מתוך מכתב:
ערן היקר, חנוכה מאיר, מלא שמחה וגבורה.
…דווקא בגלל ידידותנו, אני מוכרח לכתוב לך שמשהו צרם לי בתוכן ששלחת עם המייל האישי. היה קשה לי לקבל ממך את התוכן הזה, ביחס לחגיגות ״השנה האזרחית החדשה״, עם ציורי הצלב בכל מקום, ולראות עד כמה אתה מזדהה עם כל זה. אני רוצה להסביר, לא מבחינה פילוסופית או דתית, אלא קודם כל רגשית. הרי בשם האלהים שלהם הם רצחו יהודים באכזריות רבה במשך דורות על דורות. בשם האלהים שלהם הם שתקו ואף שיתפו פעולה לעתים עם ההשמדה הנאצית של העם היהודי בימי השואה. אני חושב על סבא שלי, ואולי גם שלך, על דור ושניים לפניו, הרי הם מתהפכים בקברם. נכון, היו שם גם כאלה שנהגו אחרת, אבל אנחנו עוסקים בסמל, במה שהם חוגגים בימים האלו.
אני מעתיק לך קטע מיצירה שמופיעה בסוף הספר ״אני מאמין״, מתוך מכתב שנמצא בבקבוק קטן בגטו ורשה, אחרי המרד. זהו מכתב ארוך שכתב יהודי רגע לפני הרצחו ע״י הנאצים. וכך הוא כותב: ״אלוקינו, שהוא אלוקי הנקמה ותורתנו כולה דיני מוות בעד עבירות קטנות ביותר – ובכל זאת מספיק היה לסנהדרין, אותו בית משפט עליון של אומתנו בארצה, שידון פעם בשבעים שנה אדם למיתה ויחשב לסנהדרין קטלני. אלוהיהם, לעומת זאת, ציווה לאהוב את כל מי שרק נברא בצלם, – ובשמו שופכים יום יום את דמנו זה אלפיים שנה בקירוב״.
אני מבין מדוע יש לנו הישראלים קצת נטייה לשכוח את זה, כי ההתמודדות שלנו היום היא לרוב עם מוסלמים קיצוניים, שמאמינים שיש להם מצוה לרצוח אותנו. אבל אל תשכח שהנוצרים היו בתפקיד המסורתי הזה מאות רבות של שנים, בעינויי האינקוויזיציה ועוד אינסוף עלילות דם, טבח, אונס, רצח, גניבה וכל רעה שבעולם. אולי הם קיבלו מכה גדולה בהקמת מדינת ישראל, שהרי לפי אמונתם האל עזב את עם ישראל, ולא יקים אותו שוב לעולם. אבל המהות, ריבונו של עולם! קשה לי לראות את הדברים. אני שומע באזני רוחי את הצעקות של המעונים בשם האל הזה, ואולי זה אח של הסבא שלי, ודוד של הסבא שלך, אולי כמה דורות אחורה, כנ״ל, ואז אני רואה מה אתה שולח לי. קשה לי. אני מתרגש בכל שנה מחדש בימים נוראים, בתפילת רבי אמנון ממגנצא ״ונתנה תוקף״ שנכתבה בדיוק במצב הזה, ע״י איש גדול שהוצא להורג בעינויים בגלל שלא הסכים להתנצר. לא רק אני מתרגש, אלא כל עם ישראל, כשבכל שנה סמוך ליום כיפור משמיעים את הניגון המרטיט הזה בכלי התקשורת בארץ עשרות ומאות פעמים. כל קיבוצניק, ואפילו הרחוק ביותר מיהדותו, מזדהה עם זה, מרגיש את דופק הדורות הפועם דרך התפילה הזאת. בקהילות יהודיות בכל העולם מכירים את התפילה, את הניגון המיוחד, עומדים בו היהודים הכי רחוקים, מתרגשים ומזילים דמעות. הייתי חזן בקהילה בארה״ב, שבה הרב מקפיד לתרגם את התפילה הזאת לאנגלית, כדי שכל הקהל יבין, לפני אמירתה. ואתה מנפנף לי בחידוש שמצאת.
ערן היקר, יש לך בחירה חופשית, זכותך לבחור במה שתרצה. אני רחוק מלהטיף, לך או לכל אחד אחר, אני לא מדבר בשם הדת, אבל אני מדבר בשם עצמי, בשם הכבוד הלאומי (כן, יש עוד דבר כזה!), בשם הרגש האנושי הבסיסי ביותר, בשם ניצולי השואה שבמשפחתנו. האמן לי, כל כך כואב לי לראות את החגיגות האלה מתרחשות גם במדינת ישראל הצעירה, שנבנתה גם על דם ההרוגים האלה. אספר לך משהו, שאולי אינך יודע: אחרי השואה נסע הרב הראשי יצחק הרצוג להיפגש עם האפיפיור, לבקש ממנו לסייע בהצלת ילדים יהודים שעוד נותרו, כשהוחבאו במנזרים. הוא מתאר אכזריות ונבזות של יחס האפיפיור כלפיו וכלפי העם היהודי. הרב הרצוג הלך והציל ילדים, כשההוראה השקטה מהאפיפיור לאנשיו הייתה להפריע לו במשימתו, עד כמה שאפשר. פגשתי כמה יהודים כאלה כאן בארץ, מהילדים שהציל, כך שאצלי זה לא סיפור היסטורי אלא משהו חי. אתה מבין מהי המשמעות של לחגוג את היום הזה? האם אתה יודע שהמסורת שלהם הייתה, לערוך פוגרומים ביהודים ביום הזה? זה יום אבל אצלנו, על יהודים רבים שנרצחו באכזריות בלילה הזה כחלק מהחגיגות שלהם, ואנחנו נחגוג איתם?
כל זה לא קשור לנושא שיתופי פעולה שיש למדינת ישראל ולארגונים רבים, למטרות ענייניות, עם כל גוף שפועל למען דברים טובים בעולם ובישראל. אתן לך סימן ורמז ע״פ הרגשתי: מי שפועל במטרה אמתית להיטיב, רגיש מספיק שלא לדחוף את סימני הנצרות שלו בכל מקום. מי שבאמת חשוב לו להיטיב, שמח בטוב עצמו, והוא אינו זקוק לצעדים מיסיונריים על הדרך. ראיתי בחו״ל שיתופי פעולה בין מנהיגים דתיים, כשהמנהיגים הנוצריים הקפידו להגיע למפגשים ללא כל סממן חיצוני, וודאי לא לנפנף בהם.
אנא, חשוב על זה שוב. ואני אשמח, כשתבוא לארץ, להיפגש ולדבר לעומק. לבי פתוח, אוהב, רוצה באמת שיהיה לך טוב, ומאחל לך את כל הטוב בחייך.
להתראות בקרוב. מאיר
הסבר: את המכתב הנ״ל כתבתי לפני כשנתיים. משפחות חטופים שחזרו לאחרונה מפגישה עם האפיפיור סיפרו שלא היה לו די זמן להקדיש לסיפורם של כל 12 המשפחות הנציגות. מיד אחרי הפגישה עמם הוא הוציא גינוי משותף ל״אלימות שני הצדדים״, טובחי החמאס ו…לוחמי צה״ל. לאחרונה התפרסמה קריאה חריפה של הרב הראשי לדרום-אפריקה, הרב ד״ר זאב וורן גולדשטיין, לאפיפיור, עם אמירה שבהזדמנות הנוראה שנקרתה בפנינו שוב כעת, יש לו הזדמנות לעשות מהפך בגישתו, ולהוכיח תיקון כלשהו מאז היחס הנורא של האפיפיור כלפי היהודים בזמן השואה…
אגב, לא שמעתי כל מחאה מהוותיקן כלפי ארגון הצלב האדום ביחסו לחטופים, כשמקור סמלו של הארגון קשור לערך ההומניטרי המקודש, כביכול, בנצרות, לכל אדם באשר הוא.
פעם נסעתי במונית עם נהג ירושלמי מוסלמי, ודיברנו על העתיד. הוא ״הרגיע״ אותי בכך שאין להם משהו אישי דווקא נגד היהודים אלא נגד כל הכופרים, ובבוא יום פקודה, גם שכניהם הערבים הנוצרים בשכונת בית חנינא ימצאו את סופם… אז אני מלמד זכות בכך שאולי זהו ביטוי לתחושת ״אחוות הכופרים״.
אציין שיש קבוצות נוצריות שתמכו ותומכות מאד בישראל, וזו שאלה אחרת. רמזתי בסוף המכתב לאיזושהי דרך להבחין, ולא כאמירה הלכתית. שאלתי פעם את מו״ר הגרז״ן גולדברג על קבלת תרומות מנוצרים, ותשובתו המורכבת תתפרסם בע״ה בקרוב, אבל אני מתמקד רק בנושא ״חגיגות השנה האזרחית״.
ושוב הזדעזעתי השבוע לשמוע הצעה לקרוא למלחמה הנוכחית ״מלחמת השבעה באוקטובר״, ״כי כך העם קורא לזה״. כשאנשים בתקשורת קוראים לעצמם ״העם״ יותר מאשר חלק גדול מהלוחמים עצמם, זו בעיה נוספת. אבל מעבר לכל הנ״ל, יש בזה זלזול עמוק בנופלים רבים, חלילה, שוודאי סולדים מכיתוב כזה על מצבתם, או על לוחות הנצחה בבתי כנסיות בארץ ובעולם.
