The Difference Between Chanukah And Purim With Regard To Al Hanissim

Faaaaaantastic!!!! 

הזכרת על הניסים נשנה בה‘ ברכת המזון ושוב בה‘ חנוכה

שו“ע סימן תרפ“ב סעיף א‘, ”כל ח‘ ימי חנוכה אומר על הניסים בבה“מ

בברכת הארץ ובתפילה“ וכו‘. וברמ“א כתב ”י“א כששכח על הנסים

בבה“מ כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם

שעשית לאבותינו וכו‘“.

וראיתי בשו“ת התעוררות תשובה ח“א סי‘ פ“ז בהגה, דהקשה בדברי

הרמ“א אמאי לא כתב כן בהלכות פורים דהיכא דלא הזכיר על הנסים

בהודאה דיאמר כן בהרחמן, ואף דכתב כן הרמ“א בהלכות ברכת המזון

סימן קפ“ז סעיף ד‘ ”ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים קודם ועל

הכל וכו‘ ואם לא אמרו אין מחזירין אותו, ומ“מ יכול לאומרו בתוך

שאר הרחמן ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים“ וכו‘. מכל מקום הרי

חזר ושנה דין זה הרמ“א בהלכות חנוכה, וא“כ אמאי לא חזר ושנה כן

בהלכות פורים, וצ“ע.

ויש להוסיף להעיר, דבהלכות ברכת המזון כתב הרמ“א ד“יכול לאמרו

בהרחמן“ ואילו בהלכות חנוכה כתב, כשמגיע להרחמן, ”יאמר בהרחמן“.

ונמצא לפי“ז דבפורים הוי בגדר ”יכול לאומרה בהרחמן“ ואילו בחנוכה

”יאמר כן בהרחמן“, וצ“ע.

והנה בסוגיא בשבת כ“ד ע“א איבעיא להו מהו להזכיר על הניסים

בבהמ“ז, וכל הנדון לענין ברכת המזון אכן לענין תפילה לא. וברש“י שם

איתא דבתפילה פשיטא דמזכירין משום דקבעום להודות ולהלל. והיינו

מצד חובת היום דהימים הם ימי להודות ולהלל, ופשוט דמזכירין בתפילה.

ומעתה איכא לדון להמסקנא דמזכירין בבהמ“ז אי הוי משום חובת

היום דקבעום להודות ולהלל, ודומיא לתפילה, או דילמא מחמת דיני

ברהמ“ז ודינו ככל הזכרות בבהמ“ז כגון יעלה ויבא בראש חודש ורצה,

דמדיני בהמ“ז בעינן להזכיר מעין המאורע והיום.

ב‘ מחייבים בהזכרת על הניסים

א. מחובת היום ב. מחיובי ברכת המזון

והנראה לומר בזה, דחלוקים המה בזה חנוכה מפורים, חנוכה,

דקבעום להודות ולהלל, א“כ הזכרת על הניסים בתפילה ובהמ“ז מכח

תרתי, חדא, מחובת היום דקבעום להודות ולהלל והיינו מדיני היום,

ועוד, משום דיני ברכת המזון, וככל הזכרה מעין המאורע. אמנם בפורים

דהם ימי משתה ושמחה, כל החיוב הזכרה אינו מצד חובת היום, כי אם

מדיני הזכרת מעין המאורע בתפילה ובהמ“ז.

ומדויק כן בדברי הטור ושו“ע דבהלכות חנוכה איתא סימן בפנ“ע

לחיובא דאמירת על הניסים, ”כל ח‘ ימי חנוכה אומר על הנסים בבהמ“ז

ובתפילה“ וכו‘. ואילו בהלכות מגילה מובא כן לא כסימן בפנ“ע אלא

בדיני הסעודה ודיני התפילה, .... כשמברך לאחר הסעודה, מזכיר על

הנסים וכן בסדר התפילה, מזכיר על הנסים."

והיינו כנ“ל, דחנוכה, הרי מחובת חנוכה לומר על הנסים דהם ימים

דקבעום להודות ולהלל ומדיני היום. וזהו מלבד דין הכללי להזכיר מעין

המאורע בתפילה ובהמ“ז. אמנם בפורים דין אמירת על הניסים אינו

מחובת היום, כי אם מדיני בהמ“ז ומדיני תפילה, וזהו דכתבו הטור ושולחן

ערוך בחנוכה מחויב באמירת על הניסים כל שמונה ימים, ואילו בפורים

דין הזכרה אינה סימן בפנ“ע, כי אם בדיני בהמ“ז ותפילה, וכמש“נ.

