"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח" (במדבר יב, א)
כמעט בכל אתר אינטרנט של חברה או ארגון ניתן למצוא את דף ה'אודות', שבו מספרים בעלי האתר על עצמם ועל אתרם. המילה "אודות" נבחרה לשמש המקבילה העברית של about שבאתרים האנגליים, אולי בשל העובדה שמדובר במילה בעלת אורך דומה, הפותחת ומסתיימת באותם עיצורים.
ברם, באתרים רבים – בפרט כאלו שתוכנם עבר תחת ידו של עורך לשוני – נמצא במקום "אודות" את ההפניה "על אודות". עורכי לשון רבים נוהגים להחליף באופן אוטומטי כל "אודות" שהם נתקלים בו ב"על אודות", וזאת על פי התקן שבמקרא.
בתנ"ך המילה אודות אינה מופיעה אף פעם לבדה, ולעולם היא חלק מהצירוף "על אודות". "על אודות" פירושו "על עניין", בדומה לצירוף המקראי המקביל - "על דְּבַר". שני הביטויים זוכים לאותו תרגום באונקלוס – "על עֵיסַק". המתקנים מ"אודות" ל"על אודות" מסבירים שכשם שלא אומרים "שוחחנו דבר הפגישה" אלא "שוחחנו על דבר הפגישה", כך יש לומר "על אודות הפגישה" ולא להסתפק ב"אודות".
ניר לגולת ישראל
ברם, בתקופת ימי הביניים לא תפסו את צמד המילים "על אודות" כזוג בל ייפרד. הפייטנים שלא חששו מצורות חריגות שילבו ביצירותיהם את המילה "אודות" לבדה, ואף מנחם בן סרוק, אבי המילונאים העברי, לא נמנע מהשתמש במילה "אודות" באופן עצמאי. באיגרתו של חסדאי אבן שפרוט ליוסף מלך הכוזרים, שבה הוא מבקש לדעת האם נכונים הדברים שסיפרו לו על אודות ממלכת כוזר ("הבוחן לבות והחוקר כליות יודע כי לא עשיתי כל זאת לכבודי כי אם לדרוש ולדעת האמת, אם יש מקום שיש שם ניר וממלכת לגולת ישראל ואין רודים בהם ולא מושלים עליהם...") – נכתב בין השאר על ידי סופר החצר, מנחם: "גם אמרו לנו ישישי הדור כי על מעלם נגזר שמד, ויעמוד חיל כשדים באף ובחימה, ויגנזו במערה את ספרי התורה וכתבי הקודש ועל זאת מתפללים במערה... עד אשר משכו העתים וברוב הימים שכחו ולא ידעו אודות המערה על מה נהגו להתפלל בתוכה...". בסיום האיגרת הנרגשת שב חסדאי ומשבח את המלך: "יחי אדוננו המלך לעולם. והייתי שואל בעד אודות אשר לא שאלתים, לולי כי יגורתי להכביד על אדוני המלך בהרבות מילין...". רואים אנו כי המילה אודות שימשה תחליף ל"עניינים", ולא באה רק בצירוף המקראי "על אודות".
אודות הסיבוב
בלשון חז"ל הצירוף "על אודות" אינו מתועד בשימוש חופשי, ובמקומו אימצו חכמינו את הנוסח הארמי "על עסק". ב'מדרש אגור' דרשו חכמינו את הפסוק שבפרשתנו – "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח" – ולימדו: "קשה היא לשון הרע, שלא נצטרעה מרים אלא על לשון הרע, שנאמר 'ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה', על עסק פרישתו מן האשה...". אין ענייננו כאן בתוכן הדרשה, ההופכת כמין חומר את פשט הפסוק בהסבירה שלא דיברו משה ואהרן על לקיחת אישה אלא על פרישה ממנה, אלא בתרגום האוטומטי של מילות הקישור "על אודות" במילים "על עסק", גרסה עברית ל"על עֵיסַק" שבאונקלוס.
