עיין עוד בס' לאור ההלכה של הרב זוין במאמרו על המלחמה בתחילתו, מרחבים ו' מעמ' 285 ובכתב עת המעיין תשרי תשע"ה
סימן שלט
בענין אי מותר לישראל להשתמט משירות צבא נגד דינא דמלכותא
מע"כ ידידי רחימא דלבאי הרה"ג וו"ח נו"נ חוב"ט אי"א וכו' כש"ת מוה"ר שמואל אלימלך טוירק שליט"א בעמח"ס כרם צבי.
אחדשה"ט וש"ת.
יקרת מכתביו קבלתי בחידושי תורה ויסלח לי מאד על האיחור כי יודע הטרדות שלי בעונ"ה ובפרט עכשיו שב"ה זיכני להוציא לאור ספרי ח"ז שבעוד איזה ימים יצא לאור ולכן יענה ויאמר סלחתי.
ובדבר תמיהתו אמ"ש הח"ס ז"ל בליקוטי שו"ת ח"מ סי' כ"ט דנראה לו בפשיטות דאסור לישראל להשתמט משירות צבא משום דינא דמלכותא דינא כי גוף ענין דמלכותא להטיל מס על כל עמו להעמיד מהם אנשים לצבא מלחמתו וזהו מחוק מלכותו ודינו דין וממילא מוטל אקרקפתא דכל מי שראוי לצאת ושאין לו אשה ובנים כפי נימוס וחק מלכות אך לא אבחורים לומדי תורה שאפילו לא פטרום המלכות בפירוש מ"מ מדין תורה פטורים דאמרינן פ"ק דב"ב ח' ע"א הכל לכרי' פתייא אפי' רבנן וה"מ דלא נפקי באוכלזא אבל נפקא באוכלזא רבנן לאו בני מיפק באוכלזא נינהו ותמה כ"ת אי דינא דמ"ד אפילו נגד התורה א"כ בחורים לומדי תורה נמי יתחייבו ואי לא הוה דינא א"כ פשוטי המון נמי לא יתחייבו שהרי כל שירות צבאי נגד התורה הוא שכופין אותם שם לחלל שבתות ולעבור שאר איסורים במאכלות אסורות וכיוצא בו וגם בשו"ת אמרי אש סי' נ"ב כתב להתיר ובשו"ת מלמד להועיל סי' מ"ב פסק דאסור לישראל להבריח עצמו מצבא כדי להנצל מחילול שבת ובישם דבריו ע"פ שיטת הרז"ה שבת י"ט בהיוצא בשיירא או מפליג בים ג' ימים קודם השבת דמותר אע"פ שודאי יצטרך לחלל שבת אח"כ מותר והתיר לילך אפי' בע"ש וכעין זה כתב בשו"ת אמרי אש. וכ"ת יצא בפלפולא חריפתא להשיג עליהם ובירר בטעם דינא דמלכותא דינא ונגד התורה לא אמרו דמ"ד.
והנלפענ"ד בס"ד הנה במש"כ דאין כח מלך יפה נגד תורתנו הקדושה יפה כיוון מאד וכבר כתב הרשב"א בתשובה הביא ב"י ח"מ סי' כ"ו דאין דינא דמלכותא נאמרה היכי שהוא מנגד לתורתנו הקדושה והמהרי"ק שורש קפ"ז כתב ואשר נסתפקת אם יש לדון על שטר עכו"ם בדיני עכו"ם וכו' לפענ"ד נראה דבר פשוט שאין בטענה זו ממש דאע"ג דקיי"ל דמ"ד ואפילו למ"ד דדמ"ד בכל דברים היינו דוקא לענין ארנוניות ומנהגם של משפטי המלכים וכו' והש"ך ח"מ סי' ע"ג סקל"ט האריך הרבה לברר דאפילו מה שהוא לתקנת בני המדינה כל שהוא נגד תורתנו הקדושה חלילה לדון בדינא דמלכותא דא"כ בכל דינים נימא שהוא לתקנת בני המדינה ועיין לבוש בעיר שושן סי' שס"ט ומה שכתב הרמ"א סי' שנ"ו ס"ז להחזיר גניבה לאחר יאוש מכח דינא דמ"ד תמה עליו הש"ך שם סק"י דלא אמרינן דמ"ד מה שהוא נגד תורתנו הקדושה ע"ש והארכתי קצת בזה בספרי ח"ז סי' ע"ר ורע"א ובשאר מקומות עכ"פ פשוט דלא אמרינן דדמ"ד מה שמנגד לתורתנו הקדושה.
