אם אני אקח כל אחד ממכן/ם ונעשה תחרות בניית פאזל של 1,000 חלקים.
לכם אני אתן שקית עם כל חלקי הפזאל ולי אני אתן את כל אותם חלקים בתוך הקופסא שעליה מצויירת התמונה של הפזאל.
מי יסיים ראשון את בניית הפזאל?
די ברור שאני.
אותו הדבר גם היום אנחנו מחזיקים בידנו חלקים מהפזאל של מה שקרה מה 7.10 ואנחנו לא יודעים לראות את התמונה הכוללת .
גם בכל אחת ממלחמות ישראל יש כאלו שהסתכלו רק על החלקים ויש כאלה שהסתכלו על התמונה הכללית תמונה שבה בכל אחת מהמלחמות וגם אם היינו על הקרשים קמנו ונצחנו בסופו של דבר ומדינת ישראל חזרה למסלול של הצלחה ושגשוג בניגוד מוחלט לכל מי שנלחם בנו.
וכך גם יהיה הפעם למרות שישנם חלקים בפזאל הזה שהם כואבים וקשים ישנם גם חלקים מופלאים ומדהימים :
חלקים של גבורה.
חלקים של מסירות.
חלקים של אחדות.
חלקים של התנדבות.
חלקים של אהבה.
ועוד ועוד…
אשתף אתכם בכמה תמונות רק מהשבוע האחרון מתוך אלפי תמונות.
01
התמונה הראשונה היא של הענקת דרגה מרגשת במיוחד!
רס״ן דרי הוא ממקימי ר״ם 2 בבית החולים סורקה, שמלווים את כל החיילים הפצועים שמגיעים לבית החולים. בנו יונתן, שמשרת כלוחם בגדוד 101 בצנחנים, נפצע במהלך הלחימה בעזה ופונה לסורוקה. השבוע דרי קיבל את דרגת הרב סרן ואיך אפשר בלי לקבל הענקה מיוני הבן שמאושפז בדיוק שם.
02
את התמונה השניה שיתף אליסף פרץ אֶת אָחִי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ
השבוע ירדנו מהצפון ל-4 ימים לגבש את הלוחמים לסיירת גולני.
אחרי שהסתיים הגיבוש אנחנו מראיינים את מי שסיים מאוד נקי. מקצועי. בלי רגש.
לראיון מגיע חייל קטן מימדים וצנוע מאוד. אבל בתוצאות בצוות שלו- מספר 1.
המראיין שאיתי שואל, כתבת רק את שם העיר, למה?
החייל עונה, כי עדיין אין לי בית… עליתי לפני שנה מצרפת, הוא אומר במבטא צרפתי ומתוק ואני עובר בין דירות עוד מעט אני נכנס לבית של חיילים בודדים.
ואיך אתה מסתדר עם כסף? שואל המראיין
והחייל עונה- מסתדר… ככה ככה…
לפתע המראיין שאיתי מוציא את הארנק ושולף 1000 ₪
קח! שיהיה לך…
החייל מנסה להתחמק ולהתנגד, לא צריך! אני בסדר! אבל אין לו סיכוי…. והמראיין דוחף לו את הכסף לכיס ואומר- ממשיכים בראיון. לא קרה כלום.
והחייל מגניב חיוך קטן.
אחרי שסיימנו את הראיון אומר לי המראיין חבל, הייתי נותן לו יותר אבל השארתי 100 לדלק חזרה הביתה.
אני בטוח שהחייל לא ישכח את זה לעולם ויום אחד הוא יעשה בדיוק את אותו הדבר ימשיך את הטוב הזה הלאה זאת אהבת חינם. זאת אהבת אחים. זאת המדינה שלי.
03
בתמונה השלישית ראיתי צנחנן שמגיע לביתו בבני ברק בשבת האחרונה לאחר שלא יצא מתחילת הלחימה ושם מחכים לא כל התושבים בבניין שבו הוא גר ומחכים לו באהבה ובשמחה.
04
התמונה הרביעית היא בברית המילה של בארי בצלאל.
ויקרא שמו בישראל: בארי בצלאל
בן נולד ליהודה רבינוביץ, חבר כיתת הכוננות של הישוב שלומית שנפצע קשה כשנלחם במחבלים בפריגן ולרעייתו תמר. המשפחה ערכה אתמול טקס ברית מילה לרך הנולד והעניקה לו את השם בארי בצלאל, על שם הקיבוץ ועל שם שלושת החברים מכיתת הכוננות של שלומית שנפלו בקרב הגבורה בפריגן ומרכיבים יחד את השם בארי: בכור חי סויד ז״ל, אביעד כהן ז״ל, אוריאל ביבי (רס״ן בצנחנים) וראובן שישפורטיש ז״ל.
ב-בכור
א- אוריאל אביעד ואוריאל ביבי
ר- ראובן
י- שם ה.
מזל טוב למשפחת רבינוביץ, נחת ורק בשורות טובות. אמן
05
את התמונה החמישית שיתף חילי טרופר
הלוחמים שלנו…
אולי סיפור אחד קטן שממחיש מאיזה חומר קורצו החבר׳ה האלה, שהם באמת לוחמי על: בהלוויתו של עמרי מיכאלי ז״ל מדובדבן , ברחו חבריו מצוות 100 שנפצעו באותה היתקלות מבית החולים כדי להגיע להלוויה.
הגיעו עם כל הרסיסים בגופם והתעקשו לשאת את ארונו. הם צעדו חבושים וצולעים, ובלי מדים כפי שמחייב הנוהל הצבאי, אבל מי יגיד להם לא? הבטתי עליהם בהשתאות צועדים פצועים וחזקים, חבושים אבל עם רוח גדולה. דובדבן זו היחידה שלי וכששאלתי בלילה חבר מהיחידה, שאיבדה כבר עשרה מפקדים ולוחמים במלחמה הזו, כיצד הם מחזיקים? הוא ענה לי בפשטות ״אחי, יש רוח שאין לתאר, המכות רק גורמות לנו להתחזק בצדקת הדרך״. יהי זכרם של ליאב, איתן וטל ברוך
מציע לכולנו להסתכל מעבר לכאב ולקושי ולצייר במוחנו תמונה של נצחון שתתגשם בסופו של דבר.
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
יְהוֹנָתָן, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.
צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן
נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד;
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה
