ואין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים.
אחת השאלות הקשות ביותר ששואל את עצמו כל מי שמבקש לעבוד את ה' היא, איך ניתן להתגבר על תחושת ההרגל שמכהה את ההתרגשות וההתלהבות מהפעולות השונות שאנחנו עושים במסגרת עבודת ה', כמו קיום המצוות, או התפילה וכדו'?
תשובה חדה וברורה לשאלת חיים זו עונה רבי אברהם יהושע השל, ה'אוהב ישראל', מאפטא (תורת אמת, וירא, ד"ה "ויאמר אדני"), על בסיס סיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו.
הפסוק שמתאר כיצד אברהם מדריך את האורחים שנכנסים אליו אומר (בראשית יח, ד): "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ", ובפסוק הזה, מסביר האוהב ישראל, מגולמת כל הדרכת החיים של אברהם אבינו לאורחיו. הדרכה שאין לראות בה עניין רגעי וחולף שנוגע לעוברי אורח, אלא הדרכה שיש בה בכדי לומר לכל אחד מאיתנו כיצד אברהם הראה לכל מי שנכנס אליו את הדרך הראויה והטובה להתקרב אל ה'.
שכן, מהותו ומטרתו של אברהם בהכנסת האורחים שלו לא הייתה רק טיפול חומרי בעוברי אורח, אלא הכנסת האורחים תחת כנפי השכינה, ולכן יש בשיחות עימם בכדי ללמד אותנו פרק בעבודה זו.
ממילא, אומר האוהב ישראל, ניתן למצוא כי כבר בתחילת הדרך הדריך אברהם את מושפעיו כיצד מצליחים לקום מחר בבוקר עם אותה ההתלהבות שישנה כעת כאשר הכל חדש, וכיצד ניתן לשמר את החום הנפלא הלאה לחיי היומיום השגרתיים.
"יקח נא מעט מים", זוהי ההוראה הראשונה והבסיסית. לא ניתן לשמר את החום וההתרגשות בעבודת ה', אם לא לקחנו איתנו מעט מים, ואין מים אלא תורה, כפי שמלמדת אותנו הסוגיה שלנו.
ניתן לעשות הרבה דברים טובים וראויים בעבודת ה', אולם אם אין מים, לא ניתן להגיע לכדי "ורחצו רגליכם", לרחוץ ולנקות מאיתנו את תחושת הרגילות ("רגליכם"). הכלי היחיד שיש בכוחו להסיר את הרגילות מעלינו הוא כלי שמכיל את מימי התורה. לכן כל פעם שאנחנו חשים שעייפנו והיום נראה כמו אתמול, עלינו לעשות פעולה אחת פשוטה: "יקח נא מעט מים".
רק לאחר שרחצנו את הרגילות במימי התורה, אז אנחנו יכולים להגיע לכדי "השענו תחת העץ", שהוא עץ החיים, התורה המצוות ועבודת ה' בכל שפעת יופיה, ולחוש שהגענו הביתה.
