שאלה: נראה שאין עמדה אחידה בעניין השגחה פרטית. רבנו בחיי ב"חובות הלבבות" כותב ששום דבר אינו קורה לנו בלא גזרת ד', כלומר אין מקרה בחיינו. אבל הרמב"ם במורה-נבוכים (ג יז-יח. ג נא) ועוד כמה ראשונים, סוברים שיש גם מקרים בעולם. אם כן מדוע רבני דורנו מדגישים כל כך שהכל מן השמים ושאין מקריות בחיינו?
תשובה:
1. קודם כל, כאשר נראה לנו שיש חילוקי דעות בין חכמים הראשונים לבין האחרונים, ידוע שההכרעה כאחרונים. "הלכה כבתראי", לא מפני שהם גדולים מהראשונים, כי בוודאי הראשונים גדולים מהם לאין ערוך, אלא מפני שהאחרונים ראו שיטות הרבה ראשונים והוכחותיהם, והכריעו ביניהם. זה נכון לגבי ענייני הלכה וכן לגבי ענייני אמונה. למשל האדמו"ר ממונקץ' מודיענו שדברי רבי יוסף אירגס בעל "שומר אמונים קדמון" בעניין ההשגחות אינם נכונים (שו"ת מנחת אלעזר ח"א ס' נ וח"ב קונטרס שיירי מנחה עו ב), ורבי משולם ראטה מודיענו שדעת חז"ל בעניין השגחה על בעלי חיים אינה כדברי הרמב"ם (קול מבשר, ח"ב, סימן מ).
2. זאת ועוד, גדולי עולם אשר הודיעונו שיש השגחה פרטית מוחלטת היו בעלי רוח הקודש, כגון ספר הזוהר, האר"י ז"ל, וכן מדרשי חז"ל. ולעומתם אלו ששללו, אמרו זאת מכוח סברא. הרי זה כמו חכם אחד שמוכיח מכוח סברא אנושית שהשמש כבר שקעה, והחכם השני מודיע שהוא ראה במו עיניו שעדיין היא בשמים, שזה כמו עדות שהיא יותר חזקה מאשר סברא.
3. אבל העיקר הוא שגם לדעת רמב"ם יש השגחה פרטית, באופן מוחלט. נכון שהוא כותב שההשגחה היא לפי דבקות האדם בד': אם יש דבקות מוחלטת, יש השגחה בכל רגע; אם אין דבקות כלל, אין השגחה ואז הטבע פוגע; אם יש קצת דבקות, יש קצת השגחה. אך יש להבין שגם כאשר הקדוש ברוך הוא מסלק השגחתו, סילוק זה הינו מסודר באופן מדויק על פי ד'. הרי המקור שהרמב"ם מביא לדבריו הוא הפסוק: "והסתרתי פני מהם… ואנוכי הסתר אסתיר פני" (דברים לא יז-יח), והמובן של הסתר פנים אינו שד' מסתלק כביכול אלא שהוא עדיין נמצא, אך מסתתר. השגחתו היא בכך שמסתתר, עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים. משל לאמא שהחליטה לחנך את ילדה הקטן במצבים מסוימים, על ידי התעלמותה כביכול, כדי שיקח אחריות.
גם לפי רמב"ם, אין מקרה, חס וחלילה. כך הוא כותב באגרות תימן: "כשתמרו, ואביא עליכם מכות חלף פעולתכם, אם תאמינו שביאת המכות הוא עניין שאירע במקרה, ושאין סיבתו מריכם אשר מריתם, אוסיף אליכם מן הקרי ההוא, ואכפלהו ואחזקהו, והוא אומרו בתוכחה: ואם תלכו עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי" (ויקרא כו כא-כח; אגרות הרמב"ם, הוצאת הרב שילת עמ' קמט). הרי שהעונש שהוא כביכול טבעי, ומקרי הריהו מכוון על פי ד'. וכן באגרת תחית המתים (שם שעא) וכן באגרת על גזרת כוכבים: "אם לא תשמעו לי, ואביא עליכם פורענות, אם תאמרו שאותה הפורענות אינה יסורין על חטאתכם, אלא קרי ומאורע משאר מאורעות שארעו בקרי, אני אוסיף עליכם מאותו הקרי. זה שכתוב: ואם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קראי. זה עיקר דת משה רבנו, שכל המאורעות שיארעו לבני אדם דין ומשפט" (שם תפה).
