קדושת השפה

 השפה -  מתוך שהיא נובעת מרוח האומה,

פועלת היא

להטביע יפה את חותם האומה ,

על ידי התגברותה

ושלטונה בחיים ובספרות.

(אורות ישראל פרק ז, יא)

השפה העברית שהיא לשון הקודש, איננה רק כלי שימושי [לתקשורת] בלבד, מרן הרב זצ"ל  מלמד אותנו "שהיא נובעת מרוח האומה" היינו שמקורה הוא מהחלק הנשמתי-הרוחני של עם ישראל.      על כן , ככל שמשתמשים בה יותר בחיים ובכתיבה – כך היא משפיעה קדושה גם בחיים הגלויים.

בחודש טבת, אנו מקראים לחיזוקה של לשון הקודש. שהרי בחודש זה ציווה תלמי המלך לתרגם את התורה ליוונית (מגילה דף ט,א) עניין המבטא את ראשיתו ותחילתו של תהליך ההתבוללות של עם ישראל בעמים.

וכך כותב עוד מרן הרב זצ"ל : "בתחיית שפת הקודש – תנוב [לשון תנובה] דעת אלהים, ואך בדעת אלוהים תמצא השפה נשמתה" (מאמרי הראיה, חלק ב עמ' 500) היינו: שפת הקודש מביאה אותנו ל'דעת אלוקים', וקירבת האלוקים – נותנת לשפה את תוכנה הפנימי.

נבואת משה נקראת בשם "אספקלריא מאירה" ומשום היותה  לשון התורה , היא הנוטעת באדם את הכוח לחדש ולהעמיק.   היא אשר "כוללת בתוכה את סגולת הדעת בתור כוח פועל , לא רק סוקר ומצייר את היש, כי אם כח מחולל ומוליד, מוציא את ההוויות לאור עולם, מן האין – אל המציאות" (שמונה קבצים קובץ ו, ז)

לשון הקודש היא אחד הביטויים הלאומיים המרכזיים של עם ישראל. על כן יש להקפיד לדבר בה וללמוד אותה. כשם שכותב מרן הרב זצ"ל : "יש חיבה גלויה לשון הקודש בישראל, מפני שהיא שפתנו הלאומית" (עין איה , שבת א, עמ' 31).