שם אהי-ה מגלה את הנהגת הגאולה והוא גילוי של אמת
"ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם ה' אלקי אבותיכם
שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", הרמב"ן מבאר ש"ואמרו לי מה שמו"
היינו איזו מידה תהא מתגלה שמכוחה תבא הגאולה, כי אחר שהשמות הם לפי ההנהגה כפי
שדרשו חז"ל בפרשתנו "שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא", אני נקרא לפי
ההנהגות, וכל הנהגה יש לה שם, שאלת משה היתה איזו היא המידה שמכוחה באה הגאולה,
מה השם שמכוחו ועל ידו מתגלית הנהגת הגאולה.ובורא העולם ענהו אהי-ה אשר אהי-ה".
זה אחד מהשמות שאינם נמחקים כדאיתא בשו"ע ]יו"ד רע"ו ס"ט[ ולכן אף אסור לאמרו
כיתר השמות - זה השם שמבטא ומגלה את ההנהגה שהיא הגאולה.
מכיון שזאת הגאולה היא שורש כל הגאולות ובה מרומזות כל הגאולות כולם, כך צריכה
להתגלות הגאולה לה אנו מצפים, כמו הגאולה שנתגלתה במצרים, "כימי צאתך מארץ
מצרים אראנו נפלאות", זאת אומרת שכאן נתגלה עניין הגאולה, וזה צריך לחזור, כפי
שמתפללים בקדושת "כתר" בנוסח ספרד "והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי לאמר
הן גאלתי אתכם אחרית כראשית", הבורא יחזור עוד פעם ויגאלנו כמו שגאל אותנו אז, נמצא
ששם זה הוא הגילוי של כל ענין הגאולה ובו מתגלות כל הגאולות. זו גם המשמעות, כפי
שכותב רש"י, של ההבטחה שבורא העולם יהיה אתנו באותה צרה, וכמו שהוא נמצא בגלות
זו כך הוא יהיה בגלויות אחרות. זהו עניינו של השם הזה, הכולל את כל הגאולות כולן.
במשמעות השם הזה יש כמה דעות בראשונים, אמנם כאן נעסוק במה שכתוב בדברי
האריז"ל, וכדרכו באים הדברים בדרך רמז, ונראה כי כוונתו לפרש שמשמעות השם הזה
כוללת בתוכה הכפלה, כאילו השם הזה מכפיל את עצמו בעצמו, היינו משמעות "אהי-ה
אשר אהי-ה" היא כמו הוי'ה שהיא ההוי'ה, וכך אומר האריז"ל כי שם זה "אהי-ה" עולה
בגימטריה כ"א וכ"א כפול כ"א עולה בגימטריה כמנין אמ"ת, נמצא שכוונת השם הזה הוא
אמת, הוא גילוי של האמת. נבאר מעט עניין זה ומה זה בא ללמדנו.
מהו עניין "ותשלך אמת ארצה"
איתא במדרש רבה בתחילת בראשית )ח' ה'( "א"ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא
לבראת את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות, מהם אומרים
אל יברא ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו", חסד
אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא
עושה צדקות שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת
והשליכו לארץ הדא הוא דכתיב )דניאל ח'( ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני
הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך ]תכסיס היינו דבר
שהוא חלק מכבודו של המלך, זה חותם המלך ומדוע הנך מבזה אותו[ תעלה אמת מן הארץ,
הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח", בורא העולם השליך את האמת לארץ ולבסוף אמר
תעלה אמת מן הארץ. עניין השלכת האמת לארץ נראה תמוה, ועלינו ללמוד סוגיא זו.