וכן בהלכות תענית: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו: דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב תורה: והלכתם עמי בקרי וכו'" (א ג).
זהו אחד משלוש עשרה עיקרי אמונה לרמב"ם: "שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם, ואינו מזניחם, ולא כדעת מי שאמר: עזב ד' את הארץ" (הקדמה לפרק חלק). הוא מביא בתור הוכחה שלשה פסוקים המורים שד' לא רק יודע אלא גם מתערב: "גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, ובהמשך: "לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו", "וירא כי רבה רעת האדם בארץ" ובהמשך: "ויאמר ד' אמחה את האדם". "זעקת סדום ועמורה כי רבה", ובהמשך: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה". והאדמו"ר מקאמרנא מנתח באריכות גדולה את דברי הרמב"ם האלה ומברר איך מופיע שם יסוד ההשגחה הפרטית לאורכו ולרוחבו (היכל ברכה עמ' לה-לו).
ועוד כותב הרמב"ם במורה נבוכים: "מכלל פינות תורת משה רבנו, שהוא יתעלה, לא יתכן עליו העוול בשום צד מן מצדדים, ושכל מה שיבוא לפני אדם מן הרעות והמכות, אם ישיגם מן הטובות לאיש אחד או לקהל, הכל הוא על צד הראוי, במשפט הישר אשר אין בו עוול כלל" (מו"נ ג יז). וכן בשמונה פרקים (פרק ח).
אלא שהעונש הוא לפעמים בנס גלוי, בהשגחה מורגשת ולפעמים מאחורי הקלעים, דרך הסתר, בהשגחה שאינה מורגשת, זה בעצמו ניסיון. זאת התערבות אלהית דרך הטבע; כדברי הרמב"ם: "וכך הן הנהגות ד', יתפאר ויתרומם, וחכמתו, אשר שיעבד בהן הטבע, עצות מרחוק אמונת אומן" (הקדמה למשנה תורה פסקה ז בסוף). וכבר אמרו דורשי רשומות שאלוהים בגימטריה = הטבע. וכן באגרת תחית-המתים, שהופעת הברכות והקללות היא דרך הטבע (אגרות הרמב"ם שעא).
הכל השגחה פרטית, הן גלויה בהארת פנים, הן מתלבשת בהסתרים, בחינת אחוריים. וכן בספר הזוהר: "אמר רבי אלעזר: והא כתיב אני ד' לא שניתי? אמר ליה… הדא הוא דכתיב: ויסרתי אתכם אף אני, איהי לא אשתני ולא איהי תמורה מיני באחרא, ואיהו לא אשתני ולא אסתתר מינה. אבל לגבי חייביא אשתני קודשא בריך הוא ואסתתר מיניהו. הדא הוא דכתיב: אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם. ואמאי? בגין כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם" (תקי"ז עא ב). כלפי הרשעים, יש הסתר פנים, אבל אין זה מקרה, אלא הכל שייך לסדר ההנהגה האלהית.
וכבר כתב האדמו"ר ר' חיים מצאנז שאין אפשרות לכפור בבחירה החופשית, שהרי "אי אפשר לשום נברא לחיות, בלתו שבורא כל עולמים מחיה וזן אותו, והכל בהשגחה" (דברי חיים על התורה, פרשת מקץ ד"ה במדרש רבה אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו). הוא כותב שאפילו ציפור לא ניצוד בלי השגחה. ובהמשך הוא גם מתרץ שיטת הרמב"ם.
כלומר לא רק שד' משגיח על כל יצור בעולם כאשר עולם כמנהגו נוהג, אלא הוא מחייהו כל רגע ורגע, ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כל יום, כל שעה וכל רגע. כך פותח הרמב"ם את ספרו הגדול: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו" (הלכות יסודי התורה א א ).ורבי חיים מוולוז'ין בירר באריכות מדברי הרמב"ם האלה איך ריבונו של עולם מהווה את כל ההוויה מן האין ליש כל רגע (נפש החיים שער ג'). ואם עצם קיומה הוא מד', קל וחומר ההשגחה על פרטי אופני קיומה, אלא שלפעמים זה נעשה דרך הסתר. וגם מה שנראה לנו במקרה הוא מד'.
