הנה בתשובות מהר"ם שיק (או"ח סי' ר"ס) איתא שמכיון שמצווים לאכול דוקא מאכלים שאינם מזיקים, אם כן האוכל מאכל שמזיק לבריאותו, הוה כאוכל דבר איסור ואין לברך עליו, והמברך עליו הוה ברכה לבטלה.
והנה שמעתי מהגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל שטען לא כך, דאינו ברכה לבטלה, שהרי המשהו הראשון שאוכל אינו מזיקו, ואם כן חיילא הברכה על המשהו הזה.
[באגן הסהר (אות ת"ט) מביא שהמעשה היה, שיום אחד נתארח הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל אצל הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל, והגישו לפניו עוגת מזונות, ואמר שאם יברך על זה תהא ברכה לבטלה כיון שהיה חולה במחלת הסוכר, ולבסוף לקח פירור ובירך עליו, וביאר טעמו שפירור אינו מזיק. ועיין שם עוד].
ולפי זה תיקשי פיסקא דמהר"ם שיק, דהרי אינו ברכה לבטלה מחמת הפירור הראשון.
והעירו שיש לבאר דברי המהר"ם שיק, דמכל מקום כשממשיך לאכול, גם הפירור הראשון משתתף בנזק.
והוה סברנא דטעמא דמהר"ם שיק מטעם אחר, דהנה בביאתם לארץ ישראל לא אכלו מצה בליל פסח מחמת איסור חדש, והקשה בירושלמי (חלה פ"ב ה"א) דיבא עשה דאכילת מצה וידחה לא תעשה דחדש, ותירצו תוספות בקידושין (ל"ח א' ד"ה אקרוב) דגזרינן כזית ראשון אטו כזית שני, ואם כן הכי נמי נימא דאסור לאכול גם המשהו הראשון, דגזרינן משהו הראשון אטו משהו השני.
אך הא חזינן דשרי לאכול פת חוץ לסוכה כל שאינו כביצה, ולא אמרינן דגזירה כזית הראשון אטו כזית השני.
ובאמת בשאגת אריה (סי' צ"ו) תמה על דברי התוספות בקידושין דמנא לן הא גזירה. [וכתב דאע"ג דמצינו כעין זה ביבמות (כ' ב') גזירה ביאה ראשונה אטו שנייה, אין לדמות גזירות חכמים זה לזה. ועוד בלאו הכי שאני גבי איסורי ביאה שנפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן וגזרינן בהן טפי, עיין שם].
[הגרא"ג זצוק"ל]
