במדרש שדים נכונו ושערך צמח. והלא סימן התחתון בא קודם העליון אלא שדים זו משה ואהרן שני שדיך ושערך צמח שהגיע זמן הגאולה כו'. וקשה כיון שמפרש שדים על משה ואהרן ושערך על זמן הגאולה אכתי הדרא קושי' לדוכתא דצריך להיות זמן גאולה קודם שדים.
והענין הוא כדאי' בגמ' נדה פ' בא סימן ג"כ תי' על קו' זו כיון ששדים נכונו בידוע ששערך צמח. והפי' דבוודאי זה הי' סימן מהכנת משה ואהרן שהגיע זמן הגאולה. אבל לא הי' יכול להיות בהתגלות עדיין. ובוודאי ב' סימנים אלו של כנס"י הוא ב' הבריתות מילה ותפילין. תפילין הוא בחי' התורה וש"י וש"ר בחי' אהרן ש"י בעובדא ומשה רבינו תורת ה' בפיך תש"ר. ורמוז בהם שם שדי. ושערך צמח הוא ברית מילה סימן תחתון. והנה באמת מילה קודמת לכל התורה ומצות שניתנה לאברהם אע"ה. אבל באמת שורש יסוד הברית מילה מוכן לבנ"י רק אחר קבלת התורה. שבכח התורה שקיבלו בנ"י יצא הארת הברית מכח אל הפועל. וז"ש שלא ניתנה פריעה לאאע"ה. פריעה הוא התגלות אור המילה. וז"ש לבית יעקב אשר פדה את אברהם. כי באמת מאהבה שאהב הקב"ה את אברהם כרת עמו ברית מילה לו ולזרעו. ופי' ברית אעפ"י שלא הי' כל זרעו עדיין מוכנים אל קדושת הברית לזכות לחותם ברית קודש. עכ"ז כרת עמו הקב"ה הברית. ולכן הי' נצרך גלות מצרים וע"י הגאולה ניתתקנו להיות מוכן לברית. וכמ"ש הקימותי את בריתי כו' לכן אמור לבנ"י כו'. והוצאתי אתכם כו'. וכן הוא בנוסח הפסוקים וכרות עמו הברית כו' ותקם את דבריך כו' ותרא כו' עני אבותינו במצרים כו' שתכלית גאולת מצרים הי' לברר זה הברית. ולא זו לדורות. רק אפי' בפרט כל איש ישראל כך הוא שנימול לשמונה. אעפ"כ כפי עסק שלו בתורה ומצות בגדלותו כך מוציא מכח אל הפועל זאת הברית מילה. וזה עיקר החירות. נמצא שהגם שסימן התחתון קודם. עכ"ז אחר שזכו לסימן העליון בחי' ברית הלשון. נגמר בשלימות סימן התחתון. וז"ש המד' כאן שהגאולה הי' בזכות האבות שעדיין לא זכו בנ"י בעצמותם לזה ע"ש:
[שפ"א תרנ"ה]
במדרש שדים נכונו ושערך צמח. והלא סימן
התחתון בא קודם העליון אלא שדים זו משה
ואהרן שני שדיך ושערך צמח שהגיע זמן הגאולה
כו' קושיית המדרש על סדר הפסוק "שדים נכונו ושערך
צימח" משמע שהשיער בא אחר השדים והרי קי"ל בנדה
מ"ח ע"א שא"א לסימן העליון לבוא עד שיבוא התחתון,
ומתרץ שדים אלו משה ואהרן ושער צמח היינו שהגיע זמן
הגאולה וקשה כיון שמפרש שדים על משה ואהרן
ושערך על זמן הגאולה. אכתי הדרא קושיא
לדוכתא דצריך להיות זמן גאולה קודם שדים.
תירוץ המדרש סתום, דהרי משה ואהרן באו קודם זמן
הגאולה ואם משה ואהרן הם הבטוי לשדים הרי היה להם
להיות אחר הגאולה שהיא בחינת השיער.
והענין הוא כדאיתא בגמ' נדה [פרק בא סימן נדה
מ"ח ע"א] ג"כ תירוץ על קושיא זו כיון ששדים
נכונו בידוע ששערך צמח שהפסוק אינו מלמד על סדר
הופעת הסימנים אלא שכאשר אנו רואים את סימן השדים
על כרחך שכבר היה שיער. והפירוש דבוודאי זה היה
סימן מהכנת משה ואהרן שהגיע זמן הגאולה אבל
לא הי' יכול להיות בהתגלות, עדיין הופעת משה
ואהרן מורה כי כבר עת הגאולה, אלא שעדיין יש עיכוב של
התגלות הגאולה. וזהו תירוץ המדרש שכיון שהתגלו משה
ואהרן ע"כ הגיע זמן גאולה, שדים נכונו בידוע ששערך
צימח, אמנם לפ"ז נראה כי יש גאולה נסתרת שצריכה
להתגלות ע"י התגלות משה ואהרן, ע"י גלוי ה"שדים"
מתגלה כי "שערך צימח", וצריך ביאור מהי הגאולה
הנסתרת שמתגלה ע"י משה ואהרן.
