ובהיותי בזה אזכיר מה שראיתי בסידור בית יעקב להגאון יעב"ץ בהנהגת ליל שבת שכתב דמנהגם של ישראל לברך הילדים בליל שבת אחר התפלה או בכניסה לבית ומניחין ב' ידיהם על ראשם כדרך שמצאנו בכהנים שמברכים בשתי ידיהם. ומה שמצאנו ביעקב אבינו שברך אפרים ומנשה כל אחד ביד אחת זה הי' מפני ההכרה שלא להטיל קנאה ביניהם מאחר שבאו לפניו בבת אחת לקבל ברכתו ולא כחסרי דעת שחושבין שיש קפידא לברך דוקא ביד אחת עיי"ש.
וחידוש גדול בעיני שדיבר כ"כ קשות נגד המקפידים של לברך בשתי ידים והקל בכבודם באופן מבהיל כזה לקראם חסרי דעת אף שהמקפידים נתנו טעם לדבריהם עפ"י ההלכה וכמ"ש בספר תורה תמימה פ' נשא שהגאון הנורא רבינו אליהו מווילנא זצלה"ה גם הוא הי' נזהר לברך בשתי ידים ורק ביד אחת וזה משום דברכה בשתי ידים הוה כעין ברכת כהנים ויש בזה חשש איסור לזר די"ל דזה הוה בכלל זר הנושא את כפיו שעובר בעשה כדאיתא בכתובות כ"ה. ומ"ש הגאון עב"ץ שיש לברך בשתי ידים כדרך שמצאנו בכהנים שמברכין בשתי ידים, אדרבה משום זה עצמו יש לצדד שמהראוי למנוע מזה כדי שלא יהי' דומה כנשיאות כפים דהוה עובדא דכהנים, ואם אמנם כי בעיקר הדבר יש פקפק דאין זה ענין לנשיאות כפים לזר שזה דוקא כשעולה לדוכן לברך את ישראל בברכת כהנים אבל לא כשמברך איש את רעהו אבן עכ"פ אנו דואים שהמקפידים נתנו סמך לדבריהם עפ"י ההלכה וביניהם גדולי הרוח ואדירי התורה. [הגאון רבי אהרן לוין זצ"ל הי"ד]
