פטור אשתו מדין אשתו כגופו
הפוסקים הביאו קושית השער אפרים סי' מ"ב, לדידן דנוהגין דכל
אחד מבני הבית מדליק משום מהדרין מן המהדרין א"כ למה אין
אשה מדלקת, יעויין מחצה"ש סי‘ תרע"ה סק"ד, ובאלי' רבה כתב
הטעם דאשתו כגופו ואינה בכלל מהדרין וכן משמע ברש"ל סי' פ"ה
ומטה משה סי' תתקפ"ב, דדוקא כשאין לה בעל או כשאין הבעל
בעיר מדלקת, וכ"כ במ"ב מתשובת עולת שמואל סי' ק"ה, דלדידן
שמדליקין כ"א בפנ"ע מ"ה אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק
טפילות לאנשים, ובשער הציון אות ט' אייתי לדברי א"ר, דאשתו
כגופו, והוא חד טעמא כמש"כ שם בעולת שמואל.
תמיהת העולם א"כ ניחייב הבנות בחיוב מהדרין
וידוע להקשות, דלפי"ז ראוי דהבנות שהגיעו לחינוך בדין שידליקו
ואין המנהג כן, ובעולת שמואל שם בתשובה העיר בזה דלכאורה לפי
הטעם דאשה אינה מדלקת משום דאשתו כגופו א"כ בדין דהבנות
ידליקו ואין המנהג כן, ועיין חת"ס שבת כ"א, משום כל כבודה בת
מלך פנימה. ואמנם זהו טעם לכל הנשים, אכן לפי מאי דהובא
בפוסקים דאשתו אינה מדלקת מחמת ד"אשתו כגופו", טעמא בעי,
אמאי בנות אינם מדליקות, וענין זה לא נתבאר, וצ"ב.
והנראה מבואר מזה, דע"כ איכא טעם לפטור בנות מדין מהדרין,
ומ"מ יתר עליהן אשתו, דבדין דתתחייב, ולהא בעינן לטעמא דאשתו
כגופו, ואמנם צ"ב ביסודם של דברים.
מצות פרסום הנס ומצות זכרון הנס
והנה בעיקר זמן הדלקת נר חנוכה הוי עד שתכלה רגל מן השוק,
ואי לא הדליק בזמן זה שיטת הרמב"ם דאינו מדליק, ושיטת הרשב"א
שבת כ"א, לאו למימרא דאי לא אדליק בתוך שיעור זה אינו מדליק,
דהא תנן מגילה כ ע"ב כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה אלא שלא
עשה מצוה כתיקונה דליכא פרסומי ניסא כולי האי, ומיהו אי לא
אדליק מדליק ולא הפסיד אלא כעושה מצוה שלא כתקנה לגמרי.
ומבואר מדברי הרשב"א, דבעיקר חובת הדלקת נר חנוכה איכא
תרתי, חדא, עיקר חובת הדלקה דמצותו בלילה, ועוד, נאמר דין
דפרסום הנס וזהו בשיעור זמן מתשקע החמה עד שתכלה רגל מן
השוק, ובעבר זמן זה נהי דלא מתקיים בזה ענין דפרסום הנס, מ"מ
אכתי מחויב בעיקר הנר דמצותו כל הלילה, ובכל בו כתב בהולך
לעיר של גויים אע"ג דליכא פרסום הנס מ"מ איכא "מצות דזכרון
הנס", ועיין מש"כ בסי' ל'.
והנה ענין המהדרין הוא תוספת בפרסום הנס וכדהביאו הט"ז
ומג"א סי' תרע"ג לדברי היש"ש דאף דכבתה אין זקוק לה מ"מ ראוי
לחזור וידליק דלא גרע מן המהדרין, והיינו דעיקר מצות מהדרין הוא
ענין ריבוי האורה ופרסום הנס. ולא דנתחדש חובת הדלקה באנפי
נפשיה, דאל"כ ליכא ראיה ממהדרין "לכבתה", דהרי כבר קיים מצות
הדלקה דמהדרין, וע"כ דבכלל מהדרין הוא ריבוי אורה, וזה שייך אף
לאחר דכבתה.
'שיטת הבה"ג' לענין מגילה דנשים אינן מוציאות אנשים ה"ה
בנר חנוכה
והנה לענין קריאת המגילה מפורסם שיטת הבה"ג, דנשים אינן
חייבות במקרא מגילה כי אם בשמיעתה. והמרדכי בשם הראבי' כתב
דנשים מברכות לשמוע מגילה ולא לקרוא המגילה, והביאו הרמ"א
סי' תרפ"ט.