פסוק זה נאמר בספר דניאל לגבי הגלות, בסיום החזון על ארבעת המלכויות, שם, אחר
שמפרט את כל עניין המלכויות, נאמר בעניינה של המלכות הרביעית "ומן האחת מהם יצא
קרן אחת מצעירה. ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם. ועד
שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד והשלך מכון מקדשו", ומפרש רש"י "ועד שר הצבא,
הוא בית המקדש שהוא ביתו של הקב"ה. ממנו הורם התמיד, וע"י גדודיו וחילותיו ששלח
לירושלים בוטל התמיד ששלח שם נירון קיסר שר צבאו כמ"ש רז"ל במסכת גיטין". והמשך
הכתוב "וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה", וברש"י שם
"ותשלך אמת ארצה, תורת אמת השפילה". כתוב כאן, ב"ותשלך אמת ארצה", שזה מה
שעשתה המלכות הרביעית לתורה. הגלות שאנו נמצאים בה היום היא המשך של אותה
שליחות ששלח נירון קיסר את טיטוס לירושלים, של כל מה שהוא עשה בה, אנחנו עדיין
נמצאים בהמשך אותה גלות, ומה שעשתה אותה מלכות הוא שהיא השליכה את האמת
ארצה, והיינו כפי שמפרש רש"י, היא השפילה את התורה שהיא תורת אמת.
שריפת ר' חנינא בן תרדיון - ותשלך אמת ארצה
איתא במסכת עבודה זרה )י"ח ע"א( "תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי
חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה
שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת,
ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לך
בחיקך, אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן
השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש". רבי חנינא בן תרדיון לא
התחשב במלכות, ולמרות האיסור החמור וסכנת הנפשות שהיתה בדבר הקהיל קהילות
ברבים וספר תורה בחיקו, וכשרבי יוסי בן קיסמא טען כנגדו שהוא מכריז מלחמה על
המלכות השיב לו מן השמים ירחמו, לכאורה מה התשובה בזה.
הכוונה בזה כפי הנראה, מצינו שהתורה נקראת בלשון חז"ל "רחמנא", וכיון שהתורה
היא זו שעל ידה מתגלה מידת הרחמים, ברור הדבר שעל תורה עצמה ירחמו מן השמים,
מידת הרחמים תגן ותשמור עליה. היא מידת הרחמים בעצמה אז מן השמים ירחמו. "אמר
לו ר' יוסי בן קיסמא אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו", היינו,
הוא לא קיבל את דבריו, ואמר שרבי חנינא אינו עונה לו בזה, "אני אומר לך דברים של טעם",
כי אחר שהמלכות הזו קיבלה כח ו"הרגה את חסידיו איבדה את טוביו החריבה את ביתו
ושרפה את היכלו, ועדיין היא קיימת", אם כן הדבר אפשרי, "ועדיין היא קיימת" היינו שהיא
יכולה לעשות דברים נוספים, אחר שעוד ידה נטויה. ואם כן הרי מה שעושה רבי חנינא אין
זה יותר מביתו, היכלו, חסידיו, וטוביו, אשר ראינו מה עשתה להם אותה מלכות, "תמיה אני
אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש". וכך הוא המשך הגמרא "אמרו לא היה ימים
מועטים עד שנפטר ר' יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקוברו והספידוהו הספד גדול",
ר' יוסי בן קיסמא כפי הנראה היה גדול חכמי ישראל באותה שעה, וכל גדולי רומי באו
והספידוהו הספד גדול, "ובחזרתם מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה
ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכהו בספר תורה והקיפוהו
בחבילי זמורות והציתו בהם את האור", שרפו אותו עם ספר תורה, כמו שאמר ר' יוסי בן
קיסמא "תמיה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש". על זאת נתנבא דניאל בחזונו,
על המלכות הרביעית, זה נקרא "ותשלך אמת ארצה", ואת הדברים האלה עשתה אותה
המלכות, אלו הם פעולותיה, "תורת אמת השפילה ועשתה והצליחה". זה הפסוק שמביא
המדרש "מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו ארצה, הדא הוא דכתיב ותשלך אמת ארצה",
כשבורא העולם השליך את האמת ארצה, הוא כאילו עשה בבריאת העולם את מה שעשתה
המלכות הרביעית, שהשפילה את התורה ואת חכמי התורה, וצריך לבאר מה הכונה בזה.
