יסוד איסור יחוד ”אינו משום גררא דהרגל עבירה וחשש דיעביד איסורא, כמו לא יאכל הזב עם הזבה, אלא מדין לא תקרבו קאתינן עלה, דביחוד עם הערוה יש משום אקרובי דעתא, וגם זה מגדר קרבה לעריות... והא דמותר יחוד בשני אנשים או בתינוקת וכו‘, אין זה מדין שמירה אלא דכל כהאי גוונא דאי אפשר לעשות עבירה, אין בזה משום איקרובי דעתא ואין זה יחוד, דיחוד היינו להתייחד עם ערוה, באופן שאפשר לעשות עבירה, והיינו טעמא נמי לפתח פתוח לרה“ר דשרי וכן כולהו. ומיניה הוא מוכרח, דהנה לא אסרה תורה לעבור ע“י פתח ביתה של ערוה, ומותר מן הדין אפילו לגור אתה יחד בחצר...“
הגר"ה זקס זצ"ל