אלא מעתה יש לעיין דא"כ איפה זה הוא ההיתר לשירות הצבא כיון שהוא נגד תורתנו הקדושה ואשר נראה לפענ"ד בזה דהנה מה שהקשה אם זה נגד התורה לבני תורה למה לא הוי נגד התורה לכל בני ישראל הנה לכאורה דבר זה ביאר לן מרן הח"ס ז"ל במה שכתב כי גוף ענין דמלכותא להטיל מס על כל עמו להעמיד מהם אנשים לצבא מלחמתו וזהו מחוק מלכותו ודינו דין וממילא מוטל אקרקפתא דכל מי שראוי לצאת כפי נימוס וחק מלכותו וכיון דהוא מדיני המלכות וחקיו חייבים כל העם לקיים חקיו ודבר זה לא הוי נגד התורה כמ"ש חז"ל ב"ב ח' הכל לכרי' פתייא וליפוק באוכלוזא ורק רבנן פטירי מלמיפק באוכלוזא דלאו בני מיפק אוכלוזא נינהו נמצא מדינא דגמרא דכל בנ"י שפיר חייבים למיפק באוכלוזא כשאר עמו רק בני תורה פטורים מלמיפק בזה ובזה נמצא שפיר כתב הח"ס ז"ל דכיון דבני תורה פטורים מלמיפק באוכלוזא דמלכא מדין תורה א"כ אפילו הי' גוזר המלך חק גם עליהם לא היו מחויבים לילך כיון שהוא נגד ד"ת ועיין יו"ד סי' רמ"ג ס"ב וכ"ש שפטרם המלך בפירוש א"כ אין עליהם שום חיוב לצאת אבל על אחרים מוטל חיוב המלך וחוקו לצאת לצבא ככל העם.
ברם כ"ת שפיר קשה לו דכיון דסוף סוף חייב לעבור על ד"ת בצבא בע"כ של מלכות א"כ שוב הו"ל חק לעבור על ד"ת וכל מקום שהוא חק נגד תורתנו הקדושה אין דינא דמלכותא דינא, ויפה הקשה. אמנם נראה דבאמת אינו קשה כ"כ דבאמת חק זה למיפק באוכלוזא אינו חק נגד תורתנו הקדושה ומן התורה אין שום איסור למיפק באוכלוזא דמלכא ולכן שפיר חל החיוב על כל מי שמחויב לקבל חק המלך אלא שכל שנכנס לאוכלוזא דמלכא בצבא המלך כרוך שם בנסיונות הרבה שיצטרך לאכול איסורים ולחלל שבת אלא דלענין זה נמי אין זה חק נגד התורה דבאמת הנכנס לצבא אם לא ירצה לא יאכל מפת בגם ולא יאכל נבלות וטרפות אלא יאכל לחם צר ומים לצמאון ולא יכריחו אותו לאכול ממאכליהם ואם הוא יאכל אז כבר אינו חק נגד התורה דהן אמת דהסביבה של צבא יגרום לו להמסובב לאכילת טרפות אבל אין זה מחק המלך לאכול טרפות אלא שהם נותנין שם מה שנותנין לאכול ואם לא ירצה לא יאכל ואין לזה חק ואם ירצה לאכול רק לחם ולשתות קאפפע ואפשר גם שאר מאכלות שאינם נבלות וטרפות אפשר שיחי' עליהם או שיתנו לו מביתו לאכול כשר ויש לו כסף יוכל לקנות לעצמו וכידוע שכמה מבני ישראל