השלכת האמת היא כזריעה שתחזור ותצמיח
עלינו להבין, כשהאמת התנגדה לבריאת האדם, מדובר כאן על אמת שאינה סובלת שקר,
זה עניינה של מידת אמת שהיא מסלקת ודוחה כל שקר, יהא איזה שיהא. אילו היו שומעים
בקולה של האמת ההיא האדם לא היה יכול להיברא, אין אפשרות שיברא אדם שכולו מלא
שקרים, וכלשון המדרש, "אמת אומרת אל יברא שהוא כולו מלא שקרים", והיינו שבריאת
האדם סותרת את האמת. מה עשה הקב"ה, השליך אמת ארצה, ואחר שמלאכי השרת באו
בטענה שזאת חרפה וזלזול שאין כמוהו, במלכות, "למה אתה מבזה תכסיס שלך", אמר
הקב"ה תעלה אמת מן הארץ "אמת מארץ תצמח", היינו שהיא תעלה במהלך של גידול
וצמיחה. חז"ל כפי הנראה מתכוונים ללמדנו כאן, כי הנה, בכל זריעה שזורעים בארץ והיא
צומחת, הזרע כלה, כך הוא אף בכל מה שדמוי זריעה כביצה שממנה עתיד לצאת זרע
התרנגול, וכדברי הגמרא בסוף תמורה שדנה בעניין אפרוח הנולד מביצת טריפה האם הוא
אסור כתוצר של טריפה, וקאמר דהאפרוח מותר, והטעם מחמת ש"אימת גביל, לכשמסרח",
האפרוח התחיל להיווצר כשהביצה מתקלקלת עד שאינה ראויה לאכילה, ולכי מסרח עפרא
בעלמא הוא, כך שבזמן שנוצר האפרוח הביצה כבר אינה ראויה לאכילה ואין עליה איסור,
כך הוא בכל דבר שזרעו כלה, הזרע מרקיב באדמה וממנו יוצא עץ גדול. ובדרך כלל דברים
שאין זרעם כלה הצמיחה שלהם מאד מועטת, אבל בדברים שזרעם כלה, אז כשהדבר נפסד
לגמרי באדמה הוא חוזר להיות בכח, ומוציא עצמו לפועל בגידול גדול מאוד.
והנה, איתא בפסחים )פ"ז ע"א( "אמר רבי אלעזר, לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין
האומות אלא כדי שיצטרפו אליהם גרים שנאמר "וזרעתיה לי בארץ" כלום אדם זורע סאה
אלא להכניס כמה כורים", אדם לא ישחית זרעים כדי להוציא את מה שהוא השקיע, זו שטות
כי לשם מה הוא טורח, אלא הטירחה היא כדי להוציא פי כמה ממה שזורעים. לכן, אף
כשבורא העולם שתל את ישראל בין האומות, אותה הגליה שהגלנו בורא העולם נידונת
כזריעה, כשבמצב של הגלות הפכנו להיות כזרע, כדי שיצא מאתנו הרבה יותר ממה
שהושקע, כמה כורים כנגד סאה. הגמרא קוראת לזה "כדי שיצטרפו אליהם גרים", אכן, ידוע
מהאריז"ל כי לא מדברים כאן על גרים בפועל, אנו לא מחפשים זאת כלל, ואף אם יש כמה
הלא אין זה שוה ערך להשקעה, כי הרי על השקעה כה כללית כדי להוציא כמה גרים נאמר
וכי אדם זורע סאה כדי להוציא לתך או חצי לתך, אם כן מה הם הגרים שצריכים להצטרף.
