ויחי - שפת אמת תר"מ
במדרש ורש"י משנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהן ולבן של ישראל כו'. כי ישראל עלו במחשבה. והם קיום כל העולם. ומראש הבריאה עד סופו הכל נמשך מדרגה אחר מדרגה השלמת ישראל. והאבות הם המוחין וראשן של ישראל. ואחר הראש נמשך הגוף. ובודאי הארת המוחין עד הרגלים עם כל זה אין מורגש הארת השכל בגוף כמו בראש וכן סדר כל דורות עד עתה שנקרא עקבותא דמשיחא. לכן היה גם אחר גלות מצרים זמנים מתוקנים מאוד. אחר כך ירידות ועליות כפי משך ציור האדם. ובמצרים היה חיות הנשמה במיצר. והוא התחלת הארת המוחין בגוף לכן מצווין תמיד לזכור יציאת מצרים שזה ראשית תיקון ישראל כמו שכתוב במדרש כעובר הנולד כו'
במדרש רבה וכן ברש"י בתחילת הפרשה הועלתה השאלה מדוע פרשת ויחי סתומה, ואין הפסקה בינה לפרשת ויגש הקודמת לה. תשובת המדרש ורש"י, שהפרשה סתומה משום ששעבוד מצרים התחיל אחרי פטירת יעקב, ו"נסתמו עיניהם ולבם של ישראל" כלשון רש"י.
רבנו השפת אמת דן בשאלה מדוע גרמה פטירתו של יעקב, לסתימת עיני ישראל ולתחילת השעבוד.
קיומו של עם ישראל הוא תנאי לקיום העולם, והוא קיים בדרגות שונות מראשית הבריאה.
במדרש (בר"ר א, ד) נמנה עם ישראל בין הדברים שעלו במחשבה עוד לפני בריאת העולם. הקיום ההיולי, זו הדרגה הראשונה בקיומו של עם ישראל.
בהופעת האבות מתחיל הקיום בפועל. זו הדרגה השנייה, והיא מסתיימת בפטירת יעקב אבינו. האבות הם הראש והמוח של עם ישראל, ותפקידם לדורות להאיר את הגוף העומד להיווצר.
הגוף ההולך ומתהווה קיים תחילה במיצר בבטן האם. גם עם ישראל נמצא בתחילת התהוותו במיצר - במצרים, ושם תוך כדי השעבוד הוא מתפתח וגדל עד בוא העת ליציאה לחירות. ואכן חז"ל במדרש (מכילתא בשלח ב, ו) מדמים את יציאת מצרים ליציאת עובר ממעי אימו.
בתחילת תקופת המיצר ושעבוד מצרים מצויה נקודת ההשקה והמפגש של הגוף עם הראש. עם מיתת יעקב מתחיל המיצר - השעבוד, אך מאידך זו גם הנקודה בה מתחילה ההארה של הראש על הגוף. בשלב זה של הקרבה ליעקב ההארה חזקה ביותר, והיא העומדת לעם ישראל, ומקיימת אותו רוחנית. לכן אומרים אנו בכל מצוה שאנו מקיימים "זכר ליציאת מצרים".
כאמור, הארת האבות קיימת לדורות. גופו של העם הולך ויוצא אל הפועל, וביצירתו יש עליות ומורדות בהתאם לאיברים השונים. הרגלים נוצרות לקראת סיום יצירת הגוף, ובסוף נוצר העקב. גם אנו המצויים בשלב סופי זה, ב"עקבתא דמשיחא", זוכים להארה זו, וממשיכים להתקיים בזכותה.
הרב שלום קליין, ראש המכון התורני אור עציון