שהיו בצבא ולא אכלו כל ימיהם טריפות וגיסי שהי' לי שנהרג ע"י הנאצים ימ"ש ושמו הטוב הקדוש מוה"ר מאיר ב"ר מרדכי הי"ד הי' ת"ח ובע"מ גדול והי' בצבא ע"פ הכרח יותר משנתיים ולא גאל נפשו במאכליהם אלא חי חיי צער על דברים יבשים שהי' לו ע"פ רוב עכ"פ אפילו אחרים יאכלו אבל אין זה כבר מחק המלך לעבור על התורה ושפיר א"א לומר דבשביל זה הו"ל חוק המלך נגד התורה. ואם באמת יצא למקום סכנה שיוכרח לאכול דברים אסורים אז ודאי כבר יהי' אונס גמור ומלתא דלא שכיחא הוא ולא יצטרך אפילו תשובה על זה כמפורש בפוסקים. ובאמת כי מרן הח"ס הבליע דבר זה במתק לשונו שם בד"ה ואידך וז"ל אבל לאנוס אנשים בלי גורל ולומר שהם פוחזים וריקים אפילו מגלי עריות ומחללי שבת בעיני הוא כגונב נפש ומכרו כי מי נותן זה חליפי זה כיון שחיוב המלכות ופקודתו על כולם בשוה והמוסרו כמוסר לתוא מכמר אפי' מחוי אתיבנא חייב מכ"ש מוסר נפשו "ורע ומר יותר כי הטובים הנאנסים עוברים על המצות באונס ולעתים רחוקים ואלו יעשו ברצון ואנו מדחים אחר הנופל עפ"ק דקדושין". הנה דמרן ז"ל הדגיש זה במתק לשונו דהטובים הנאנסים עוברים על מצות באונס ולעתים רחוקים ולכאורה מה כוונתו לעתים רחוקים אמנם פשוט כמ"ש דעל אכילה אין אונס ולא יאכלו מנו"ט שלהם אלא שלעתים רחוקים יעברו באונס על שאר איסורים או אפשר אפילו באכילה מ"מ כיון דלא הוי רק לעתים רחוקים כה"ג לא הוי נגד התורה וצריך לקיים דינא דמלכותא.
ומיהו אכתי מחילול שבת לא יצאנו ואשר נראה בזה בתרי אנפי או יאמר דבאמת ע"פ רוב גם מחילול שבת ליכא מפורש כל שאינו במלחמה שאינו מן ההכרח שבכל שבת יצטרך לחלל שבת כי רוב מהדברים שהם עושים אינם חילול שבת דאורייתא כדי שנאמר שדינו נגד תורתנו הקדושה ואין החק מפורש שצריך לחלל שבת בצבא אלא שממילא אם יהי' שמה לעתים רחוקות לא ימלט שלא יהי' מוכרח לחלל שבת אבל אין זה נגד חק תורתנו כלומר שאין חק המלכות נעשה נגד חק התורה. ולכן שפיר סמכו הגאון מהר"ם א"ש ומלמד להועיל דין זה להא דרבינו הגדול בעה"מ ז"ל לענין שיירות היוצאות דלא גרע צבא משיירות היוצאות שאינו מכריחו שום אדם ולא המלכות לצאת בשיירא אלא מרצונו הטוב שצריך פרנסה או כיוצא בזה ואפ"ה לא אסרו עליו לצאת בשיירא א"כ כ"ש לצאת בצבא בפקודת המלך שהוא מצוה על זה.