ביאור העניין כפי שהוא בדברי רבותינו ]הדבר כתוב בצורה סתומה, אולם כך הוא
תוכן הדברים[, כתוב כאן חידוש נפלא מאוד. הקב"ה, במעשה בראשית, בבריאת האדם,
השליך אמת ארצה, והשלכה זו התבררה כזריעה, כביכול בורא העולם לקח את האמת וזרע
אותה, ומי שזורע משהו עושה זאת כדי להוציא בכפל כפלים, להרבות הרבה יותר ממה
שהושקע. פירוש הדברים, אותה אמת שאינה סובלת שקר, הדוחה כל שקר, ובסביבתה כל
שקר הוא בלתי אפשרי, היא האמת שנזרעה והזרע כלה, והיא נזרעה כדי להוציא הרבה יותר
ממה שהושקע. אכן, היכן הוא הריבוי של האמת, איפה הם ה"כמה כורים" שהם תוצאת
ההשקעה של ה"ותשלך אמת ארצה", הפירוש בזה כי אותה האמת שהושלכה ארצה תעלה
את כל השקר שבעולם. היא תוציא מתוך כל השקר שבעולם אמיתות כאלה שהאמת עצמה
לא יכלה להשיג אף פעם. האמת כשלעצמה אשר אינה סובלת שקר ואין בסביבתה שקר, זאת
אמת מצומצמת וקטנה, אולם האמת שנזרעה תוציא מתוכה את הכמה כורים של אמת שלא
היתה מקודם. אותם הכורים של הריבוי הגדול של האמת שתעלה ותגדל ותתרבה מאד. אותה
האמת שצריכה להתרבות, זאת האמת שיוצאת ומתגלה מתוך כל השקר שבעולם. אמת
שדוחה את השקר ולא מקבלת אותו, לעולם לא תגיע להשגת האמת שאפשר להשיג על ידי
גילוי השקר שיש בשקר. בורא העולם רצה להגיע לאמת שתהיה התוצאה מתוך כל השקר
שבעולם. אין זו אותה האמת שאמרה שהאדם לא יברא, כי אותה האמת אינה סובלת שקר, אולם האמת שנזרעה בתוך השקר תעלה את האמת שבוקעת מן השקר. זוהי האמת
שמתייחסת לכל השקרים שבעולם ומבטלת אותם. נתאר לעצמנו שכל השקר שבעולם יכריז
על עצמו "אני שקר", הרי בבת אחת תתגלה אמת גדולה כל כך, כאשר מכל מקום בעולם
נשמע דברי אמת. דברים שהיה נדמה שהם דברים נכונים, כאשר אותה אמת תגרום שהם
יכריזו אני שקר, אז תתגלה אמת שלא היתה כמותה, האמת הגדולה. אז תתגלה האמת
שמבטלת את כל השקר. לא אמת שלא מתייחסת אליהם כלל, אלא אותה אמת שהיא מבטלת
ומפיקה מהם אמת יותר גדולה. אותה אמת, זו האמת שצריכה לעלות מן העולם.
הדבר מובן, שכשאדם משיג אמת מסוימת היא צריכה להיבדק ולהיבחן, והיא נבחנת
על ידי כל מיני ניסיונות לבטל אותה. כך אנו מוצאים )ב"מ פ"ד ע"א( שלאחר שנפטר ריש
לקיש, בכל פעם שר' יוחנן לימד הוא היה מתאבל מחדש ובוכה "היכא את בר לקישא, היכא
את בר לקישא", וכאשר ניסו תלמידיו לנחמו ולהשלים את החיסרון בכך שהביאו לו בכל
פעם סייעתא לדבריו, ענה להם ר' יוחנן, על זה אני בוכה, את הראיות שלכם איני צריך אלא
את הקושיות והדחיות של ריש לקיש, אותם אני מבקש. אני מחפש ומבקש להגיע לאמת,
ולאמת מגיעים רק אם האמת מתגברת על כל הדברים האלה. אז האמת מתגלה לעומק יותר,
אז היא מתגלה בכל כוחה, כמשהו שדוחה כל שקר שבה.
הגרים שיתווספו הם כל האמיתויות שיתגלו
אלו הם אותם הגרים שצריכים להתווסף מהזריעה שכביכול בורא העולם זורע אותנו
בכל העולם כולו. בורא העולם פיזר אותנו עם האמת שלנו בכל העולם כולו, וכל העולם
כולו זה "ותשלך אמת ארצה". כל העולם כולו זו המלכות הרביעית המשפילה את התורה
וכלשון רש"י "תורת אמת השפילה", תורת האמת מושפלת. הגמרא מגלה שבזה שתורת
האמת מושפלת, כך נראה תהליך של זריעה, שהזרע מרקיב באדמה כדי להוציא את הריבוי
הבא ממנו. אותה סאה ששתלנו כדי להוציא כמה כורים, צריך שהיא תכלה ותירקב, היא
צריכה לא להיות, ואז גדלים אותם כמה כורים. את אותה האמת שאמרה שהאדם לא יברא,
שהיא מצומצמת וקטנה, צריך לזרוע כדי לגדל ממנה אמת גדולה ממנה פי כמה, ואותה
האמת שגדלה פי כמה אלו הם הגרים שמתווספים. בכל מקום שהתורה מגיעה ונמצאת, יש
את מערכות השקר שלו, והתורה צריכה לעמוד כנגד כל השקרים כולם, בכל מקום, והיא
דוחה את כל השקרים שיש בארצות האלו. אותו קומץ יהודים קטן של היושבים ועוסקים
בתורה מבטלים אותם ביטול גמור, הם מזלזלים בכל מה שיש לאותה תרבות להציע, משום
שהם בחרו בתורת אמת. זה נקרא שנתווספו גרים לכלל ישראל, כשעוד משהו שהוא דמוי
אמת יבטל. בכל עם ובכל תרבות שבורא העולם הגלנו בתוכה יש את הנחות היסוד והדברים
הפשוטים שלהם, את צורות החיים שאי אפשר להם לחיות בלעדיהם, ובאים בני ישראל
מקבלי התורה, ובכל המקומות האלה מבטלים ביטול גמור את כל מה שחשוב באותה תרבות
ועוסקים בתורה. זה נקרא שהתווספו גרים בכלל ישראל. זה נקרא שעוד שקר אחד התבטל.