------
תשובה:
1. קודם כל, כאשר נראה לנו שיש חילוקי דעות בין חכמים הראשונים לבין האחרונים, ידוע שההכרעה כאחרונים. "הלכה כבתראי", לא מפני שהם גדולים מהראשונים, כי בוודאי הראשונים גדולים מהם לאין ערוך, אלא מפני שהאחרונים ראו שיטות הרבה ראשונים והוכחותיהם, והכריעו ביניהם. זה נכון לגבי ענייני הלכה וכן לגבי ענייני אמונה. למשל האדמו"ר ממונקץ' מודיענו שדברי רבי יוסף אירגס בעל "שומר אמונים קדמון" בעניין ההשגחות אינם נכונים (שו"ת מנחת אלעזר ח"א ס' נ וח"ב קונטרס שיירי מנחה עו ב), ורבי משולם ראטה מודיענו שדעת חז"ל בעניין השגחה על בעלי חיים אינה כדברי הרמב"ם (קול מבשר, ח"ב, סימן מ).
2. זאת ועוד, גדולי עולם אשר הודיעונו שיש השגחה פרטית מוחלטת היו בעלי רוח הקודש, כגון ספר הזוהר, האר"י ז"ל, וכן מדרשי חז"ל. ולעומתם אלו ששללו, אמרו זאת מכוח סברא. הרי זה כמו חכם אחד שמוכיח מכוח סברא אנושית שהשמש כבר שקעה, והחכם השני מודיע שהוא ראה במו עיניו שעדיין היא בשמים, שזה כמו עדות שהיא יותר חזקה מאשר סברא.
3. אבל העיקר הוא שגם לדעת רמב"ם יש השגחה פרטית, באופן מוחלט. נכון שהוא כותב שההשגחה היא לפי דבקות האדם בד': אם יש דבקות מוחלטת, יש השגחה בכל רגע; אם אין דבקות כלל, אין השגחה ואז הטבע פוגע; אם יש קצת דבקות, יש קצת השגחה. אך יש להבין שגם כאשר הקדוש ברוך הוא מסלק השגחתו, סילוק זה הינו מסודר באופן מדויק על פי ד'. הרי המקור שהרמב"ם מביא לדבריו הוא הפסוק: "והסתרתי פני מהם… ואנוכי הסתר אסתיר פני" (דברים לא יז-יח), והמובן של הסתר פנים אינו שד' מסתלק כביכול אלא שהוא עדיין נמצא, אך מסתתר. השגחתו היא בכך שמסתתר, עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים. משל לאמא שהחליטה לחנך את ילדה הקטן במצבים מסוימים, על ידי התעלמותה כביכול, כדי שיקח אחריות.
גם לפי רמב"ם, אין מקרה, חס וחלילה. כך הוא כותב באגרות תימן: "כשתמרו, ואביא עליכם מכות חלף פעולתכם, אם תאמינו שביאת המכות הוא עניין שאירע במקרה, ושאין סיבתו מריכם אשר מריתם, אוסיף אליכם מן הקרי ההוא, ואכפלהו ואחזקהו, והוא אומרו בתוכחה: ואם תלכו עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי" (ויקרא כו כא-כח; אגרות הרמב"ם, הוצאת הרב שילת עמ' קמט). הרי שהעונש שהוא כביכול טבעי, ומקרי הריהו מכוון על פי ד'. וכן באגרת תחית המתים (שם שעא) וכן באגרת על גזרת כוכבים: "אם לא תשמעו לי, ואביא עליכם פורענות, אם תאמרו שאותה הפורענות אינה יסורין על חטאתכם, אלא קרי ומאורע משאר מאורעות שארעו בקרי, אני אוסיף עליכם מאותו הקרי. זה שכתוב: ואם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קראי. זה עיקר דת משה רבנו, שכל המאורעות שיארעו לבני אדם דין ומשפט" (שם תפה).
וכן בהלכות תענית: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו: דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב תורה: והלכתם עמי בקרי וכו'" (א ג).
זהו אחד משלוש עשרה עיקרי אמונה לרמב"ם: "שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם, ואינו מזניחם, ולא כדעת מי שאמר: עזב ד' את הארץ" (הקדמה לפרק חלק). הוא מביא בתור הוכחה שלשה פסוקים המורים שד' לא רק יודע אלא גם מתערב: "גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, ובהמשך: "לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו", "וירא כי רבה רעת האדם בארץ" ובהמשך: "ויאמר ד' אמחה את האדם". "זעקת סדום ועמורה כי רבה", ובהמשך: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה". והאדמו"ר מקאמרנא מנתח באריכות גדולה את דברי הרמב"ם האלה ומברר איך מופיע שם יסוד ההשגחה הפרטית לאורכו ולרוחבו (היכל ברכה עמ' לה-לו).
