רד"ק בראשית י"ז:ד'
המון – עניינו רבוי, ולאות זה אשנה את שמך ואוסיף בו ה"א ויהיה בהתחברו עם המ"ם מראה ענין המון.
-----
שד"ל בראשית י"ז:ד'
המון – עקר הוראתו מהומה, וקול שאון, והושאל על ריבוי בני אדם ובעלי חיים כי בהיות רבים מהם זה אצל זה, גורמים קול שאון, ואח"כ הושאל גם לריבוי ענינים שאינם בעלי חיים.
multitude (hamon). The basic meaning of the Hebrew is “tumult” or “uproar.” The term was transferred to denote numerosity of people or animals, since many of them standing together cause an uproar. Later the term was [further] transferred to denote numerosity of even inanimate objects.
--------
מחברת מנחם
הם – מתחלק לשני מחלקות:
האחד: המו גוים מטו ממלכות (תהלים מ"ו:ז'), המית נבליך (ישעיהו י"ד:י"א), כהמות ימים יהמיון (ישעיהו י"ז:י"ב), ותהם כל העיר (רות א':י"ט), עיר הומיה (ישעיהו כ"ב:ב'), נהם ככפיר (משלי י"ט:י"ב), בראש המיות (משלי א':כ"א), מהומת (עמוס ג':ט'), ויתכן להיות ממגזרת תהמת (שמות ט"ו:ה'), המון גוים (בראשית י"ז:ד'), וקול המון (יחזקאל כ"ג:מ"ב), המנים המנים בעמק החרוץ (יואל ד':י"ד), שחק להמון קריה (איוב ל"ט:ז'), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה':י"ד), יען המנכם מן הגוים (יחזקאל ה':ז'). וכה פתרון, יען המנכם מן הגוים, יען הרבתם לפשוע יתר מן הגוים יתרה עשיתם.
השני: אנחנא המו עבדוהי די אלה שמיא וארעא (עזרא ה':י"א), קטל המון שביבא די נורא (דניאל ג':כ"ב), ונשא המון רוחא (דניאל ב':ל"ה), לשון הם המה.
ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח
ההא והמם וההא – המו גוים (תהלים מ"ו:ז') כהמות ימים יהמיון (ישעיהו י"ז:י"ב) כבר נזכר הענין הזה בספר אותות הרפיון והשבנו עליו בספר הקרוב והישור במה שאמר בעיר הומיה (ישעיהו כ"ב:ב') מצד הדקדוק.
ההא והמם והנון – יען המנכם מן הגוים (יחזקאל ה':ז') הוא ע"מ יען אמרך את שני הגוים (יחזקאל ל"ה:י') הנון לעמת הריש והוא [למד] הפועל ופירושו ראוי שיהיה הרבותכם. ואיננו רחוק אצלי שיהיה אב המון גוים (בראשית י"ז:ה') והדומה לו מזה אלא אם רוצים בו [הענין אשר ירצו] הערב [במלת הלתא והוא העדה] כאשר עלה קולה ויהיה [לפי זה] משער המו גוים (תהלים מ"ו:ז') כאשר אמר ר' יהודה וממה שמחזק הענין הזה אמרו הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון (ישעיהו י"ז:י"ב) ונגזר המון מיהמיון כאשר גזר שאון מישאון ודעתם בקראם העדה אשר יעלה קולה המון כדעתם בקראם המסלות הנושבות אשר יעלה בם קול ההלכים עליהם הומיות (משלי א':כ"א). אבל אמרו כל ההמון הזה אשר הכינונו (דברי הימים א כ"ט:ט"ז) ענינו אשר לו זכר גדול ושמע עצום מרבו. וכמהו טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים (תהלים ל"ז:ט"ז) וכן הדומה לו וענין כי קול המון הגשם (מלכים א י"ח:מ"א) רבו ועצמתו.
הנון וההא הכפולה – ונהה נהי נהיה (מיכה ב':ד') כבר נזכר בספר אותות הרפיון והבדיל בינו ובין וינהו כל בית ישראל אחרי י"י (שמואל א ז':ב') והקרוב בעיני בוינהו שיהיה מתרגום ונקוו אליה כל הגוים (ירמיהו ג':י"ז) ויתנהון למפלח בה כל עממיא כלומר התקבצו ויתחברו לעבדת האלהים ומשקל ויתנהון ויתרעון במותא תרגום ונבחר מות מחיים (ירמיהו ח':ג') ועוד יתרמון קטילין תרגום יפלו בנופלים (ירמיהו ו':ט"ו).
מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)
ספר השורשים לרד"ק
המה – הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת (תהלים מ"ו:ז'), עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי (ירמיהו ל"א:י"ט), נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ (ישעיהו נ"ט:י"א), כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחזקאל ז':ט"ז), לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה (ירמיהו מ"ח:ל"ו), כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ (ישעיהו ט"ז:י"א), יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב (תהלים נ"ט:ז'), כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן (תהלים פ"ג:ג'), אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה (תהלים ע"ז:ד'), עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה (ישעיהו כ"ב:ב'), בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא (משלי א':כ"א), מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה (מלכים א א':מ"א).
והשם: כַּהֲמוֹת יַמִּים (ישעיהו י"ז:י"ב). ומשקל אחר הֶמְיַת נְבָלֶיךָ (ישעיהו י"ד:י"א). ומשקל אחר הֲמוֹן שִׁירָיִךְ (עמוס ה':כ"ג), ענינם פירשתי בשרש הִים בענין השני. ויש מפרשים מזה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ (משלי י"ט:י"ח). כלומר יסר בנך ואם יבכה ויהמה אל תשית לבך לו ולא תשא לו נפשך לרחם עליו בדרך המוסר, ויהיה המיתו מן הָמָה כמו בְּכִיתוֹ מן בָּכָה. וכתב החכם רבי יעקב בן אלעזר מזה השרש והענין וְלֹא מֵהֱמֵהֶם (יחזקאל ז':י"א), והוא שם הָמֶה בפלס קָשֶׁה, יָפֶה ועם כנוי הרבים המהם כמו שיאמר קשהם יפהם. ויונתן תרגם וְלָא מִבְּנֵיהוֹן.
המן – יַעַן הֲמָנְכֶם מִן הַגּוֹיִם (יחזקאל ה':ז'), הרבותכם כלומר היותכם המון רב והוא שם. ומשפטו בחולם או מקור והוא כמשפטו. ופירוש כי אני הרביתי אתכם והרביתי לכם טוב מן הגוים אשר סביבותיכם ואתם לא הלכתם בחקותי. וטעם יַעַן רוצה לומר כי יען עשיתי לכם כל טוב בעטתם בי על דרך וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט (דברים ל"ב:ט"ו), ולא הלכתם בחוקותי ואף כמשפטי הגוים לא עשיתם, כי הם לא ימירו חוקותיהם ומשפטיהם ואתם המירותם כמו שאמר וַתֶּמֶר אֶת מִשְׁפָּטַי לְרִשְׁעָה מִן הַגּוֹיִם (יחזקאל ה':ו'). אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים (ירמיהו ג':כ"ג), קמוץ כי איננו סמוך אל הרים כי אם אל מ"ם מִגְּבָעוֹת. ומ"ם מִגְּבָעוֹת עומד במקום שנים רוצה לומר מגבעות ומהרים. וכן היא פירוש הפסוק ההמון המצפים מהגבעות ומהרים הוא לשקר שלא יעזרו ולא יושיעו בהם אָכֵן בַּי"י אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל (ירמיהו ג':כ"ג). כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית י"ז:ה'), כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה (מלכים א כ':י"ג), הֲמוֹן שִׁרֶיךָ (עמוס ה':כ"ג), טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים (תהלים ל"ז:ט"ז), קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם (מלכים א י"ח:מ"א), וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן (קהלת ה':ט'), הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ (מלכים ב ז':י"ג), פירוש הנם הסוסים כחושים ורעים ככל המון ישראל שנשארו בשמרון שהם כחושים מהרעב, ואם תאמר היך לא נשארו כי אם חמשה סוסים בשמרון הנם לכל המון ישראל אשר תמו, כמו שתמו האנשים כן תמו הסוסים. כן פירוש אדוני אבי ז"ל. ויונתן תרגם אִם יֵבְדוּן הָא אִינוּן כְּכָל הֲמוֹנָא דְיִשְרָאֵל דְסָפוּ. וְגַם שֶׁם עִיר הֲמוֹנָה (יחזקאל ל"ט:ט"ז), קל הה"א ועקרה להיות מפיק. והקבוץ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ (יואל ד':י"ד). ענין כלם קבוץ ורבוי העם או ההמון או כל דבר. ובא באל"ף תמורת ה"א וְאֵת יֶתֶר הָאָמֹון (ירמיהו נ"ב:ט"ו), וכבר כתבנוהו בשרש אמן. ואפשר שיהיה המון משרש הָמָה בפלס שָׁאוֹן, גְּאוֹן. אבל להיות הנו"ן שרש יותר קרוב.