עלינו להבין כי זה תפקידנו, זאת התוצאה שצריכה לצאת מהעובדה שמפזרים ומגלים
אותנו בכל ה"אם יהיה נדחך בקצה השמים", בכל מקום. אכן הדברים לצערנו אינם בולטים
כל כך, אך מי שמתבונן היטב, יוכל לראות גם היום שבכל מקום שבני ישראל נמצאים, בכל
מקום שמקומות תורה נמצאים, אותו קומץ קטן של בני אדם, אף שהוא כמעט לא משמעותי
במערכת הזאת, ומבחינת התרבות בכל מדינה שתהא הם לא מתחשבים בעובדה שישנו קומץ
קטן של יהודים, אנשים מוזרים, שמתנהגים אחרת מכולם וכל מה שחשוב לאותה תרבות
אינו חשוב להם, יש להם דברים אחרים חשובים, אבל הדבר הזה עצמו, הוא ההוספת גרים
לכלל ישראל. הכוונה בזה, כל דבר חשוב שיש בכל תרבות שהיא, הסיבה שהקב"ה הגלה
אותנו אל תוכה של אותה תרבות, היא כדי שאף התרבות הזו תתגלה, שגם התרבות הזה
תודה. והיינו שיהיו בני אדם, אף אם קומץ מועט מאוד, שהם "יגיירו" את כל מה שחשוב
באותה תרבות, בכך שהם ישליכו זאת כדבר חסר חשיבות, יגלו שזה שקר ואין לזה ערך.
כשנשתלים בני ישראל בכל מקום בעולם, הם נשתלים כדי להכריז על כל ערך שנמצא בעולם
שזה שקר. לקחו את כולנו, כלל ישראל כולו, ושתלו אותנו במקום שרחמנא ליצלן זרעו כלה.
והתועלת שיש בזה היא כדי שיתווספו אלינו גרים.
השלכת האמת ארצה היא זריעה בתוך השקר
כאמור, עצם בריאת האדם היתה בלתי אפשרית, כי האמת אמרה אל יברא. האמת אומרת
שלא יתכן לברוא מישהו שהוא כולו שקרים. מה עשה הקב"ה, שתל את האמת הזאת שאינה
סובלת שקר, בתוך השקר. השליך אמת ארצה, היינו הוא השפיל אותה, שם אותה בתוך מה
שמזלזל בה, מבזה ומשפיל אותה. את האמת הזו הוא שם במקום שהיא לא נתפסת כאמת.
זאת הזריעה. ו"כלום אדם זורע סאה אלא כדי להוציא כמה כורים", כביכול חשוב לפניו
יתברך שאותה תורת אמת תכנס לכל תרבות, בכל תרבות ישנם יחידים המכריזים בעצם
ההויה שלהם, התרבות שלכם אינה אמת, האמת היא התורה. הם בוחרים בתורה, כנגד כל
תרבות ותרבות, ובכך שמישהו עומד ובוחר בתורה, זאת האמת, וכל יתר הדברים הם שקר.
והדבר הזה קורה בכל מקום ומקום, בכל מקום שבורא העולם שתל אותנו זה מוכרז.