במדרש אחר, מוצאים אנו מעין רשימה לקסיקלית של המונחים המשמשים בהקשר זה. בתחילת פרשת לך לך מסופר על הנגעים שלקה בהם פרעה לאחר שלקח לביתו את שרי אשת אברם: "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם". חכמינו שמו לבם למונח "על דבר", שזו לו הופעתו הראשונה במקראות, ודרשו: "מהו על דבר שרי, שלא נאמר על עסק (!), ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל - אלא על דבר שרי, שאם אמרה שילקה הוא לוקה, ואם לאו לא היה לוקה" (תנחומא לך לך).
הצירוף "על אודות" נמנה כאן בסמיכות למילה הרווחת "בגלל" – ויש הסבורים שאף מקורותיהן הלשוניים קרובים זה לזה. מילות הסיבה בשפות רבות קשורות לסיבוב ולהתגלגלות, באשר הגורם מסובב ומגלגל את התוצאה. המילה סיבה עצמה שורשה הוא סב"ב, וכן הוא במילה בגלל, ששורשה גל"ל. הבלשן גזניוס מקשר גם את המילה אודות למשפחה זו, על פי השורש הערבי או"ד שעניינו היקף וסיבוב. בהפטרת השבוע נזכר "אוד מוצל מאש", ואף האוּד – גזיר העץ - נקשר לדבריו לאותה המשפחה, בהיותו מוקף באש מסביבותיו.
יעקב עציון
--------
הכתב והקבלה במדבר י"ב:א'
על אודות – א"ת אשה כושית, אתתא שפרתא, והוא לשון כבוד, כאשר נקרא העור סגי נהור, וכמו שקרא בלעם א"ע שתום עין להתפארו לחזות מראות אלהיות כמתורגם דשפיר חזי (שארפזיכטיגעס אויג), וכאשר יקראו הישמעאלים לזפת לבן, והאשה הכושית פה היא צפורה אשת משה, ונקראת כן ע"ש גודל יפי', או כמ"ש הראב"ע שנקראת צפורה כושית להיותה מדינית, והמדינים הם ישמעאלים הדרים באהלים, ומסבת חום השמש אינם לבנים אבל שחורים ככושים. ויתכן גם כן לומר טעם לזה, לפי מה שנהגו רבותינו בדברם עם אשה לקרותה בשם בת, כדתנן (ידים פ"ג) אשה אחת באת לפני ר"ג אמר לה בתי וכו', ואמרו אם באת אשה אצלך לבהמ"ד על השאלה תהא רואה אותה כאלו יצאה מירכך, כדי להרחיק ההרהור (ע"ש בקול הרמז), ככה בדבר מרים ואהרן מענין ההזדקקות באשת יפת מראה, כנו את היופי בהפוכו, כענין בית מכוער בית מפואר, ותערומת מרים ואהרן במשה היה על שפירש ממנה לבלי הזדקק לה, כמ"ש אונקלס ארי אתתא שפרתא דנסיב רחיק, וכן פירש"י לדרז"ל, ולזה הסכים ראב"ע ורי"א.
ורוב המפרשים ימאנו בפירוש זה באמרם דאם כן עיקר הספור חסר במקרא, שהיו מדברים עליו על שהרחיקה והפרישה ממנו, כי לא הזכיר רק לקחו אותה לאשה, ולזה בחרו יותר לפרש כפשוטו של מקרא שהתרעמו עליו על שנשא כושית בהיותו מלך מ' שנה בארץ כוש, כמסופר בספר דברי הימים של משה, ובזה בחר הרשב"ם.
