במוסר לסליחות של החכם בעל ה'פלא יועץ', מופיעה קושיה המדרש מספר על הספרים שנפתחים בראש השנה - הצדיקים נחתמים לאלתר לחיים, הרשעים למיתה, והבינוניים תלויים ועומדים עד ליום הכיפורים.
אנחנו מכירים את החיים, מקשה ר' אליעזר פאפו (1786-1827), ו"עינינו רואות שדרך רשעים צלחה והצדיק אבד, ואנשי החסד נאספים".
זוהי שאלת ה"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" המפורסמת. באיזה מובן אם כן הצדיקים נחתמים לחיים, בעוד אנחנו רואים כל כך הרבה צדיקים עלובים ורשעים משגשגים? התשובה שלו היא ש"עיקר החיים והמוות שנגזר בראש השנה, הוא חיי הנפש ומיתת הנפש".
הרשע יכול לשגשג בחיצוניות העולמות, אולם הוא דומה "כמי שעיניו סגורות, ויושב בבית אפל חושך וצלמות, שיש לו שתי מניעות שלא לראות את האור כי טוב, ואף אם יביאו לו נר – אף על גב דחזי קצת אור – לא יהנה מן האור כל עוד שעיניו סגורות. ולפי השיעור שיפתח עיניו כן יהנה מן האור כן הדבר הזה:
האדם פרא יולד, ועיניו סגורות מראות במושכלות, ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ומאיר להם באור פני מלך חיים בימים נוראים – בימים טובים מאיר אור אהבה ושמחה, ובשבת אור התענוג – ולפי מה שהוא האדם, וההכנה שהוא עושה, ולפי מה שמשתדל לפתוח יותר עיניו, כך רואה יותר בפנימיות"
במשך השנה אנחנו פועלי מכרות. משחקים טוב במטריקס מאד מתקדם, מדוייק, מקצועי, מהיר. אבל בעיוורון מייאש מתסכל.
תחושת ה"פומו" שואבת את תשומת הלב שלנו לבג"ץ, לכלכלה, לטוויטר, לקטטות ולמכות ולפצעים, לשיח המקטב והרדוד
הערכים שלנו הם לפעמים כסות דקיקה לכוחות פרמיטיביים שמושכים אותנו לכוח כבוד וכסף.
אבל זה לא באמת, בסוף בסוף בסוף, מזכיר ה'פלא יועץ', מה שחשוב באמת הם חיי הנפש.