כפי הנראה, זאת גם הסיבה האמיתית ששונאים אותנו. אנחנו נשתלנו שם כדי ללעוג
לכל מה שיקר להם, כדי להכריז שזה שקר. אנו לא מכריזים זאת ברבים, אך בעצם ההויה
שלנו אנו מכריזים שבשבילנו זה חסר ערך, זה שקר, זאת לא אמת, דבר זה הוא מספיק
משמעותי כדי להפריע לאותם גויים, וכדי לשנוא אותנו שנאת דם, שנאת נפש, שנאה תהומית
עד שהם אינם יכולים לראות אותנו בכלל. הם רוצים לעקור אותנו מן השורש, זאת בעצם
קושיית ר' יוסי בן קיסמא, הוא אמר זאת בנוסח "תמיה אני" והיינו תהיה לי קושיא, יהיה
בעיני תימה, אם לא ישרפו אותך וספר התורה באש. תמה אני אם זה לא יקרה. ר' יוסי בן
קיסמא התכוין לומר לו, שכל מה שהתרבות הזו עשתה, זה רק הדרך אל הדבר הזה. זה הדבר
שהם מתכוונים, לשרוף אותך ואת ספר התורה באש. זאת הכוונה האמיתית. שרפו את ביתו
ואת היכלו, אך כל הדברים האלה הם לא התכלית, "ועדיין היא קיימת" אותה המלכות, זאת
המגמה, הם מתכוונים אליך, ואת זה הם רוצים לעקור. אחרי שאותה מלכות שרפה והחריבה
את בית המקדש, והרגה את כולם, חורבן נורא, ובתוך המעוז של המלכות הרביעית, בתוך
מקום הכיבוש שלה, יושב ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה בחיקו ומקהיל קהילות ברבים
ועוסק בתורה, הבין ר' יוסי בן קיסמא שבדיוק נגד הדבר הזה הם נלחמים, זה מה שאכפת
להם. זה לא יתכן. את זה הם לא יסבלו.
למדנו, אותה השלכת אמת ארצה שנאמרה בדניאל, היא בעצם, במילים אחרות, אותה
השלכת אמת שהיתה במעשה בראשית, כאשר בורא העולם רצה לברוא את האדם והאמת
התנגדה, ואז הוא לקח את האמת על ידי בריאת האדם וכביכול שתלה במקום של שקר כדי
שהאמת תצמח, תגלה את האמת מתוך השקר, ותגרום לכל שקר, שבעצם יכריז שהוא שקר.
גילוי האמת בעולם זוהי הגאולה
אחרי ספר בראשית שהוא מעשה אבות סימן לבנים, אנו עוברים עתה לכלל ישראל,
לבנים. כאן מתחילה פרשת הגלות, והקב"ה "מביא גואל לבני בניהם" של האבות דהיינו בני
השבטים. "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" הם השבטים שכל שמותם הם על שם
הגאולה ]כדאיתא בשמו"ר א' ה'[ ובורא העולם מביא גואל לבני בניהם, הם אלו שצריכים
להיגאל, המשמעות האמיתית של גלות וגאולה היא, האם האמת מושלכת ארצה או מתגלה.
נחזור לדברי האריז"ל שפתחנו בהם בעניינו של שם "אהי-ה אשר אהי-ה". ונקדים, כי
ביאורו של שם זה הוא שכביכול בורא העולם מבטיח לנו את ההיות שהוא יהיה איתנו, שהוא
ימצא איתנו, ]ועניינו הוא כמו שם הוי'ה, אלא שבורא העולם אומר זאת בגוף ראשון, ואנו
אומרים זאת בגוף שלישי. כפי שכותב הרשב"ם בפרשת שמות )ג' י"ד( ששם "אהי-ה"
ו"יהי-ה" )שזהו שם הוי'ה והו' היא במקום הי', ע"ש בדבריו( זה אותו שם אלא שזה נאמר
בגוף ראשון, על עצמו, וזה מדבר בגוף שלישי, על אחר. כשמדברים בגוף שלישי פותחים
בי', וכשמדברים בגוף ראשון פותחים בא', וכפי שאדם אומר על עצמו אני אלך, אעמוד,
אדבר, ועל אחר הוא אומר הוא ילך, יעמוד, ידבר, אלה הם שתי השמות[. פתחנו בזה שעניינו
של שם "אהי-ה אשר אהי-ה", השם של הגאולה, שהוא מכפיל את הדבר בעצמו, הכפלת
הדבר בעצמו היינו שכל חלק מחלקי אותו הדבר שהכפלנו נושא את הכל. זוהי המשמעות
של הכפלת דבר בעצמו, שבמספר הזה כל יחידה ממנו נושאת את הכל. כאשר אנחנו
מכפילים היות בהיות, הוי'ה בהוי'ה, אז ההיות שמכפילה את עצמה בעצמה, זאת אומרת
שהיא בכל מילואה מתגלה בכל חלק מחלקיה. אותה ההיות זאת האמת השלמה, זאת
המשמעות של הגאולה, אותו גילוי שהאמת מתגלה בכל פינה בעולם, זאת הגאולה. "יכירו
וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון". בזמן שכל יושבי תבל יכירו בדבר
הזה. והיינו שמכל שקר תתגלה האמת, מכל אחד ואחד שהיה שקוע עמוק בשקר שלו, מכל
יחיד ומכל רבים, מכל עם ומכל מדינה, כפי הפנים המיוחדות שיש לשקר אצל כל אחד.