ועוד כותב הרמב"ם במורה נבוכים: "מכלל פינות תורת משה רבנו, שהוא יתעלה, לא יתכן עליו העוול בשום צד מן מצדדים, ושכל מה שיבוא לפני אדם מן הרעות והמכות, אם ישיגם מן הטובות לאיש אחד או לקהל, הכל הוא על צד הראוי, במשפט הישר אשר אין בו עוול כלל" (מו"נ ג יז). וכן בשמונה פרקים (פרק ח).
אלא שהעונש הוא לפעמים בנס גלוי, בהשגחה מורגשת ולפעמים מאחורי הקלעים, דרך הסתר, בהשגחה שאינה מורגשת, זה בעצמו ניסיון. זאת התערבות אלהית דרך הטבע; כדברי הרמב"ם: "וכך הן הנהגות ד', יתפאר ויתרומם, וחכמתו, אשר שיעבד בהן הטבע, עצות מרחוק אמונת אומן" (הקדמה למשנה תורה פסקה ז בסוף). וכבר אמרו דורשי רשומות שאלוהים בגימטריה = הטבע. וכן באגרת תחית-המתים, שהופעת הברכות והקללות היא דרך הטבע (אגרות הרמב"ם שעא).
הכל השגחה פרטית, הן גלויה בהארת פנים, הן מתלבשת בהסתרים, בחינת אחוריים. וכן בספר הזוהר: "אמר רבי אלעזר: והא כתיב אני ד' לא שניתי? אמר ליה… הדא הוא דכתיב: ויסרתי אתכם אף אני, איהי לא אשתני ולא איהי תמורה מיני באחרא, ואיהו לא אשתני ולא אסתתר מינה. אבל לגבי חייביא אשתני קודשא בריך הוא ואסתתר מיניהו. הדא הוא דכתיב: אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם. ואמאי? בגין כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם" (תקי"ז עא ב). כלפי הרשעים, יש הסתר פנים, אבל אין זה מקרה, אלא הכל שייך לסדר ההנהגה האלהית.
וכבר כתב האדמו"ר ר' חיים מצאנז שאין אפשרות לכפור בבחירה החופשית, שהרי "אי אפשר לשום נברא לחיות, בלתו שבורא כל עולמים מחיה וזן אותו, והכל בהשגחה" (דברי חיים על התורה, פרשת מקץ ד"ה במדרש רבה אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו). הוא כותב שאפילו ציפור לא ניצוד בלי השגחה. ובהמשך הוא גם מתרץ שיטת הרמב"ם.
כלומר לא רק שד' משגיח על כל יצור בעולם כאשר עולם כמנהגו נוהג, אלא הוא מחייהו כל רגע ורגע, ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כל יום, כל שעה וכל רגע. כך פותח הרמב"ם את ספרו הגדול: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו" (הלכות יסודי התורה א א ).ורבי חיים מוולוז'ין בירר באריכות מדברי הרמב"ם האלה איך ריבונו של עולם מהווה את כל ההוויה מן האין ליש כל רגע (נפש החיים שער ג'). ואם עצם קיומה הוא מד', קל וחומר ההשגחה על פרטי אופני קיומה, אלא שלפעמים זה נעשה דרך הסתר. וגם מה שנראה לנו במקרה הוא מד'.
------
כפי שראינו במאמרים השונים, אכן יש השגחה על כל אדם עלי אדמות, ואין דבר גדול או קטן שנמסר למקרה, אלא הכל הוא על פי רצון ד'. אך יש אומרים שלא כן משמע אצל רבינו הגדול הרמב"ם, הכותב במורה-נבוכים, שההשגחה האלוהית אינה אחידה, אלא תלויה באדם.
אם הוא דבק בד' הוא זוכה להשגחה צמודה, אם אינו דבק כלל, אין לו השגחה כלל, אם הוא דבק למחצה, לשליש ולרביע, השגחתו היא בהתאם, מידה כנגד מידה. ההוכחה ההגיונית שלו היא מכך שלדעתו אין לבעלי חיים השגחה פרטית, והוא הדין ביחס לאדם אשר בהתנהגותו דומה לבהמה.