ואנכי לא כן אדמה, כי משמעות לשון המקרא יורה לנו דלא כפירוש רשב"ם, דאם תערומתם על משה היה לפי שנשא אשה כושית, הו"ל למקרא לומר על אשר לקח אשה כושית, לא לאחר הלקוחין ולהקדים האשה, וזה יודה כל חיך הטועם טעם מליצת הלשון. אמנם טענת המפרשים בחסרון הודעת הרחקתו והפרשתו ממנו אינה טענה לדעתי, אחר שנתבונן בעיקר הוראת מלת אודות; מלת אודות מתורגם בכ"מ עסק, ובעלי הלשון גדרוהו לענין גרם וסבה (אורזאכע, פעראנלאססונג), ואמרו שכן נקראת הסבה אוד בלשון ערבי; ואין זה נכון לדעתי כי בכל מקום מחובר הוא עם מלת על, על אודות הבאר, על אודות האשכול, על אודות ישראל, ואחרי שמלת על לבדו יורה גם כן על הסבה הגורמת, כמו על הברכה אשר ברכו, על עזבם את תורתי, אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, וכמוהם רבים אין מספר שמלת על הוראתו הסבה (וועגען), ואיך נפרש אם כן מלת אודות המחובר אליו גם כן לשון סבה, למה לנו לחבר יחד בכ"מ להוראת הסבה שתי מלות אם די באחת מהן.
לכן נראה לי לפרש מלת אודות לשון הרחקה פרישה והבדלה, כי בלשון ארמי שרש אד הוראתו על גלגול ותנועת הדבר להתרחק מדבר (וואֶלצען, ווערפען, שליידערן), כי על הגורם להפיל ולהתיז דבר מיד חברו אמרו (ב"ק צ"ח) אדי אדי', וכן על הגורם להפריש ולהרחיק שלהבת מגחלת אמרו (ביצה ל"ח) אדי אדי', ופירש"י שם שהוא מלשון עברי וידו אבן בי (איכה) לידא את קרנות הגוים (זכריה ב'), ודומה לזה וידא ירבעם את ישראל מאחרי ה' (מלכים ב י"ז), ונאמר על המרוחק מארצו ומתנועע בארץ לא לו יקדמוני ביום אידי (תהלים י"ח) דתרגומו ביום טלטולי, וכן המקל שמנידין בו העצים הבוערים באש עד שיבדלו זה מזה כדי שיאחז האור בכל צדדיו (פייערווענדער) יקרא אוד, אוד מוצל מאש (עמוס ד', זכריה ג'), כמ"ש ר"ש ב"מ שם, מכל אלה אני אומר כי גם מלת אודות פי' הבדלה והרחקה (ענטפערנען, אבזאָנדערן), לכן יהושע וכלב שהבדילו עצמם להתרחק מעצת מרגלים מקדש ברנע, אמר (יהושע י"ד) אשר דבר ה' אל משה על אודותי ועל אודותיך, מלת על פי' הסבה, ומלת אודות פי' הבדלה והרחקה, ור"ל בשביל הבדלתי והפרשתי ובשביל הבדלתך והפרשתך, וכן כאן על אודות האשה ר"ל בשביל הרחקת האשה. ואם נחזיק גם בספר ד"ה הנזכר, לפי שהוזכר ענין זה גם בתרגום יב"ע על מקרא זה, יש להבין בו מאמר כי אשה כושית לקח, שהוא באמת תוספת שאינו צריך, (ורבותינו דרשוהו בספרי רבא וזוטה ע' ילקוט), ורמזו בזה על האשה הכושית האמתית אשר לקח אז במלכו בארץ כוש, וכנותנים טעם לתערומתן עליו בהפרשו כעת מצפורה, וכאלו יאמרו, עתה הוא נזהר בפרישות גדולה להתרחק ההזדקקות מאשה ראויה והגונה אליו, ואז לא הקפיד גם על נשואי אשה אשר גם לאיש המוני אינה ראויה, ונרויח בזה גם כן טעם קראם את צפורה בשם כושית, והוא לזווג המלות כושית מדומית והיא צפורה, עם כושית אמתית בהיותו מלך בכוש, וכענין לשון נופל על הלשון הנהוג בכ"ק, כמו בתי אכזיב לאכזב (מיכה א') ע"ש הרבה כזה, הנה עכ"פ מבואר המקרא לדרז"ל יותר על פשטיה ממה שפירשוהו זולתם.