------
כאשר הֶהמון ממלא את הרחוב, אנו אומרים שהרחוב הומה – ולא במקרה.
הפועל המקראי הָמָה מציין ביסודו השמעת קול. הוא קרוב בצלילו ובמשמעותו למילים מְהוּמָה, נְהִימָה, הָמַם, הִמְהוּם ועוד, ואפילו לפועל האנגלי hum (זִמְזֵם, השמיע נהימה). מקובל לומר כי מילים אלו נוצרו כחיקוי לקול הטבעי שמשמיעים בעלי חיים בשעת צרה והתרגשות. ואכן בתנ"ך אנו פוגשים כמה בעלי חיים הומים: "נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ" (ישעיהו נט, יא), "יֶהֱמוּ כַכָּלֶב" (תהלים נט, טו), "כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת" (יחזקאל ז, טז). ולא רק הם: הים הוֹמֶה, הקריה הוֹמָה והעיר הוֹמִיָּה; המיית הלב והנפש היא ביטוי לערגה ולהשתוקקות.
המילה הָמוֹן קשורה אף היא לענייננו, ופירושה היסודי הוא רעש וקול. לאחר הבצורת הממושכת בימי אליהו התבשר אחאב מלך ישראל על הגשם העומד לרדת: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם" (מלכים א יח, מא).
שימוש דומה במילה הָמוֹן לתיאור שאונם של המים בא בשיר הילדים הידוע 'היורה' מאת יחיאל היילפרין: "גשם גשם משמים קול המון טיפות המים". המילה הָמוֹן נושאת גם משמעות של 'קיבוץ גדול של אנשים', כגון בדברי העידוד של חזקיהו מלך יהודה לאנשיו: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ" (דברי הימים ב לב, ז). את הקֶשר בין שתי משמעויותיה של המילה הָמוֹן – רעש וקהל אנשים – מסביר הפרשן שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) בפירושו לביטוי "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" בבראשית יז, ד: "עיקר הוראתו מהומה וקול שאון, והושאל על ריבוי בני אדם ובעלי חיים כי בהיות רבים מהם זה אצל זה, גורמים קול שאון". מאוחר יותר התרחבה משמעותה של המילה הָמוֹן לציון דברים רבים בכלל, כפי שהוא מסביר בהמשך דבריו: "ואחר כך הושאל גם לריבוי עניינים שאינם בעלי חיים". ומן המילה הָמוֹן במשמעות של קהל גדול נוצר בימי הביניים שם התואר הֲמוֹנִי שפירושו 'פשוט וגס', 'השייך להמונים'.
קשר דומה בין רעש ובין ריבוי של אנשים קיים כנראה גם במילים קָהָל וקוֹל. לשתי המילים שורשים קרובים, שלעיתים אף מתחלפים ביניהם. בירמיהו נא, נה נזכר הצירוף "קוֹל גָּדוֹל" במשמעות של 'קהל גדול', ואילו את הצירוף "קְהִלָּה גְדוֹלָה" בנחמיה ה, ח יש המפרשים במשמעות 'קול גדול', 'קול גערה'. אם אומנם כך, היחס בין קוֹל לקָהָל דומה ליחס שבין נוּר לנְהָרָה (המציינים שניהם אור) ובין לָמוּל למוֹהֵל.
נסיים בפסוק המשתמש בשורש המ"י בשתי משמעויותיו לצד מילים נוספות בעלות צליל דומה, כדי ליצור 'לשון נופל על לשון'. בסוף פרק יז בספר ישעיהו באה נבואה קצרה העוסקת במפלתם של צבאות גדולים – אולי צבאותיו של סנחריב מלך אשור. את ההמון הגדול הזה הנביא מדמה למי הים הגועשים והסוערים: "הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן…".
