לילה זה.
ה. "כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו". "השם בדד ינחנו ואין עמו אל נכר".
