In modern Hebrew, הזיה means delirium or hallucination. Where does this come from??
In the Torah, להזות is to sprinkle!! No seeming connection there....
The pasuk says
ישעיהו נ"ו:י'
צֹפָ֞ו עִוְרִ֤ים כֻּלָּם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ כֻּלָּם֙ כְּלָבִ֣ים אִלְּמִ֔ים לֹ֥א יוּכְל֖וּ לִנְבֹּ֑חַ הֹזִים֙ שֹֽׁכְבִ֔ים אֹהֲבֵ֖י לָנֽוּם׃
His watchmen are all blind, without knowledge; they are all dumb dogs; they cannot bark; *sleeping*, lying down, loving to slumber.
This is talking either about faulty leaders or false prophets. They love to sleep. So numerous commentaries render הזים as רדומים - sleeping or the like.
However, in ספר השרשים לרד"ק he writes:
וקצת מהמפרשים פירשו המדברים בשינה דברי תהו ובקצת החלאים
People who speak nonsense in their sleep or hallucinate.
Hence the usage today.
A popular phrase when something is nuts or wild is "זה הזוי". [That word actually came in third place in a poll of the most popular word of 2023].
Maybe it is related to חוזים - seers. Just הוזים see things that are the figment of their wild imagination.
מחברת מנחם
ז – ואשר יזה מדמה (ויקרא ו':כ'), ויז ממנו (ויקרא ח':י"א), והזית על אהרן (שמות כ"ט:כ"א), כן יזה גוים (ישעיהו נ"ב:ט"ו), מזי רעב (דברים ל"ב:כ"ד), ומזה מי הנדה (במדבר י"ט:כ"א), הזים שכבים (ישעיהו נ"ו:י'), ענין זריקה המה.
תשובות דונש
ידו הדה – וכתבת בספרך: ראיתי בספר פתרוני רב סעדיה גמול ידו הדה (ישעיהו י"א:ח'), הוזים שכבים (ישעיהו נ"ו:י'), במחברת ה"א. ותמרה את אמרו, ותשנה את סדרו. ותַבֵא הוזים במחברת זיי"ן כי חשבתו כאפס וכאין, ותחבר הדה במחברת דל"ת. כי לא שקלתו במשקלת. ומשקל מן הפעלים השניים הגה מן יהגה והמה מן יהמה. ואודיעך כי וידו אבן (איכה ג':נ"ג) אשר דמית אֵלֵי הדה, לא ידמה ולא יערך אליו במשקל. כי משקל וידו מן הפעלים ויטו ויכו ויזו, וכאשר לא יאמר מן ויטו הטה, ומן ויזו הזה, ולא מן ויכו הכה רפה, כי אם הטּה והכה והזה חזק, כן לא יאמר מן וידו הדה רפה. ואם תאמר: ומה פתרון גמול ידו הדה (ישעיהו י"א:ח') אומר ידו שלח לפי הענין. ואם אמר יאמר אחד מן הפותרים כי וידו מן הפעלים האחדיים והדה מן השניים, ופתרונם אחד. כאשר ויגה בני איש (איכה ג':ל"ג) מן הפעלים האחדיים, ויגון ומגנת לב מן השניים ופתרונם אחד. וכאשר יש פעלים שניים ופעלים שלישים בפתרון שוים, כמו כמעט קט (יחזקאל ט"ז:מ"ז) ולהקטין איפה (עמוס ח':ה'), וקטני עבה (מלכים א י"ב:י') וכל אלה עבתה (יחזקאל ו':י"ג). אמנם כי הדבר הזה יקרב להיות כאשר יאמר רק אך הענין הראשון טוב מענין הזה האחרון, מפני כי וידו הוא כמו ויורו המורים (דברי הימים ב ל"ה:כ"ג), ולאמר הורה ידו או השליך ידו במקום שלח ידו לא ימצא בתעודה. והשכילה ותן תודה, ליוסד ה"א הדה.
הוזים – והתשובה עליך בהוזים (ישעיהו נ"ו:י') כתשובה בהדה. כי כאשר לא תוכל לאמר מן ויטו הוטים במקום מטים, ולא מן ויכו הוכים במקום מכים, כן לא תוכל לאמר מן ויזו הוזים במקום מזים. ואם יאמר אחד מן הפֹתרים כי יתכן להיות הוזים מן השניים ומזים מן האחדיים לא נאזין לאמרו ולא נקשיב לדברו, כי אין למזים ולזורקים ענין בפסוק הכתוב צפיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח הוזים שכבים אהבי לנום (ישעיהו נ"ו:י'). ונאמר כי פתרונו לפי הענין: רודמים, כמאמר יהונתן המתורגמן שכבין נימין, ומשקל הוזים הומים והורים והוגים. והזהר פן תהיה מן המשגים השוגים.
ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח
ההא והזין וההא – הזים שכבים (ישעיהו נ"ו:י') כבר נזכר בספר אותות הרפיון ואמר בו התרגום נימין שכבין והוא ספור לכלבים והוא שהכלב ישן תדיר עד שהערב נושאין משלם בו ואומרים אריכות כתנומת הכלב [ואומרים הוא בעל תנומה יותר מהכלב].
מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)
ספר השורשים לרד"ק
הזה – הֹזִים שֹׁכְבִים (ישעיהו נ"ו:י'), ישנים. וכן אמר המתרגם נימין שכיבין. וקצת מהמפרשים פירשו המדברים בשינה דברי תהו ובקצת החלאים (והוא שקורין לו בלע"ז פרלא"ר איי"ן סוניי"ו) ובלשון ערבי [האדון] הדיא"ן הדלי"ת רפה במקום הזי"ן בעברי.