אנו מתפללים "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה",
וכך תיראה הגאולה, כך יאמר כל מי שיש נשמה באפו. התוצאה של "ותשלך אמת ארצה"
שהיא הגלות עצמה, היא כדי שיתווספו עלינו גרים, אכן היכן הם אותם הגרים שלהם אנו
מחכים שיתווספו, אותם הגרים הם הנקראים "כל אשר נשמה באפו" ואנו מחכים שהם יגידו
כאמור "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", לעת אשר
"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך כו'. גרים כבר לא יקבלו אז, שאין מקבלים גרים לימות
המשיח )יבמות כ"ד ע"ב(. כשכתוב בגמ' "כדי שיתווספו עליהם גרים" הכוונה היא תוספת
הכרה, תוספת גילוי של אמת. אנחנו נשתלנו לבין האומות ככתוב )הושע ב' כ"ה( "וזרעתיה
לי בארץ" ואותה זריעה שבורא העולם שתל אותנו באומות, זו אותה זריעה שהוא השליך
את האמת ארצה ואמר ש"אמת מארץ תצמח", שני הדברים האלו אחד הם. באופן, שהגלות,
היא המצב המושפל, כשהאמת מושלכת ארצה, זאת הגלות בעצמה. זמן הגאולה, חודש
האביב, הוא כשהדברים מתחילים לצמוח. כאשר מתחילה הצמיחה והגידול, האמת יוצאת
מתוך המקום שבו היא כאילו נגמרה וכלתה, הזרע כלה ואיננו, אבל כשזה יתחיל לצמוח
הצמיחה הזאת היא תהיה הגאולה, כך זה יראה.
זהו העניין שעלינו להבין כאן. השם של הגאולה זהו השם שאומר את האמת הזאת,
היות כפול היות, זאת אומרת שההיות האמיתית מתגלית בכל יחידה של ההיות הזה, זה נקרא
"אהי-ה כפול אהי-ה", זה אומר לנו את ה"אמת", נותן לנו את מה שנקרא אמת. זאת אמת
שבוקעת מכל ההויה כולה, מכל פינה. הכל מכריז, השקר אומר אני שקר, והאמת אומרת אני
אמת, כולם אומרים אותו דבר, כל הבריאה כולה מכריזה רק אמת. והשקר מכריז אמת בזה
שהוא יאמר "אני שקר". האמת שמתגלה מתוך ההכרזה של השקר, היא אמת אמיתית מאוד.
היה כדאי לשתול את האמת, כדי שהכורים האלו יצמחו.