אלא דנלפענ"ד עוד טעם לזה דידועים דברי מהרי"ק שרש קל"ז ובשו"ת חו"י סי' קפ"ג והביא בשלום ירושלים ביצה פ' משילין ועוד אחרונים שכתבו דכל מלאכה שא"צ לה אלא להציל עצמו ממות הוי מלשאצל"ג ודייק מהרי"ק כן מיבמות קכ"ב ע"ב דא"ל נכרי בשל קדירה דלא ליקטלי לך כדקטלתי לפלוני ובסנהדרין ע"ד דא"ל קטל אספסתא ושדי' לחיותא וכ"כ בראש יוסף שבת ע"ב דמי שאונסים אותו לאכול נו"ט או לחלל שבתות שיבחר לעצמו לחלל שבת כיון דחילול שבת הוא באונס הוה מלשאצל"ג והוא רק מדרבנן משא"כ נו"ט יעבור איסור דאורייתא שכן נהנה מאכילה זו וכן מטין דברי מהרש"א ב"ב קי"ט גבי מקושש לש"ש מתכוין ובתוס' שבת ק"ה כתבו דקיום מצוה עכ"פ עשה אותו תיקון וצל"ג ועיין רשב"א שם ובמג"ש דבמצוה דרבנן לא הוי תקון מה"ת אבל בתוי"ט פי"ב דשבת מ"ג כתב דגם מצוה דרבנן הוי תקון דמ"מ הו"ל לצרכו ועיין דע"ת סי' רע"ח עכ"פ מבואר באחרונים דלאנשי הצבא החילול שבת לא הוי אלא מדרבנן מטעם מלשאצל"ג וא"כ במלאכות דרבנן ממש הו"ל תרי דרבנן.
והנה במלאכת שבת קיי"ל דשנים שעשאוהו פטורים דכתיב בעשותה יחיד שעשה ולא שנים וא"כ לאנשי הצבא ודאי שג"כ יכולים ע"פ רוב לכוין לעשות מלאכתם בצבא בשבת ע"י שנים שעשאוהו ולא הוי רק דרבנן ולענין הוצאה ע"פ רוב לא הוי ר"ה דאורייתא ולהדליק אינו מחויב בכל שבת וא"כ ליכא אלא כשצריך לצאת למאנעוורעס וכיוצא בו שצריך לעשות איבונגען (אימונים) עם האקדח וזה לאו בכל שבת ואפשר דזה ג"כ הו"ל בכלל משאצל"ג ועיין ירושלמי פ"ב דחגיגה ה"א אלישע בן אבויה שהי' הורג גדולי התורה ואף בשעת עקתא הוו מטעינן לו מטילין והוון מתכוונין מיטעון חד מטיל משום שנים שעשו מלאכה אחת אמר אטעינון יחידאין והוון מתכונין לפרוק בכרמלית שלא להוציא מרה"י לרה"ר ע"ש ועיין משנה הלכות ח"ד סי' נ' מה שהארכתי בס"ד בביאור דברי הירושלמי הנ"ל. עכ"פ נראה דגם החילול שבת בדרך כלל לא הוי אלא דרבנן וכיון שלא נכנס שם מרצונו אלא באונס מפני חוק המלכות והו"ל הכל רק איסור דרבנן א"כ שפיר כה"ג לא הוי נגד חק תורתנו הקדושה לענין זה נמי כנלפענ"ד לישב דברי הגאונים ז"ל.
ומ"ש בשם רב אחד שכתב בתל תלפיות תרע"ו סי' קע"ד כי מצוה זו של שמירת פקודת המלך דוחה את הכל פטפוטי דברים הם במחכ"ת ז"ל ואין להשיב עליהם וצודק בזה מעכ"ת אמנם מה שהביא בשם המשנה ברורה סי' שכ"ט ס"ק י"ז לכאורה שני ענינים הם ואפרש שיחתי. וכ"ת הקשה דלא אמרינן דינא דמלכותא רק בדיני ממונות אבל בדברים של דיני נפשות לא ושירות צבא הוא ענין של נפשות והביא מחלוקת הרשב"א והרשב"ם ז"ל אי מלכי אומות העולם מותרים לעשות מלחמות זה עם זה ולהרשב"ם אסור למלך עכו"ם לצאת למלחמה ורק מלחמה של התגוננות נגד התנפלות השונא מותר מדין רודף אבל להלחם עם מלכות אחרת לשום סיבה שהיא בלא להגן על מדינתו אסור למלך עכו"ם והנה הגם שיש לפלפל בזה הרבה מ"מ לדידן אין נמפ"מ בזה דנראה פשוט דכשהמלך עשה חוק הצבא עשהו להגן על ממלכתו ולא לצאת ללחום עם מדינות אחרות וזה הוא דין הצבא וממילא לכ"ע חק זה הוא ע"פ חוקי המלכות ואין זה בכלל דיני נפשות שאין אנו מחוייבים לקבל על עצמנו ואם אח"כ יעשה המלך מלחמה אז ממילא כבר הוא בכלל אונס ממש לכ"ע וא"כ מהאי טעמא לפענ"ד אכתי מחוייבים לקיים חק המלך במקום שהוא.