זה גם פסוק מפורש: "…הסתרתי פני מהם והיה לאכֹל… ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה…" (דברים לא יז-יח). רק האדם הקרוב לד' זוכה להשגחה (מורה נבוכים ג סוף פ' יז, תחילת פרק יח, סוף פרק נא). והובאו דבריו בקיצור על ידי מרן הרב קוק: "שבהיותו שם נגד עיניו מטרתו העיקרית, שיהיו כל ענייניו לחפץ כבוד השי"ת העליון, הוא מושגח על כל דרכיו בהשגחה פרטית, ויפיק חפצו כי לא יחפץ כי אם טוב" (עין אי"ה, ברכות פ"ב אות כג).
כתוב בספר החינוך שחובה לעשות מעקה, פן ייפול האדם על פי חוקי הטבע, כי רק ענקי עולם כחנניה מישאל ועזריה יכולים לזכות לנס בכבשן האש, אך שאר בני האדם יישרפו באש (מצוה תקמו).
לפי זה, הרמב"ם ועוד כמה חכמים ההולכים באותו כיוון יסברו, שאין השגחה פרטית גמורה אלא רק לצדיקים הגמורים. אך אין לומר כן. קודם כל, כיוון שלא כך סוברים רבותינו האחרונים, כפי שהזכרנו בפעם קודמת, אשר תמכו בכל תוקף בשיטה שיש השגחה פרטית לכל אדם בכל פרט ופרט, וכידוע, ההכרעה תמיד כאחרונים - כיוון שראו דברי הרמב"ם ודברי חכמים אחרים, שקלו כל הדעות בשקל הקודש והגיעו למסקנה. זאת ועוד, גם לו היו החולקים על הרמב"ם, בני דורו, היתה ההכרעה כמותם, כיוון שהם בגדר עדים לעומת הרמב"ם שלא ידע זאת בנבואה או ברוח הקודש, אלא הכריע מעומק חכמתו. אבל, למשל, האר"י ז"ל ידע שיש השגחה, לא מתוך מקור לימודו אלא ראה במו עיני רוחו הקדושה.
אך ככלל אין זו כוונת הרמב"ם. ודאי שהאדם נמסר בידי הטבע, אך אין זה שולל השגחה פרטית, אלא שהיא מסתתרת בתוך הטבע. "אכן אתה אל מסתתר…" (ישעיה מה טו). "הסתר פנים" -אין פירושו שחס וחלילה "עזב ד' את הארץ" (יחזקאל ח יב. ט ט). הוא יתברך נמצא, אך מסתתר, "הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב ט). ההשגחה הכללית חודרת דרך כל הפרטים.
מרן הרב קוק מסביר: "הטבע כמו הנס אינו עזוב מההשגחה הפרטית" (עולת ראיה א שפ). הטבע גם כן כלול בנס… היינו, שלנו נראה כאילו התהלוכה על פי הטבע, אבל בעצם היא בהשגחה פרטית" (מאורות הראיה, חנוכה ופורים עמ' קפח). "ד' יתברך השפיע כח קדוש גם בהטבע שיהיה מתנהג על פי חוקיו, ובפנימיותו יהיה כולו דרד נס והשגחה פרטית" (שם קלז-קלח).
רבינו הגדול, הרמב"ם, לא שינה מאומה באמונת ההשגחה הפרטית, רק ביאר לנו באופן שכלי שהיא מופיעה בשתי צורות שונות: בצורה עליונה גלויה, בצורה נמוכה ומסתתרת בטבע. "ירדו להנהגת הטבע… הוצרכו… שיהיה להם קיום על ידי ההשגחה המוסתרת בסתר הטבע" (שם קלח).
כותב מרן הרב: "שמח היה הרמב"ם, כשצורת ההשגחה קיבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית, וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל" (אורות הקודש ב תקמו).
על פי זה נבין את פרשיית הרלב"ג, שהלך בדרכו של הרמב"ם באופן קיצוני, והשתמע כביכול מדבריו שהוא כופר לחלוטין בהשגחה הפרטית ומאמין רק בהשגחה כללית (הקדמת פירושו על ס' איוב, ספר מלחמות ד', מאמר ד', השגחה), ועל כך מאוד חרה לכמה חכמי ישראל אשר כינו את ספרו "מלחמות ד'": "ספר מלחמות בד'".
