* מענה לשון / ד"ר ניסן נצר
בין
שִׂכּוּל לשֵׂכֶל
"...שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר"
(בראשית מ"ח, י"ד)
המילה
שִׂכּוּל נדירה מאוד כיום, והיא מצויה
רק בהקשרים מעטים, כגון: שִׂכּוּל ידיים או
רגליים, כלומר הצלבתן (כגון בתרגילי ספורט) וכן שִׂכּוּל
אותיות, שמשמעו היפוך סדר האותיות, כגון במילים התנ"כיות שִׂמלָה/ שַׂלמָה או
כֶּבשׂ /כֶּשׂב או סָכָל/ כְּסיל.
מתברר
שמקור המילה הוא רק בפרשתנו, בברכת יעקב לבני יוסף. יוסף מציב את מנשה אל מול יד
ימינו של יעקב, ואת אפרים אל מול שמאלו, ואילו יעקב מצליב את ידיו, כלשון הכתוב דלעיל:
"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא
הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל
אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר" (מ"ח, י"ד). מילות
הסיכום "שִׂכֵּל את ידיו" נתפסו כמגדירות את פעולת ההצלבה שלפניהן,
ומכאן השימושים המודרניים: שׂיכּול ידיים/ רגליים דלעיל.
ואולם
מה בין השורש שׂכ"ל, הקשור לשֵכל והשכלה,
לעניין הצלבה? עיון במפרשים עשוי לגלות את התשובה:
רש"י:
"כתרגומו 'אַחכְּמינון (לידוֹהי)' בהשׂכל ובחכמה השׂכיל את ידיו
לכך ומדעת, כי יודע היה כי מנשה הבכור, ואעפ"כ לא שת ימינו עליו".
אברהם
אבן-עזרא: "כאילו ידיו השׂכילו מה שהוא רוצה לעשות...".
רד"ק:
"נתן שֵׂכל לידיו כאלו עשו בשׂכל
ובחכמה מה שעשו...".
עינינו
הרואות כי מפרשים אלה (ואחרים) לא ראו בשִׂכּוּל הצלבת ידיים, כהבנתנו היום, אלא
פירשו את שִׂכֵּל מלשון שֵׂכל וחכמה,
כלומר: יעקב הנהיג את ידיו בשכל ובחכמה
(מתוך ראיית העתידות).
ואגב
כך, במשפט "כִּי מנשה הבכור"
טבעי לפרש את כי כאף-על-פי-ש- (ראה
אבן-עזרא), ההולם גם פסוקים אחרים, כגון "יֵלֶךְ נָא אֲ-דֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא (שמות ל"ד, ט')
או "...כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי
רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא"
(יהושע י"ז, י"ח).
ובאגב:
משום שהמילה שׂיכּול איננה נקשרת בתודעת העם לשֵׂכל תדירה התופעה שטועים בכתיבהּ
(כגון סיכול, סיקול).
