כשמתקרבים אל הדבקות האלהית, מיד מתפשט רוח השמחה בנשמה, שזהו אור רוח הקודש המעודד את החיים. אבל יחד עם זה מתגנב רוח של דכאות, שנוטה לעצבון, שזה בא מכח צחצוחי הטומאה שגם ברוח הקודש שלנו הנם מתדבקים, עד שאנחנו מתעלים להטהר מהם.
אמנם שורש הדברים בא מפני שהיראה האמיתית, שהיא באמת אחת עם האהבה והדבקות האלהית, היא אינה יכולה להתקרב לנו כי אם על ידי הלבוש של הזעזוע, ואפילו במתן תורה נאמר וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. הזעזוע אינו היראה בעצם, אלא לבוש ערפלי המלביש את היראה מצד החסרון של ההגבלה שלנו. אין אנו מוכשרים אמנם לקבל את עושר היראה בלא הלבוש של הזעזוע. ומצד היראה בעצם, אין שום ניצוץ של טומאה יכול להתדבק בה, ויראת ד׳ טהורה היא, אבל מצד הזעזוע שהוא הלבוש המוכרח של היראה, באים נצוצי טומאה להתדבק, והם גורמים את הדכאון בתוך השמחה הקדושה של יראת ד׳ הטהורה, שעליה מעיד בתנא דבי אליהו שיראתי היא מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי.
רק לעתיד לבא, כאשר יתעלו הנשמות והעולמות כולן, תתקיים ההבטחה של והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, שפירשו בתורת כהנים אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני, יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים. הרי היראה היא מתנה ואושר נצחי, והזעזוע הוא רק לבוש מוכרח, שעתיד הוא להסתלק לעתיד לבא בעת אשר יתקיים האושר של ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.
אמנם גם בזמן הזה כל ההתעלות תלויה היא בהידיעה הברורה המבדילה בין היראה הגרעינית, ובין הזעזוע הקליפתית שהיא בבחינת לבוש להאור של היראה. כל אלה שאינם מבחינים, לוקחים את הזעזוע במקום היראה, עד שהיראה הטהורה אינה מורגשת ומוכרה אצלם כלל, ונמצא שהם נופלים במצולת הקליפה והלבוש. אף על פי שהקליפה הזאת דקה היא מאד, יש בה לפי ערכנו קדושה רבה, אבל היא רחוקה מאושר העליון, וקל וחומר שאין באים על ידה לקדושת הקו הממשיך את אור החיים מתוך המעין הנובע של והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני. כל היסוד של עיקבתא דמשיחא וכל החוצפא שלה, היא בחינת צואת הכלבים שמעבדים על ידה את העורות לכתוב עליהם ספרי תורה תפילין ומזוזות, האמור בברייתא דפרק שירה, והיינו שמהם ניקח כחות להפריד לפחות בין היראה להזעזוע גם בזמן הזה, ולטעום את הטעם מעין עולם הבא של הטיול בגן עדן במדריגת והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני. אבל דוקא בזה תתנוצץ היראה בכל הוד גבורתה, בלא שום דכאון ועצב כלל, כי אם יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי. ועל ידי זה יתעלה גם כן כל הדור דעקבתא דמשיחא, שעל ידי חוצפא דידיה מתגלגל והולך הזכות הגדול הזה, שזהו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
Summary of Dveykus and the Nature of Awe
This text explores the complex relationship between dveykus, joy, and a sense of melancholy, arguing that the latter stems from the necessary "garment" of awe (יראה) that obscures pure, unadulterated reverence. The core argument revolves around the distinction between *essential* awe and the *tremulousness* (זעזוע) that accompanies it due to human limitations.
Key Concepts and Arguments:
Dveykus and Joy: Approaching dveykus immediately spreads joy within the soul, described as the light of the Holy Spirit. This joy is a vitalizing force.
The Intrusion of Melancholy: Simultaneously, a spirit of depression and irritability arises, originating from the "impurities" that cling even to our Holy Spirit until we purify ourselves.
Awe and Tremulousness: True awe, intrinsically linked to love and dveykus, can only approach us through the "garment" of tremulousness. This is exemplified by the our experience at Mount Sinai: "And all the people saw the thunderings, and the lightnings, and the noise of the trumpet, and the mountain smoking; and when the people saw it, they trembled, and stood afar off" (Exodus 20:18). The tremulousness is not awe itself but a veil necessitated by our limited capacity.
The Purity of Awe vs. the Impurity of Tremulousness: Awe itself is pure and untainted by impurity ("the fear of Hashem is clean," Psalms 19:9). However, the tremulousness that clothes awe allows sparks of impurity to attach, causing depression amidst the sacred joy of pure awe. This is contrasted with the ideal state described in Tanna Devei Eliyahu: "My fear is within my joy, and my joy is within my fear."
The Future Redemption: In the future, when souls and worlds are elevated, the promise of "And I will walk among you, and will be your God" (Leviticus 26:12) will be fulfilled without the accompanying tremulousness. The Toras Kohanim interprets this as "I will stroll with you in the Garden of Eden, and you will not tremble from Me." Awe will be a gift and eternal bliss, while tremulousness, a necessary garment, will be removed.
Distinguishing Awe from Tremulousness: Even now, spiritual ascent depends on clearly distinguishing between the core of awe and the superficial tremulousness that clothes it. Those who fail to differentiate mistake tremulousness for awe, preventing them from experiencing pure awe and causing them to fall into the depths of the "shell" (קליפה) or garment.
The Value and Limitation of the "Shell": Although this "shell" is subtle and possesses a degree of holiness relative to our current state, it remains distant from ultimate bliss and cannot lead to the continuous flow of life from the source of "And I will walk among you...I will stroll with you in the Garden of Eden, and you will not tremble from Me."
Ikvisa D'Meshicha and Audacity: The audacity (חוצפא) associated with the "Heel of the Moshiach" (עיקבתא דמשיחא) is likened to the dog excrement used to process hides for Torah scrolls, tefillin, and mezuzahs. This analogy, drawn from Braisa d'Perek Shirah, suggests that we can derive strength from these seemingly base elements to differentiate between awe and tremulousness, even in the present, and to taste the foretaste of the World to Come – the stroll in the Garden of Eden.
Awe in its Full Glory: Only through this differentiation can awe shine in its full glory, unmarred by depression or sadness, embodying the ideal of "My fear is within my joy, and my joy is within my fear." This elevation will also uplift the generation of the עקבתא דמשיחא whose audacity facilitates the revelation of this great merit, which is "light sown for the righteous, and joy for the upright in heart" (Psalms 97:11).