ומעתה נחזור לדברי המ"ב הנה בפסקי מהרא"י סי' קנ"ו הס"ד בש"ע א"ח סי' שכ"ט ס"ז יש מי שאומר דבזה"ז אפילו באו על עסקי ממון מחללין שבת שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות ועיין א"ז הל' שבת סי' פ"ד אות י"ג שכתב ג"כ הכי וכ"ש עתה שאנו דרים ביניהם (העכו"ם) שאפילו אם באו לשלול בעלמא שיוצאים עליהם בשבת בכלי זיין שכששוללים אז כ"כ הורגים הנה הוסיף על הת"ד שכששוללים אז ג"כ הורגים ולא שמא יהרגו ועיין מג"א ותבו"ש דדוקא בממון של רבים אמרו כן דא"א שלא יעמוד אחד עצמו על ממונו ויבואו כולם לידי סכנה ולדעת א"ז לא נראה לחלק כן אלא דכששוללים ממילא הורגים נמי אלא דנראה דמחלק בין ישראל על אדמתם או לא וכ"ז שישראל בין האומות בעונ"ה הם בכלל סכנה אפילו באים רק על עסקי ממון ע"ש.
וידועים דברי רבינו הגדול הבה"ג ז"ל הובא בר"ן שבת מ"ב דנזק דרבים דינו כפק"נ דיחיד ודוחה שבת ע"ש והגם שהרבה פוסקים חלקו עליו ועיין טוש"ע א"ח סי' ש"ח בקוץ המונח ברה"ר ובס' תו"ש שם מה שהקשה להריב"ש ומיהו עיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ז ומאירי שבת הנ"ל ודו"ק.
ומעתה זה שכתב המ"ב דהיום כשבאו האומות שחוץ לגבולנו לשלול שלל ולבוז בודאי מחוייבין לצאת בכלי זיין אפילו על עסקי ממון וכדינא דמלכותא וכן מבואר ברוקח ובאגודה דהיכא דחיישינן שמא יכעסו יושבי הארץ עלינו מחללין עכ"ל והכונה ע"פ הנ"ל אלא שהוסיף המ"ב ז"ל דהיכא דחיישינן שמא יכעסו עלינו דהוא ענין של פק"נ ח"ו שמא יכעסו או יהרגו אותנו או יגרשו אותנו מארצם שהוא ג"כ בכלל סכנה כידוע.
אמנם ממה שאני צריך להודיעו דאנן דנין על שני הנושאים ולא ראי זה כראי זה והוא דשירות צבא בחו"ל בזמנן משונה הי' מבזמנינו דבזמנם היתה פקודת המלך שקהל ישראל חייבים להציג כך וכך אנשים לצבא והי' זה החיוב על פרנסי הקהל לברר מי ילך לצבא ואם לא יציגו פרנסי קהל החשבון והסכום הדרוש מהם אז ענוש יענשו כל הקהל או עונש ממון או עונש גירוש או ח"ו אפילו להרוג כמו שעשו בעונ"ה ביוראפ ובכמה מקומות אחרים שהיו המושלים והמלכים משך זמן הגלות וכיון דהחק ניתן על כל הקהל וא"כ לא הי' יכול שום אחד להשמיט עצמו כיון שהחוב הי' על כל אחד אבל בזמן הזה ובפרט במדינות אלו שאנו דרים בהם שהחוק הוא על כל יחיד ויחיד להציג עצמו ואם לא יציג עצמו ענוש יענש הוא לבדו ולא יסכן את כל הציבור כה"ג פשוט דכל אחד יעשה כל הטצדקאות שלא יכנס לצבא ואפילו הוא כבר שם יכול לעשות כל מה שאפשר לצאת משם ובאמת כן כתב הח"ס ז"ל בעצמו וז"ל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיוכל לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו וכל ישראל מחוייבים לסייעו ויקר פדיון נפשו אבל לאנוס אנשים וכו' הוא כגונב נפש ומכרו וכו' והמוסרו כמוסר לתוא מכמר אפי' מחוי אתיבנא חייב מכ"ש מוסר נפשו וכו'.