ומבואר, דאף דחייבות הנשים מחמת דאף הן היו באותו הנס,
מ"מ הוא חיובא אחרינא מאנשים. דאנשים חיובן לקרות, ונשים
חייבות בשמיעה, וע"כ דבחובת אנשים איכא תרתי, קריאת המגילה
ושמיעתה, והמחייב דנשים אינו אלא לענין השמיעה, וי"ל דהגדר
הוא דמחויבות אך בזכרון דהנס ולא בפרסום הנס, וזכרון הנס
מתקיים בשמיעה ולא נתחייבו בפרסום הנס ע"י קריאה.
והנה הראבי' בה' מגילה כתב לדון, דאף לענין נר חנוכה איתא
לדברי הבה"ג, דנשים אינן חייבות כאנשים בחיובא דהדלקת נר
חנוכה, ולא תוכל להוציא איש. ועד"ז ראיתי בערוך השולחן סי'
תרפ"ט דלשיטת הבה"ג דנשים אינם פוטרות אנשים ממקרא מגילה
דאינם חייבות כאנשים לענין הקריאה אלא בשמיעה, הוא הדין
והוא הטעם אף לענין נר חנוכה דאשה לא תוציא את האיש דאינה
מחויבת באותו החיוב כאיש, ומבואר דאיכא שיטת הבה"ג, אף לענין
נר חנוכה, ואמנם הערו"ה כתב שם דכל חיוב האשה הוא אך בראית
הנר, ובהא לא קי"ל כוותיה דמבואר בפוסקים דאשה לבדה בביתה
חייבת להדליק, וכן קי"ל דאשה שפיר מוציאה את האיש, והיינו
לדין נר חנוכה אף קטן מוציא, ובפרט זה חלוק מגילה מחנוכה וכמו
שהאריכו האחרונים, והדברים עתיקין, ואכ"מ.
חובת מהדרין אין בנשים
ומעתה נראה, דלענין נר חנוכה אף דכולם בכלל האי חיובא
דנר איש וביתו, היינו בעיקר חובת הדלקה דנר חנוכה, מ"מ לענין
חובת מהדרין בנר חנוכה, ליכא לגמרי בנשים דלא נאמר לדידהו
ענין דפרסום הנס דמהדרין, ואך לענין עיקר הנר דחובת הדלקה
מחמת זכרון הנס הם חייבות ועדמש"כ הבה"ג לענין קריאת המגילה
דמחויבות בשמיעה ולא בקריאה, ולכן היכא דאית להו בית בפנ"ע
חייבות בעיקר הנר, אכן כאשר בעה"ב מדליק נר איש וביתו ואתינן
לחייבינהו כשאר בני הבית מדין מהדרין, בהא לענין נשים ליכא לכל
חובת מהדרין, דאף הן היו באותו הנס אינו מחייב לדידהו, כי אם
לעיקר נר חנוכה ולא למהדרין, ואמנם לפי"ז באשתו לא בעי לטעמא
דאשתו כגופו, וצ"ב.
והנראה בהאי ענינא, דהנה תרי דינים המה בעיקר חובת הדלקת
נר חנוכה, חובת הבית וחובת הגוף, וכדהביא בשער הציון סי' תרע"א
אות נ"ב משמיה דהגאון ר' ברוך פרנקעל זצ"ל, דאכסנאי דהדליק
בבהכ"נ תו לא בעי לאשתתף באכסניה דידיה בפרוטה, והיינו טעמא
דאף דמבואר בשו"ע דהמדליק בבה"כ חוזר לביתו ומדליק, זהו
מטעם דנהי דחובת גופו פטר מ"מ אית ליה אף חובת הבית, אמנם
אכסנאי דכל חלות חיובו אינו אלא חובת הגוף דאין לו חובת הבית,
בהא שפיר נפטר בהדלקה בבהכ"נ, והארכנו בזה בסי' ל"ג, יעו"ש,
ומבואר דתרי מחייבים המה.
והנה בדין נר איש וביתו, בעה"ב המדליק הרי מקיים חובת הגוף
וחובת הבית. ולענין בני הבית אי מצד חובת הבית, י"ל דטפילים הם
לבעה"ב, וליכא מחייב בפנ"ע דחובת הבית לכל חד מבני הבית, אכן
חובת הגוף איכא, ובעה"ב המדליק הרי הוא פוטר חובת הגוף דכל
בני הבית. ובתקנת מהדרין נאמר דכ"א מבני הבית מלבד דיצא בנר
בעה"בא, הרי בעינן להדר בתוספת נרות לכ"א.
ונתבאר דלענין נשים מחויבות המה בעיקר הנר, ואך לענין תקנת
מהדרין לית להו, ולכן עיקר הנר כל בני הבית יוצאים בנרו דבעה"ב,
ולענין דין מהדרין חלוקים המה הבנים מהבנות, הבנים הרי הם בדין
מהדרין, והבנות אינם בכלל תקנת מהדרין, משום דזכרון הנס אית
להו ופרסום הנס לית להו, וע"ד דברי הבה"ג לענין קריאת המגילה
דמחויבות בשמיעה דבכלל זכרון הנס, ולא בכלל חובת קריאה
דפרסום הנס.