אלא בא אותו ענק ללמדנו ש"ההשגחה הכללית הזאת הרי היא יותר חודרת אל כל הפרטים כולם, שהם מצד חֹשכּנו מתארים לפרטיותם מכל מין השגחה פרטית שאפשר להעלות על הדעת" (שם תקמט). "הרי היא הידיעה של ההשגחה הפרטית, לא בצדה המוקטן, המפרד את הפרטים מן הכללים, וממעט בשביל כך את חייהם, ולא בצורה המבליעה את הפרטים עד שנדמה לעין הסוקר שמציאותם בטלה היא ונכחדת" (שם תיג). "וזאת הנטיה בעומק אמתתה, היתה נטייתו של הרלב"ג, בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות, ומוצל הוא אותו צדיק מעוֹן של סילוק השגחה מפרטים" (שם תקמט, ועיין עולת ראיה ב רעד).
גם תורת ההתפתחות של המינים שנראית כמקצצת את האמונה, אינה אלא תיאור שכלי של ההתערבות האלוהית, אשר "בעמקו הרי הוא המקור היותר נשגב ליסוד האמונה " (שם תקמז).
ודאי שיש מדרגות בהשגחה. "הרציונליות מודדת מידת השגחה כללית ופרטית ומחלקת מנות לפי מדת ההשכלה שביצורים" (שם ג קי). אך אין דבר מופקר. "ההשגחה החודרת בכל, ומלאה כל, אי אפשר כלל שתתן מקום למציאות של רע מקרי שלא תעבירו מן העולם ולא תגן על המציאות משחיתותיו" (שם ב תעט). יש רק אופנים שונים של הופעת ד' בנס ובטבע. ואיך להתהלך בעולם של טבע, נבאר אי"ה בפעם הבאה, ונזכה להיות מן הקרובים לד' ויתקיימו בנו דברי רבי יהודה הלוי:
דרשתי קרבתך
בכל לבי קראתיך
ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך
אם הוא דבק בד' הוא זוכה להשגחה צמודה, אם אינו דבק כלל, אין לו השגחה כלל, אם הוא דבק למחצה, לשליש ולרביע, השגחתו היא בהתאם, מידה כנגד מידה. ההוכחה ההגיונית שלו היא מכך שלדעתו אין לבעלי חיים השגחה פרטית, והוא הדין ביחס לאדם אשר בהתנהגותו דומה לבהמה.
זה גם פסוק מפורש: "…הסתרתי פני מהם והיה לאכֹל… ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה…" (דברים לא יז-יח). רק האדם הקרוב לד' זוכה להשגחה (מורה נבוכים ג סוף פ' יז, תחילת פרק יח, סוף פרק נא). והובאו דבריו בקיצור על ידי מרן הרב קוק: "שבהיותו שם נגד עיניו מטרתו העיקרית, שיהיו כל ענייניו לחפץ כבוד השי"ת העליון, הוא מושגח על כל דרכיו בהשגחה פרטית, ויפיק חפצו כי לא יחפץ כי אם טוב" (עין אי"ה, ברכות פ"ב אות כג).
כתוב בספר החינוך שחובה לעשות מעקה, פן ייפול האדם על פי חוקי הטבע, כי רק ענקי עולם כחנניה מישאל ועזריה יכולים לזכות לנס בכבשן האש, אך שאר בני האדם יישרפו באש (מצוה תקמו).
לפי זה, הרמב"ם ועוד כמה חכמים ההולכים באותו כיוון יסברו, שאין השגחה פרטית גמורה אלא רק לצדיקים הגמורים. אך אין לומר כן. קודם כל, כיוון שלא כך סוברים רבותינו האחרונים, כפי שהזכרנו בפעם קודמת, אשר תמכו בכל תוקף בשיטה שיש השגחה פרטית לכל אדם בכל פרט ופרט, וכידוע, ההכרעה תמיד כאחרונים - כיוון שראו דברי הרמב"ם ודברי חכמים אחרים, שקלו כל הדעות בשקל הקודש והגיעו למסקנה. זאת ועוד, גם לו היו החולקים על הרמב"ם, בני דורו, היתה ההכרעה כמותם, כיוון שהם בגדר עדים לעומת הרמב"ם שלא ידע זאת בנבואה או ברוח הקודש, אלא הכריע מעומק חכמתו. אבל, למשל, האר"י ז"ל ידע שיש השגחה, לא מתוך מקור לימודו אלא ראה במו עיני רוחו הקדושה.