ואמנם הביאור הוא, כי בוודאי ב' סימנים אלו של
כנס"י שדים ושער הוא ב' הבריתות מילה ותפילין.
תפילין הוא בחי' התורה כמו שכתוב בפרשת תפלין
"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עינך למען תהיה תורת
ה' בפיך", תכלית התפלין שהאדם יאחוז על ידם בתורה )ע"י
הפרשיות של תורה שיש בהם(, ובתפלין יש ב' חלקים של
יד ושל ראש- בחי' אהרן של יד בעובדא, ומשה
רבינו תורת ה' בפיך תש"ר כי בתורה יש את הדברי
תורה, ויש את המעשים, משה רבינו מורה על דברי התורה
עצמם שהוא הוריד התורה ולימדה לישראל, ואהרן שהוא
הכהן העובד במקדש מורה על היישום של התורה למעשה,
וא"כ התפלין מורים על ב' חלקי התורה שהם בבחינת משה
ואהרן ורמוז בהם שם שדי בתפלין רמוז שם שד"י, כי
התפלין הם ביטוי לב' חלקי התורה משה ואהרן הרמוזים
בפסוק "שני שדיך", א"כ משה ואהרן שהם השדים הם סוד
התפלין שהם סימן עליון כי הם בחלק העליון של הגוף.
ושערך צמח הוא ברית מילה סימן תחתון הרמז של
"שערך צימח" היינו כח הברית מילה שהוא בחלק התחתון
של הגוף, כיון שהתפלין הם הכח של תורה א"כ הם
בחינת "ברית הלשון" )עי' תרס"א( ומשה ואהרן הם
נותנים לעם ישראל את התורה שהיא ברית הלשון, ויש את
הברית מילה שהיא "ברית המעור".
והנה באמת מילה קודמת לכל התורה ומצות
שניתנה לאברהם אע"ה מצד הזמן מילה קודמת שהיא
ניתנה לפני התורה לאברהם אבינו. אבל באמת שורש
יסוד הברית מילה מוכן לבנ"י רק אחר קבלת
התורה. שבכח התורה שקיבלו בנ"י יצא הארת
הברית מכח אל הפועל ההארה העליונה שחלה בנשמת
האדם מכח הברית מילה עיקרו הוא לעם ישראל על ידי
התורה, ממילא אף שמילה קדמה בזמן, הרי היא ניתנה על
שם העתיד כדי שעם ישראל יהא להם פתח בנשמתם לקבל
את הארת התורה )עי' מאמר תרס"א, בשיעורים במאמר
הקודם(. וז"ש יבמות ע"א ע"ב שלא ניתנה פריעה
לאאע"ה. ביאור הדבר הוא פריעה הוא התגלות אור
המילה עיקר ההתגלות שיש ע"י המילה חלה אצל עם
ישראל במתן תורה, ולכך הפריעה שהוא ענין "גילוי" לגלות
את מקום המילה שלא יהא מכוסה בעור הפריעה, ניתנה לעם
ישראל שאצלם חלה ההתגלות מכח הברית מילה. וז"ש
ישעי' כ"ט כ"ב לבית יעקב אשר פדה את אברהם
מבואר כי יעקב הוא פדה את אברהם, כלומר כח יעקב הוציא
לפועל את הנקודה שקיבל מאברהם )"פדה" פירושו הוציא
את הנקודה מהמאסר והגניזה לפועל ולגלוי(, וזה מבואר עם
מש"נ כי כח המילה של אברהם יצאה לפועל אצל יעקב
שהוא התורה )תפארת- תורה(.