ואמנם אשה דאית לה בית בפנ"ע, אף דמצד חובת הגוף בנשים
לית להו אלא חובה בעיקר הנר ולא הדין מהדרין דפרסום הנס, מכל
מקום י"ל, דכ"ז היכא דאתינן עלה מצד חובת הגוף ובהא חלוקים
המה אנשים מנשים עדש"נ לענין קריאת המגילה, אכן לענין חובת
הבית, י"ל, דבהא ליכא חילוק וכל דאית לה בית בפנ"ע, א"כ מדין
חובת הבית נאמר חובת נר ומהדרין, ושפיר בכלל תקנת מהדרין מצד
חובת הבית.
ה' יסודות
המתבאר מכ"ז ה' יסודות, א. חובת נר חנוכה, הוא חובת הבית ועוד
אית מחייב דחובת הגוף כדברי הגאון ר' ברוך פרענקל. ב. בעיקר
הדלקת הנר אית ביה משום זכרון הנס, ופרסום הנס כמש"כ הכל
בו וכמשמעות הרשב"א. ג. מהדרין הוא דין הנאמר בפרסום הנס,
כמשמעות מג"א וט"ז תרע"ג. ד. נשים חייבות בזכרון הנס ולא
בפרסום הנס, וע"ד יסוד הבה"ג בדין קריאת המגילה דנשים חייבות
בשמיעה ולא בקריאה ועד"ז בראבי' וערוך השולחן דנאמר "דעת
הבה"ג" אף לענין חנוכה. ה. כלפי חובת הבית, ליכא חילוק בין אנשים
לנשים.
בנות פטורות ממהדרין
ומ"מ יש לדון לחייב האשה מחובת הבית
ודאתינן להכי נראה, דנתבאר דנשים פטורות מעיקר תקנת
מהדרין ובעיקר הנר יוצאים בנרו דבעה"ב. ואמנם איכא מקום לדון
דאשתו אכתי תתחייב מדין חובת הבית, ועל דרך דמצינו בהלכות
שבת בשו"ע סימן רס"ג סעיף ב', אחד האנשים ואחד הנשים חייבים
להיות בבתיהם נר דלוק בשבת, ובס"ג, "הנשים מוזהרות בו יותר
מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית", וא"כ בדין חובת בית
יש מקום לחייב אף האשה בהדלקת מהדרין, מדין מהדרין דחובת
הבית, דבהא שוים המה אנשים ונשים. ועיין ברכי יוסף סי' תרע"ה,
דבעיקר מש"כ באלי' רבה לפטור אשתו, מדין אשתו כגופו וטפילות
לבעל, דהשיג, ד"הרי היא ודאי עיקר בבית", יעו"ש.
ומעתה יבואר כל הך ענינא דחיוב הבנות והאשה בדין הדלקת נר
חנוכה, דאף דנשים חייבות דאף הן היו בכלל אותו הנס, והיינו בכלל
עיקר הנר, ואכן לית בהא משום תקנת מהדרין וכמש"כ, ואכן כלפי
אשתו י"ל דנהי דלענין חובת הגוף אינם בכלל תקנת מהדרין, מ"מ
לענין חובת הבית שפיר י"ל דתתחייב בדין מהדרין דחובת הבית,
ויתר האשה על הבנות ע"ד דמצינו בה' שבת דחובת האשה, עיקר,
בדין הדלקת נר שבת, וא"כ י"ל דאף לענין נר חנוכה היא בכלל עיקר
חובת הבית, ואילו הבנות דטפילות, א"כ כל חיובם אך מדין חובת
הגוף, ובחובת הגוף, לית בהו משום תקנת מהדרין. ולזה כתב האלי'
רבה כיון דאשתו כגופו א"כ כל חלות החיוב דחובת הבית אינו אלא
על האיש ולא על האשה, ולענין הבנות, ליכא ס"ד דיתחייבו בדין
"חובת הבית", וכל חיובם הוא מדין חובת הגוף, ובהא פשוט דלא
נאמר בהו תקנת מהדרין, וזהו דכתבו הפוסקים באשתו דבעי טעמא
למפטרינהו מדין חובת הבית, ולזה נאמר מטעם דאשתו כגופו.
ישוב מנהגא דידן
ונתישב מנהגא דידן דבנות אינם מדליקות בדין מהדרין אף דכתבו
הפוסקים דטעמא דאשתו אינה מדלקת היינו משום דאשתו כגופו,
והוא משום דמצד חובת הגוף ליכא חיוב מהדרין בבנות, וכל הס"ד
זהו לחייב אשתו דאף היא בכלל חובת הבית, ולזה בעינן לטעמא
למיפטרינהו מדין אשתו כגופו, ואתיין היטב קושית העולת שמואל,
וכמש"נ.
הגר"ע מדלוב שליט"א
