אתמול בערב, נוצרה הזדמנות להתחיל איזשהו סבב של יציאות קצרות הביתה.
ניגשתי לאחד החיילים שלי ואמרתי לו שיצא. הוא אמר לי: ״אני בסדר. אישתי והילדים מרגישים טוב בינתים. שים אותי בסוף הסבב״, והצביע על חבר אחר בצוות שלנו, שלדעתו זקוק יותר ליציאה להתרעננות בבית.
ניגשתי לאותו בחור והצעתי לו לצאת. אבל הוא ענה: ״מה פתאום. אני רווק, אין לי אשה וילדים שמחכים לי בבית. שים אותי אחרון״. והציע שהחייל השני, זה שדיברתי איתו רגע קודם, יצא במקומו.
לא משנה מי יצא בסוף, אבל נראה לי שכמו באגדה המפורסמת - באמצע הדרך בין שני האחים האלה, יבנו את בית המקדש…