--------
רש"ר הירש במדבר י"ב:א'
(א-ב) ותדבר מרים – פסוקים אלה מעוררים קשיים מרובים. הם מספרים שמרים ואהרן גינו את משה בגלל "האשה הכשית אשר לקח"; והכתוב מוסיף שהעובדה כשלעצמה באמת נכונה, "כי" – אכן כן, "אשה כשית לקח" – הוא נשא אישה מארץ כוש. עד כאן הדברים ברורים, אלא שיותר מאשר התמיהה על כך שמרים ואהרן הקפידו על נישואין אלה, יש לתמוה מדוע משה אכן נשא אישה כושית. ואם נניח שאישה כושית זו אינה אלא צפורה המדינית, אם כן, מלבד העובדה שכוש ומדין אינן ארץ אחת, ישנן שתי בעיות: ראשית, מה דופי מצאו מרים ואהרן בנישואין אלה? ועוד, עובדת קיומם של נישואין אלה כבר ידועה לנו זמן רב, ולא היה צריך לספר עליהם כאילו היו דבר חידוש: "כי אשה כשית לקח".
והנה דברי מרים ואהרן שהובאו בפסוק ב, מפריכים את ההנחה שהם גינו את עצם הנישואין עם "האשה הכשית", תהא אשר תהא. שכן תיבות "הרק אך במשה דבר ה' " מורות באופן ברור על קשר הדוק בין נבואת משה לבין העובדה של "כי אשה כשית לקח"; הן מרמזות בבירור שמשה נשא "אשה כשית" משום שה' דיבר בו. אולם מרים ואהרן סברו שהעובדה שה' דיבר במשה אינה מצדיקה לקיחת "אשה כשית". הרי סוף כל סוף, משה לא היה היחיד שדיבר בו ה', אך אף אחד מהאחרים – כולל מרים ואהרן עצמם – לא נשא "אשה כשית", אף על פי שגם הם הגיעו לנבואה.
והנה, לא יעלה על הדעת כלל וכלל, שמשה – או כל אדם אחר בעולם – יישא אישה מארץ כוש בגלל שה' חננו בנבואה! ומאחר שכל ההקשר מורה שנבואת משה הייתה הסיבה ל"כי אשה כשית לקח", על כורחנו שמילים אלה מורות על דבר אחר זולת נשיאת אישה מארץ כוש.
כאשר נחפש בכל התורה על היחס שבין נבואה לבין ענייני נישואין, נמצא רק מקום אחד שיש בו הוראה ברורה בעניין. בספר שמות (יט, טו) נצטווה העם לפרוש מן האישה, כדי להיות ראוי לשמוע את דבר ה' ישירות מפי ה'. פרישה זו היא תנאי הכרחי לנבואה, ולפיכך היא נכללת במרומז בציווי הכללי "וקדשתם וגו' והיו נכונים" וגו' (שם יט, י–יא).
ואכן, הספרי מוסר לנו את קבלת חז"ל, שמרים ואהרן גינו את משה משום ש"פרש מן האשה"; וזו עובדה שרק עתה נודעה להם, כאשר רוח הנבואה נחה על שבעים הזקנים (עיין רש"י ד"ה ותדבר מרים ואהרן). הם ראו בפרישה זו עוול שנעשה לאישה, משום שהיו סבורים שנבואת משה אינה מחייבת אותו לפרוש מהאישה, שכן הם עצמם והאבות לפניהם נמצאו ראויים לשמוע את דבר ה' ללא שיוטלו עליהם סייגים בחיי נישואיהם.
אולם נעלם מעיניהם ההבדל בין דרגת משה לדרגתם שלהם, ולא היו ידועות להם ההוראות שניתנו לאחר מתן תורה. לעם נאמר: "שובו לכם לאהליכם" (דברים ה, כז), ובכך הותר להם לחזור לחיי משפחה ויחסי אישות, בעוד שמשה נצטווה להישאר בפרישות, שכן נאמר לו: "ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך" וגו' (שם ה, כח).