אך ככלל אין זו כוונת הרמב"ם. ודאי שהאדם נמסר בידי הטבע, אך אין זה שולל השגחה פרטית, אלא שהיא מסתתרת בתוך הטבע. "אכן אתה אל מסתתר…" (ישעיה מה טו). "הסתר פנים" -אין פירושו שחס וחלילה "עזב ד' את הארץ" (יחזקאל ח יב. ט ט). הוא יתברך נמצא, אך מסתתר, "הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב ט). ההשגחה הכללית חודרת דרך כל הפרטים.
מרן הרב קוק מסביר: "הטבע כמו הנס אינו עזוב מההשגחה הפרטית" (עולת ראיה א שפ). הטבע גם כן כלול בנס… היינו, שלנו נראה כאילו התהלוכה על פי הטבע, אבל בעצם היא בהשגחה פרטית" (מאורות הראיה, חנוכה ופורים עמ' קפח). "ד' יתברך השפיע כח קדוש גם בהטבע שיהיה מתנהג על פי חוקיו, ובפנימיותו יהיה כולו דרד נס והשגחה פרטית" (שם קלז-קלח).
רבינו הגדול, הרמב"ם, לא שינה מאומה באמונת ההשגחה הפרטית, רק ביאר לנו באופן שכלי שהיא מופיעה בשתי צורות שונות: בצורה עליונה גלויה, בצורה נמוכה ומסתתרת בטבע. "ירדו להנהגת הטבע… הוצרכו… שיהיה להם קיום על ידי ההשגחה המוסתרת בסתר הטבע" (שם קלח).
כותב מרן הרב: "שמח היה הרמב"ם, כשצורת ההשגחה קיבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית, וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל" (אורות הקודש ב תקמו).
על פי זה נבין את פרשיית הרלב"ג, שהלך בדרכו של הרמב"ם באופן קיצוני, והשתמע כביכול מדבריו שהוא כופר לחלוטין בהשגחה הפרטית ומאמין רק בהשגחה כללית (הקדמת פירושו על ס' איוב, ספר מלחמות ד', מאמר ד', השגחה), ועל כך מאוד חרה לכמה חכמי ישראל אשר כינו את ספרו "מלחמות ד'": "ספר מלחמות בד'".
אלא בא אותו ענק ללמדנו ש"ההשגחה הכללית הזאת הרי היא יותר חודרת אל כל הפרטים כולם, שהם מצד חֹשכּנו מתארים לפרטיותם מכל מין השגחה פרטית שאפשר להעלות על הדעת" (שם תקמט). "הרי היא הידיעה של ההשגחה הפרטית, לא בצדה המוקטן, המפרד את הפרטים מן הכללים, וממעט בשביל כך את חייהם, ולא בצורה המבליעה את הפרטים עד שנדמה לעין הסוקר שמציאותם בטלה היא ונכחדת" (שם תיג). "וזאת הנטיה בעומק אמתתה, היתה נטייתו של הרלב"ג, בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות, ומוצל הוא אותו צדיק מעוֹן של סילוק השגחה מפרטים" (שם תקמט, ועיין עולת ראיה ב רעד).
גם תורת ההתפתחות של המינים שנראית כמקצצת את האמונה, אינה אלא תיאור שכלי של ההתערבות האלוהית, אשר "בעמקו הרי הוא המקור היותר נשגב ליסוד האמונה " (שם תקמז).
ודאי שיש מדרגות בהשגחה. "הרציונליות מודדת מידת השגחה כללית ופרטית ומחלקת מנות לפי מדת ההשכלה שביצורים" (שם ג קי). אך אין דבר מופקר. "ההשגחה החודרת בכל, ומלאה כל, אי אפשר כלל שתתן מקום למציאות של רע מקרי שלא תעבירו מן העולם ולא תגן על המציאות משחיתותיו" (שם ב תעט). יש רק אופנים שונים של הופעת ד' בנס ובטבע. ואיך להתהלך בעולם של טבע, נבאר אי"ה בפעם הבאה, ונזכה להיות מן הקרובים לד' ויתקיימו בנו דברי רבי יהודה הלוי:
דרשתי קרבתך
בכל לבי קראתיך
ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך
ובפלאי גבורתך
בקודש חזיתיך.
בקודש חזיתיך.