כי באמת מאהבה שאהב הקב"ה את אברהם כרת
עמו ברית מילה לו ולזרעו. ופי' ברית אעפ"י שלא
הי' כל זרעו עדיין מוכנים אל קדושת הברית
לזכות לחותם ברית קודש. עכ"ז כרת עמו הקב"ה
הברית היתה אהבה מיוחדת לאברהם שהקב"ה כרת עמו
ברית ועם זרעו באופן שעדיין אין בכוחם להכיל את עוצם
הברית, אמנם אברהם זכה להגיע לדרגא זו אמנם זרעו עדיין
לא היו בדרגא זו ואעפ"כ מאהבת אברהם כרת עמו ברית
ועם זרעו, שיוכל לצאת לפועל ע"י גלות מצרים ומתן תורה
וכמושי"ת. ולכן הי' נצרך גלות מצרים שיהיו ראויים
לקבלת התורה וע"י הגאולה ניתתקנו להיות מוכן
לברית כי ביציאת מצרים קיבלו את התורה שהיא מעמידה
את הברית וכמ"ש תחלת פרשת וארא הקימותי את
בריתי כו' לכן אמור לבנ"י כו'. והוצאתי אתכם
כו' שיציאת מצרים תהיה הקמת הברית עם האבות, ומבואר
כנ"ל כי הברית שכרת הקב"ה עם זרע אברהם יצאה לפועל
ביצי"מ ומתן תורה. ויתירה מזו, כל עיקר גלות וגאולת
מצרים היתה לצורך זה להוציא לפועל את כח הברית שניתנה
לאבות. וכן הוא בנוסח הפסוקים נחמיה ח' ט' וכרות
עמו הברית כו' ותקם את דבריך כו' ותרא כו' עני
אבותינו במצרים כו' שתכלית גאולת מצרים הי'
לברר זה הברית.
ולא זו לדורות לא רק אצל אברהם אבינו ניתנה הברית
ע"ש העתיד רק אפי' בפרט כל איש ישראל כך הוא
שנימול לשמונה. אעפ"כ כפי עסק שלו בתורה
ומצות בגדלותו כך מוציא מכח אל הפועל זאת
הברית מילה כח הברית מילה יוצא לפועל ע"י עבודת
האדם בתורה ובמצוות, נתבאר במאמר תרס"א כי הברית
מילה היא הפתח להארת הנשמה לקבל אור התורה, "פתח"
פירושו הוא שהוא נותן את הצורה הנכונה של יציאת מצרים
וקבלת התורה, התורה ניתנה באופן שהיא "ברית" אין צורה
אחרת של תורה, ממילא הברית מילה הוא הפתח להשתייך
לתורה, וזה עיקר החירות עיקר החירות ביציאת מצרים
הוא הקמת הברית, כי הברית היא הפקעת הגלות, )מבואר
בדברי רבנו תרל"ו כי עיקר הגלות התחיל כאשר "לא ידע
את יוסף" שנעלם כח יוסף שומר הברית(.
נמצא שהגם שסימן התחתון קודם. עכ"ז אחר
שזכו לסימן העליון בחי' ברית הלשון. נגמר
בשלימות סימן התחתון. נתבאר כי "שערך צימח" היינו
ברית מילה, ושדים היינו תפלין- תורה- בחינת משה ואהרן,
ופירוש הכתוב הוא כי כאשר שדים נכונו יודעים ש"שערך
צימח", וצריך ביאור למה נכתב באופן כזה שהשדים הוא
גלוי על השיער, אמנם הביאור הוא כי באמת הברית מילה
)שיער( קודמת בזמן אבל הפנימיות שלה הוא ע"י התורה,
וכאשר נשלם הסימן השני היינו התורה )שדים( אזי נתגלה
ויצא לפועל הסימן הראשון, א"כ רק ע"י השדים נתגלה
פנימיות השיער, וזה עומק דברי המדרש שהק' ששיער קודם
לשדים, ותירץ כי שדים היינו משה ואהרן כו' והיינו כי
התורה והברית מילה אנו מבינים דאף שהברית קודמת מ"מ
היא מתבררת ומתגלית דווקא ע"י התורה וז"ש המד'
כאן שהגאולה הי' בזכות האבות שעדיין לא זכו
בנ"י בעצמותם לזה ע"ש:
מבואר בדברי רבנו במאמר תרס"א כי יש חילוק יסודי בין
ברית הלשון לברית המעור, ברית המעור היא "כלי מחזיק
ברכה", כלומר היא פותחת באדם אפשרות לקבל את האור
של הקב"ה, הרי ברית המעור היא הסרת ערלה, כלומר
הסרת ערלת האדם שהיא המונעת ממנו לקבל את אור השם,
אבל ברית הלשון הכח שלה הוא להוציא את האורות
העליונים להמשיך אותם לכאן, נמצא א"כ, שהברית המעור
היא קודמת שהיא "כלי מחזיק ברכה", אמנם אין לה ביטוי
רק אחרי "ברית הלשון", אחרי יצי"מ ומתן תורה שיש
המשכת האורות, כאן מקומה של ברית המעור שנותנת לאדם
את היכולת לקבל את האור האלוקי. וזה פירוש הכתוב כי
אימתי נגלה כח הברית מילה רק אחרי שבאו משה ואהרן
שהם כח התפלין -תורה.
[עלון שיעורים בשפ"א]
