רש"ר הירש בראשית ל"ד
(ח-יב) וידבר חמור אתם וגו' ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה – חמור פונה אל האחים ולא אל האב. שני האבות משמשים כאן בתפקידים תמוהים. תפקידו של יעקב הוא לייצג את דינה. אולם הוא שותק, ביודעו שהוא, "הזקן", יהווה מטרה ללעג בלבד. אולם חמור גם הוא חש שהצעתו לא תתקבל אצל יעקב, אשר לא יקבל תשלום עבור כבוד בתו. חמור גם חשש שמא יעקב יעמוד על סוף דעתו, ויבין כי הרווח המדומה של קשרים עם בעל האחוזה רב ההשפעה, אינו אלא אחיזת עינים. משום כך הוא פונה אל הבנים הצעירים, מתוך מחשבה שיוכל לרכוש את לבם בהצעה מעין זו.
אך שכם פונה גם אל האב וגם אל האחים: קִבעו "מהר ומתן" גבוה ככל שתחפצו. "מהר" הוא ההתחייבות הכספית של הבעל לעתיד כלפי הכלה, ו"מתן" פירושו: מתנות למשפחה.
כל זה נשמע טוב ויפה. אך יואיל נא האדון "הנחמד" להשיב תחילה את הנערה אל משפחתה, ורק לאחר מכן, כשהיא חופשיה ומשוחררת, יבקש את ידה. מעשה זה כמות שהוא – לנהל משא ומתן עם האב והאחים בשעה שהבת והאחות עדיין כלואה – אינו אלא נסיון להוציא במרמה הסכמה בדיעבד למעשה אלימות שכבר נעשה.