הגאולה היא לידה של מציאות חדשה
בעצם עניין הגאולה, חובה עלינו לדעת, שאין להעלות על הדעת שהביטוי של הגלות
הוא בחיים פחות נוחים, ואילו הגאולה תתבטא בזה שהכל יהיה נוח יותר. דבר זה, אפילו
בזמן הזה כשכל העולם כולו שקר וקשה להבחין בין אמת לשקר, מוכח מתוכו שהוא שקר
גמור. אכן, עניין הגאולה הוא התיקון השלם, זאת הלידה מחדש של כל העולם כולו, הכל
יוולד מחדש, המציאות כולה לא תמשיך להיות כמו שהיתה. מי שמתבונן קצת בזה, רואה
באיזה תהומות של שקר אנו שקועים. כמה אנו מוקפים בשקר לפנים משקר, שקר תלוי
בשקר, שקר מגן על שקר, זאת מערכת של שקרים, ובתוך המערכת הזו אנו שקועים עד
לצוואר. כל זה צריך להתבטל ולא להיות. האם ניתן להעלות על הדעת איך יראה העולם
כשהשקר יתפקע כמו בועה. "היינו כחולמים", כשמתעוררים בבוקר המציאות שונה, זה
משהו אחר בכלל ולא מה שהיה נראה לנו עד עכשיו. מי שמוכן לזה, ישרוד, אולם למי שלא
מוכן לזה, הדבר הזה עצמו, הגילוי הזה עצמו, הוא כל כך נורא ומזעזע, יתכן שלא כל אחד
יוכל לעמוד בזעזוע כזה, ורצוי מאד להתרגל לזה, לזכור שכל המערכת הזאת פשוט תחדל
להתקיים. לא להעלות על הדעת שישאר ממנה איזה שהוא שריד ופליט, מאומה לא ישאר
מזה. כל מי שיבדוק יגלה עד כמה עמוק אנו שקועים בתוך מערכות שהם שקרים גמורים
לחלוטין, כל בריאת האדם לא באה אלא לגלות את האמת העמוקה הזאת. כל בריאת האדם
שהיא כולה שקרים באה לעולם, כדי שהאדם הזה השקוע בתוך שקרים יצמיח בתוכו את
הגילוי הנכון, את האמת לאמיתה.
בריאת האדם מחייבת את השלכת האמת ארצה. השלכת אמת ארצה היינו לשתול את
האמת, לזרוע אותה, כדי שמתוך אותו אדם שהוא כולו שקרים, תצא אמת אחרת, שונה. אמת
גדולה יותר, אמת שלא זו בלבד שהיא אינה מפחדת מהשקר, אלא היא משתמשת בשקר
להוכיח את האמת. היא תלמד את השקר האמיתי להכריז על עצמו, אני שקר. והשקר הופך
להיות אמת גדולה יותר מהאמת. זאת אמת גדולה יותר מהאמת. אלו הדברים שעלינו לבאר
ולדעת כאשר אנו נכנסים עתה ללימוד של פרשה חדשה שלא היתה כמותה בפרשת האבות.
זאת פרשת גלות, שממנה יוצאת גאולה.
עלינו להבין נכון את מצבנו שלנו. כמו שמקובל בידינו וכפי שכל הסימנים מראים, וכן
לימדונו רבותינו, אנו נמצאים בקצה האחרון של הגלות, "בעקבתא דמשיחא". המצב נהיה
כבד וקשה יותר, וזה הולך ונעשה בלתי אפשרי יותר. הים הולך וסוער, זאת יודע כל אחד,
אך התרגלנו להשלות את עצמנו, כשקורה משהו לא נוח שלא נעים לחשוב עליו אנחנו
מתעלמים ממנו. זה הולך ונעשה קרוב יותר ויותר, הדברים הם תכופים. התביעה המינימלית
מאיתנו היא להיות בני אדם, והיינו לדעת ולהכיר, אנו חייבים להסתכל בפני המציאות כבני
אדם, לא לחיות בגן עדן של שוטים, ועל אחת כמה וכמה לא בגהנום של שוטים. אנו חייבים
להסתכל בפני המציאות, ולהבין מה מדברים איתנו, מה מתכוונים לומר לנו. וכי לאן אנו
חושבים שהמצב הזה יוביל, לאן זה הולך, איפה יהיה הפתרון.
גאולת מצרים נקראת לידה, והגאולה שאנו מצפים לה גם היא נקראת לידה. כך הוא
בכתובים בכמה וכמה פסוקים. לידה פירושה מציאות חדשה. אנחנו לא גרים, אבל הגאולה
תעשה אותנו כקטן שנולד. והיינו שהמציאות הישנה תתבטל, והמציאות החדשה היא לידה.
לידה היא דבר שעדיין לא היה, כל מה שהיה איננו, וכאן נהיה דבר חדש. ה' יעזרנו שבאמת
נבין דברים אלו, ונזכה במהרה לגאולה.
הגרמ"ש זצ"ל