והנה כתב מפורש דלאחר שנפל עליו הגורל יכול לעשות כל מה שבידו ומצוה לו להשתדל לעצמו במה שיוכל לפטור עצמו בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו ואדרבה כל ישראל מחוייבים לסייעו לפדות נפשו ביוקר ובממון והמוסרו כמוסר לתוא מכמר ולכאורה כיון שכתב לעיל דדינא דמלכותא דינא אמאי כתב מיד דיעשה כל ההשתדלות וגם הקהל ישתדלו לפטרו ולפמ"ש אתי שפיר דהרי העיקר הי' שהקהל חייבים להעמיד כך וכך מועמדים וכיון שכבר העמידו יכולין אח"כ ומצוה להציל כל האפשר וא"כ בדידן דליכא האי ענינא מותר לכתחלה ומצוה לעשות כל מה שאפשר שלא יכנס בצבא במה שאפשר וזה לפענ"ד פשוט מאד. אבל גם זה פשוט רק באופן כזה שהחיוב הוא על כל בני המדינה ולא נתנו שום סכום על ישראל ואם לא ילכו לא יהרגו בשביל זה ולא יגרשו את בנ"י אבל במקום שיש לחוש משום שמא יכעסו הגוים עליהם אז כבר מותר לילך וכמ"ש הח"ס והמ"ב הנ"ל דכה"ג הו"ל אנוס וכמ"ש בס"ד. ושפיר מיושבים דברי רבותינו הצדיקים האחרונים ז"ל.
ומה שהאריך עוד להקשות אפוסקים אי יש כח במלך חוץ מעניני מסים ודיני ממונות הנה בגמ' ב"ב מבואר להדיא דכחו גדול לשמירת העיר ולהצלתה ועיין ש"ע יו"ד סי' רמ"ג ס"ב אבל דבר שהוא צריך לשמירת העיר כגון חומות העיר ומגדלותיה החיוב על כל בני העיר ועכ"פ בכל הדורות היו בני ישראל מקיימין בזה חוק המלכות ע"פ פקודת המלך נכנסים לצבא ואם למלחמה ואם לשלום ולא הי' בזה פוצה פה ומצפצף שיש בזה איסור משום סכנת נפשות וכיוצא בזה והגם שמעכ"ת נגע בזה בנקודות נפלאות ובבקיאות משו"ת נו"ב מהד"ת יו"ד סי' ע"ד אבל באמת גם הח"ס כתב כן שאסור למסור אחד אפילו אוכל נו"ט ומגלה עריות וגם ממה שתמה על האמרי אש דמלחמה הוי סכנה ממנחת חינוך מצוה תכ"ה ודאי גם האמרי אש מודה לזה אלא שס"ל דכה"ג לא מקרי מאבד עצמו לדעת משום דזה הוא דרך המלחמה ומותר ליכנס בו משום דינא דמלכותא שהוא חלק מדיני המלכות ופשוט נמי לכ"ע דבמקומות כדידן אם יכול לעשות טצדקי שלא ליכנס יעשה וחייב לעשות להנצל ממכשולות כנלפענ"ד.
ומחמת כי אני טרוד מאד בעונ"ה ובפרט כי לבי בל עמי על שנלקח מאתנו צדיק הדור אדמו"ר מרן מגור זצ"ל אשר עיני ישראל נשואות אליו ומי יתן לנו תמורתו וכל בית ישראל יבכו את השריפה הזאת ולכן אקצר כעת ולא אוכל להאריך בכל דבריו ואי"ה עוד חזון למועד ועד התם הנני ידידו דושה"ט וכאש"ל ומאוה שמחת פורים בלב ונפש
מנשה הקטן
