מרן הרב זצ"ל כותב:
"צללי החושך של העתקת התורה ליוונית - יהפכו לאור, כשיתגלה המקור העברי בטהרתו" (מגד ירחים).
במסכת סופרים (פרק א, ז) נאמר על יום תרגום התורה שהיה קשה כיום שנעשה בו העגל.
ראשית, יש להבין מדוע כל כך חמור תרגום התורה, הרי מלך יוון לקח למשימת התרגום את חכמי ישראל? שנית, אם תרגום התורה מהווה חושך כל כך גדול, כיצד התרגום יכול להפוך לאור?
בסליחות הנאמרות בעשרה בטבת כתוב:
"בשלש מכות החודש הזה הכני... בשמונה בו שמאלית וימנית... מלך יוון אנסני לכתוב דת יוונית... זועמתי בתשעה בו... טרוף טורף הנותן אמרי שפר הוא עזרא הסופר... בעשירי בחודש סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש".
לכאורה, קיימת סתירה בין האבלות על תרגום התורה ליוונית לאבלות על מות עזרא הסופר. הרי עזרא הסופר גם הוא תרגם במובן מסויים את התורה ואף חמור מכך, שהרי אמרו חז"ל : "בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית" (סנהדרין דף כ"א, ב'') ומבואר בהמשך שמי "שנתן" תורה בכתב אשורית הוא עזרא ששינה את כתב התורה לאשורית. האם אין בכתיבת התורה בכתב שינוי מעין תרגום התורה ואף חמור מכך ?
תרגום התורה ליוונית על ידי מלך יוון נחשב ליום קשה כיום שנעשה בו העגל. רבי יהודה הלוי מסביר בספר "הכוזרי" כי חטא העגל מבטא ניסיון לעבוד את ה' על פי השכל האנושי ולא על פי ההארה האלקית. המחשבה כאילו האדם יודע כיצד להתקרב אל ה' וכיצד לתקן את העולם היא מחשבת כפירה. מחשבה זו מנסה להשאיר את העולם ללא בוראו. עולם כזה הנתון לחסדי הנבראים בלבד הוא עולם חשוך. עולם בו כל יכולת המבט על החיים היא "בגובה העיניים", משאיר את העולם ללא מקור החיים, וממילא ללא כוחות חיים אמיתיים. הארת החיים באה מכוח ההתחברות של האדם למבט האלקי ,הגבוה מעל לחיי האנוש המצומצם והמוגבל.
זו היתה כוונת היוונים במעשה כפייתם של תרגום התורה. הם רצו להפוך את התורה מספר אלקי לספר אנושי. ספר כזה שאפשר לתרגמו לשפות, וכל אחד יתרגם באופן שונה. לא בכדי הם לקחו שבעים זקנים לתרגם את התורה. הם רצו להראות כי כל אחד יתרגם את התורה באופן שונה כמו כל ספר רגיל. ובכך ניסו להשאיר את העולם ללא האלוקות ולהפקירה ביד האנושות המוגבלת והיצרית. משמעות עניין זה - חושך גדול.
לעומתם , תפקידו של עזרא הסופר היה לגלות את האלוקות בעולם. עזרא הוא הנביא מלאכי המבשר את ההבדל שבין צדיק לרשע ובין מעשים "אנושיים" למעשים "אלקיים". "הוא עזרא עלה מבבל – מה העלייה האמור כאן - תורה, אף עלייה האמור להלן - תורה... כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה'' " (סנהדרין, שם). שינוי הכתב לאשורית היה כל כולו מכוון למטרה זו של הרמת קרן התורה ולרומם את עם ישראל למעלת התורה כתורת אלקים.
הבדל זה מתבטא גם בכך שהיוונים רצו לתרגם את התורה בכדי שכל האומות יוכלו לקרוא אותה, דבר המבטא את ההיפך ממטרתה ומעלתה כתורת ה' לעם ה' "תורה ציווה לנו משה – לנו ולא להם". את תורת ה' יכולים לקבל רק עם שיש בו מעלה אלקית ובתכונת חייו הוא מרומם מעל המדרגה האנושית המוגבלת. את התורה האלקית יכול לקלוט רק מי שהוא בעל מעלה כזו. הניסיון לומר כי כל האומות יכולות ללמוד תורה הוא הניסיון "להאניש" את התורה, לומר שתורה אנושית היא.
לעומתם, עזרא שינה את הכתב למען עם ישראל, לא מתוך רצון לנסות ולהעביר את התורה גם לאומות אחרות.
"ההבדל בינינו וביניהם הוא, שאנו קוראים אותה (את התורה) מצד הפנים שלה, מעבר מזה, וכל העמים כולם... קוראים אותה מאחור, מצדה החיצוני, וערפיליות רבה שרויה, על הקשב שמקשיבים אפילו בחירי העמים את הד הקול של דברי תורה" (הרב זצ"ל "ההד" שנה י).
אמנם, מכל נפילה צומחת ישועה וברכה. ברגע שידעו כולם את המקור לתרגום, ברגע שיתחברו לצד האלקי העומד ביסוד המקור, אז התרגום ישמש ככלי וכהכשרה לקבלת התורה, והחושך יהפוך לאורה.
אנו שומעים בימינו על דיונים וויכוחים בנושא לימוד תורה "בגובה העיניים". יש לבחון שאלה זו בכוונת הביטוי ובמטרת הלימוד של "בגובה העיניים". אם הניסיון בלימוד זה הוא "להאניש" את התורה מתוך מחשבה כי הכל אנושי וממילא הכל נמצא במבט של "גובה העיניים" הרי ניסיון זה מביא לחושך ולהתנתקות מתורת אלקים.