ומעתה מבוארים היטב דברי הרמ“א, דבהלכות ברכת המזון כתב הן

לענין פורים והן לענין חנוכה דמזכירין על הניסים, ואם לא אמר יכול

לומר בהרחמן, והיינו מדיני בהמ“ז חד דינא הם חנוכה ופורים, דמדיני

בהמ“ז, מזכירין מעין המאורע. אמנם בזה ”יכול“ לאומרה בהרחמן, דהרי

בעיקר ברהמ“ז נגמר מצד חיובי הברכות, ואך מכח העת רצון דבה“מ

יכול לאומרה. אכן בהלכות חנוכה הוסיף הרמ“א דמדיני החנוכה אומר

הרחמן, והוא דין נוסף מלבד דיני בהמ“ז להזכיר המאורע, הרי הוא אף

מחובת היום ”להודות ולהלל“, ובהא, ”צריך לאומרה“ מדיני היום, וכל

דהאמירה שייכת ומתקבלת [דוגמת עת רצון דבהמ“ז] בעי לאומרה מדיני

היום, וכ“ז בחנוכה, אכן בפורים דליכא חיוב הזכרת על הניסים מחובת

היום, דהם ימי משתה ושמחה, כי אם מדיני בהמ“ז ותפילה, זהו דלא

חזר ושנה הרמ“א דין זה דהרחמן בהלכות פורים. ונתיישב היטב הערת

שו“ת התעוררות תשובה, וכמש“נ. דאמנם מדיני בהמ“ז שוים המה על

הניסים דחנוכה ופורים והובאו כחדא בהלכות בהמ“ז, אכן כלפי החיוב

מחובת היום חלוקים המה, וכמש“נ.

חלוקים בין חנוכה לפורים בהזכרת על הניסים

והנה ראיתי בספר פחד יצחק להגאון ר‘ יצחק הוטנר זצ“ל, במאמר

ב‘ על חנוכה, בביאור חילוק הנוסחא דעל הניסים בין חנוכה לפורים.

דפורים המשפט האחרון של ”על הניסים“ הוא תליית המן על העץ,

ונמצא שאין כאן אלא סיפור העובדה של נס הפורים, ואין כאן זכר

לקביעת החג לשמו של הנס. ואילו ”על הניסים“ בחנוכה אינו מסתיים

ב“הדליקו נרות בחצרות קדשך“, שהוא סיום גוף העובדה בחנוכה,

אלא במקום זה יש בזה הוספה על אודות קביעות החג לשמו של הנס

וזהו המשפט החותם ”על הניסים דחנוכה“, ”וקבעו שמונת ימי חנוכה

אלא להודות ולהלל לשמך הגדול“. וטעם ההבדל, בעיקר המחייב

דאמירת ”על הניסים“, אמירת על הניסים בפורים אינה משום חובת

הודאה בפנ“ע, אלא מצד הזכרת המאורע של היום בתפילה ובברהמ“ז.

משא“כ בחנוכה דמלבד חובת הזכרת המאורע של היום, יש עוד חיוב

נוסף של הודאה על הנס, ולכן נכלל זה באמירת על הניסים גופא להודיע

שבאמירה זו מתקיימת היא חובת ההודאה.

ודבריו בזה, הן הן הדברים שנתבארו מדברי הרמ“א.

והנה כתב המג“א סימן קפ“ח סקי“ג, אם שכח בבהמ“ז של שבת

וראש חודש רצה, אבל יעלה ויבוא לא שכח, באופן דחוזר לראש, דצריך

להזכיר כשחוזר מחמת השבת שוב יעלה ויבוא, ודומיא ליום שנתחיב

ארבע ארבעה תפילות. והוסיף שם דלענין שבת חנוכה כה“ג כיון דעל

הניסים ”רשות“, אינו מחויב מדין יום שנתחייב.

ולהמבואר בדברי הרמ“א, מסתבר דשפיר יאמר על הניסים כשחוזר

בשבת חנוכה מחמת השבת, דכיון ”דהיום“ מחייב וכל דשייכא להזכיר,

שוב בעי להזכיר מדיני היום, וא“כ כיון דחוזר על הבהמ“ז מדין להודות

ולהלל, בדין, להזכיר אף של חנוכה, ואמנם בפורים כה“ג י“ל דהדין עם

המג“א.

ואמנם המ“ב בסימן קפ“ח כתב, דלא העתיק דברי המג“א לדינא לענין

חנוכה, משום דדבריו אינם מוכרחים והוא מהפמ“ג. ולפמש“כ, מבואר

הטעם בזה כמו שכתבנו בשיטת הרמ“א.

הגר"ע מדלוב שליט"א