כל ההקשר מורה באופן חד־משמעי שזוהי משמעות פסוקנו. ראיה לפירוש זה ניתן להביא מכך, שבכל מקום שמצאנו לשון "על אדות" בתורה בהקשר דומה, היא מתייחסת תמיד לאדם או לחפץ הסובל משום שנמנע ממנו דבר, ועתה מבקשים להיטיב את ענייניו. כך: "וירע וגו' על אודת בנו" (בראשית כא, יא), "והוכח וגו' על אדות באר" (שם כא, כה), "אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל" (שמות יח, ח). וגם כאן, לגבי "האשה הכשית", התלונה אינה עליה אלא לטובת עניינה.
נותר עתה רק לבאר את תיבות "האשה הכשית אשר לקח", לפי מובנן החד משמעי. נאזור עוז להציע השערה שאינה נראית לנו בלתי אפשרית. הביטוי "לקיחת אשה כושית" אינו אלא לשון מליצית ל"נישואין ללא יחסי אישות". לשון "כושי" מופיעה בכתובים כמה פעמים במובן של אופי. ב"הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ" (ירמיהו יג, כג) היא מציינת אנשים שחורי עור באופן כללי. ב"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי" (עמוס ט, ז) היא מורה על השפלים שבאומות: "אפילו אם הייתם כושים, הלוא הייתם שלי באותה מידה!" ב"שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר־שָׁר לַה' עַל־דִּבְרֵי־כוּשׁ בֶּן־יְמִינִי" (תהילים ז, א) היא מורה על הניגוד הגדול שבין מעשי שאול לבין מה שהיה ניתן לצפות מ"בן ימיני", מבן של שבט בישראל. השחתתו המוסרית של שאול הושוותה להשחתה הגופנית שהייתה נגרמת בהיוולד כושי לשבט יהודי. ושמא ניתן לומר ביאור דומה גם כאן. נישואין עם כושית נחשבים לדבר בלתי טבעי ובלתי נסבל. לפיכך אם אדם נשא אישה, אך חי בנפרד ממנה, ייאמר עליו ש"נשא אישה כושית". נוכל לומר ביאור זה רק כהצעה בעלמא, אך לדעתנו מה שהעלנו כאן אינו נגד הסברא, ואם כיוונו לאמת, הרי עלה בידינו הפירוש הפשוט של פסוקנו.
הרק אך וגו' – כפל מילת־היחס המגבילה מבטא את המעמד המיוחד במינו שמשה ייחס לעצמו, כפי שדימו לעצמם, עד שראה צורך לנהוג כלפי אשתו כך. "האם ה' דיבר אכן אך ורק במשה?" אברהם, יצחק ויעקב גם הם נחשבו ראויים לשמוע את דבר ה', אך הם לא פרשו מנשותיהם! "הלא גם בנו דבר": גם אנו זכינו לשמוע את דבר ה', ולא נאלצנו לוותר על חיי אישות!
---
מחברת מנחם
אד – מתחלקת לשלש מחלקות:
האחד: ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב':ו'), יזקו מטר לאדו (איוב ל"ו:כ"ז), פתרונו לפי ענינו, ענין ערפל וחשך. ויתכן להיות מגזרתם אל תבא בשער עמי ביום אידם (עבדיה א':י"ג), הלא איד לעול (איוב ל"א:ג'), שמח לאיד לא ינקה (משלי י"ז:ה'), אל תשלחנה בחילו ביום אידו (עבדיה א':י"ג), כמו יום ענן וערפל (יואל ב':ב', צפניה א':ט"ו).
השני: הלא זה אוד מוצל מאש (זכריה ג':ב'), עץ הנפחם מאש.
השלישי: על אודות האשה הכשית (במדבר י"ב:א'), אל אודת הרעה הגדולה הזאת (שמואל ב י"ג:ט"ז), על אדתי ועל אדותיך (יהושע י"ד:ו'), על אודת ישראל (שמות י"ח:ח'), כמו על דבר ישראל.
