בס"ד
וכבוד רב עשו לו במותו- מלמד שהושיבו ישיבה על קברו-דף יז עמוד א
הרב משה חיים הר-נוי
הגמרא במסכת בבא קמא (יז, א) מספר כי כאשר נפטר חזקיהו המלך, הושיבו ישיבה על קברו.
התוספות (ד"ה "שהושיבו") שואל הרי אסור ללמוד תורה בתוך ארבע אמותיו של המת מפני שנראה כאילו לועג לו שאינו יכול ללמוד תורה, והשיבו כי "על" הכוונה בסמוך, מחוץ לארבע אמות.
על פי דברי התוספות הללו מתרץ החתם סופר את קושיית חותנו הגדול רבי עקיבא אייגר (מסכת סנהדרין עא, א). ישנה מחלוקת האם היה /יהיה בן סורר ומורה או "דרוש וקבל שכר". רבי יונתן אומר כי היה בן סורר ומורה והוא ישב על קברו. בגיליון הש"ס מפנה רעק"א לרמ"א (יו"ד , שסד, א) המביא מחלוקת האם מותר לישב על קבר. ואם כן איך רבי יונתן ישב על קברו של בן סורר ומורה? והשיב החתם סופר כי לפי שיטת תוספות "על" אין פירושו on אלא בסמוך ולכן אין קושיה לפי דבריהם.
לעומת זאת מובא בשיטה מקובצת בשם תשובות הר"י מיגאש כי הישיבה שהושיבו על קברו של חזקיהו הייתה בתוך ד' אמות לקבר, והדבר מותר משלוש סיבות:
א. הני מילי בחכם שהיתה לו ישיבה בחייו ומתכוונים עכשיו בני ישיבתו לכבדו ולישב לפניו כדרך שהיו יושבין לפניו בחייו ולומר שמועות מפיו בדברי תורה שלמדו ממנו וכיון שהדבר ידוע שכבוד גדול יש לו בכך אין בזה משום לועג לרש וגו'. וההיא דאמרינן אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת ואוקימנא בדברי תורה דשמעת מינה דאסור לדבר לפני המת בדברי תורה וכן הא דתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין וכו' ויקרא ויתפלל, במת שלא היה חכם ולא בעל ישיבה עסקינן
ב. אי נמי שהיה חכם אלא שאותם העוסקים בדברי תורה בפניו אינם מתכוונים לעשות לו כבוד אלא לעסוק בדברי תורה להנאת עצמן הוא שמתכוונים.
ג. אי נמי איכא לאוקמה באחד או שנים שמתעסקים בפניו שהכבוד אינו אלא בהושבת ישיבה על קברו דמשמע ישיבה ישיבת תלמידי חכמים מרובין אבל אחד או שנים אין קורין להם ישיבה ואין בעסיקתן בדברי תורה בפניו דרך כבוד אלא בזיון הוא לו.
גם הרמ"ה המבוא בנימוקי יוסף כתב כי כל דבר שהוא לכבודו של המת מותר אפילו בד' אמותיו.
המשותף לכל הדעות שהבאנו עד עתה הוא , שהושבת ישיבה על קברו של חכם אינו דין דווקא בחזקיהו המלך אלא גם בחכמים אחרים שעומדים בתנאים המובאים לעיל. לעומת זאת בתוספות רבינו פרץ אומר כי כיוון שחזקיהו המלך הרבה תורה בעם ישראל עד שבדקו ולא מצאו תינוק ותינוקת בכל ארץ ישראל שלא בקיאים בהלכות טומאה וטהרה , הרי שכבדו אותו בכך שהקימו ישיבה על קברו שממשיכה את פועלו להפיץ תורה אך זהו היתר ספציפי לחזקיהו המלך.
(והואיל ואתא לידן נביא את קושיית הלחם חמודות על הרא"ש (ברכות פ"ג, אות יז) המקשה הרי לכאורה גם אם לחזקיהו יש נחת רוח כאשר מקימים ישיבה על קברו, הרי יש עדיין לעג לרש במתים מסביב הקרובים וצמודים אליו? והשיב כי כתב רבי יצחק אבוהב כי המתים השכנים שמחים כאשר מקימים ישיבה של לימוד תורה על קברו של שכנם לעילוי נשמתו.
לעומת זאת מובא בספר דף על הדף כי הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל אמר לחזון איש וכן הוא עצמו אינם אומרים פרקי תהילים באזכרה סמוך לקבר הנפטר מאחר שיש כאן לעג לרש של המתים מסביב . והרי מוכח מדעת התוספות שהובא לעיל, כי אף שהישיבה שהוקמה על קברו של חזקיה הייתה לכבודו ובודאי אין לחוש ללעג לרש, מ"מ ציינו תוספות כי הקימו את הישיבה במרחק ארבע אמות ומסביר רבי חיים קנייבסקי כי זה מתוך חשש לעג לרש לגבי שאר המתים באיזור).
המהרש"א בחידושי הגדות מסביר כי קושיית התוספות כלל אינה קשה . וכי מי אמר שפירוש "ישיבה" הכוונה לציבור הלומד תורה, שמא מדובר באסיפת אנשים המספידה את חזקיהו המלך במשך ימי השבעה וא"כ ודאי שאין כאן בעיה של לעג לרש.
להלכה פסק מרן בשולחנו הטהור (יו"ד, שדמ, יז):
"מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת, בתוך ארבע אמותיו או בבית הקברות"
בפירושו בית יוסף הסביר כי אנו פוסקים כדברי גדולי הראשונים שכל דבר שהוא לכבוד וטובת המת נחשב צורך המת ואין בכך "לעג לרש" כמו שמוכח מהישיבה על קברו של חזקיהו המלך.
שאלות מתוך ספרות השו"ת
1. העמק שאלה (פרשת חיי שרה שאילתא יד) ,הנצי"ב מוולוז'ין
יש לחלק בין ימי הגמרא שאז הקברים לא היו עמוקים לבין ימינו שהקברים חפורים באדמה יותר מעשרה טפחים שאז נחשבים המתים ברשות אחרת ולכן אין כלל בעיה הלכתית בבית העלמין אפילו ללמוד תורה וק"ו לומר משניות, פרקי תהילים וקדיש. (כמו שכתוב בגמרא בברכות כה, ב שאפילו אם נמצא בצד המת עצמו טרם קבורתו , והמת גבוה ממנו עשרה טפחים או נמוך ממנו עשרה טפחים יכול לקרוא ק"ש סמוך למת, ואם במת עצמו כך, ק"ו בקבר של מת)
בשו"ת זקן אהרן (ח"ב , סימן פה) חולק על הנצי"ב וכותב כי ההיתר ללמוד סמוך לקברו של המת אינו מדין עומק הקבר שהרי על קברו של חזקיהו המלך הושיבו ישיבה , אלא ההיתר הוא כי כל דבר שהוא לכבודו של המת מותר לעשותו סמוך לקברו. והדבר מתאים לתשובה השניה שהביא השיטה מקובצת המחלק בין לימוד שלומדים באמת לעילוי נשמת המת לבין לימוד שמתכוונים לצורך עצמם והנאתם.
2. שו"ת לבושי מרדכי אורח חיים מהדורה תניינא סימן נז
דן בדברי רש"י במסכת יבמות הכותב : ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם.
ופסק כי לפי דברי הנימוקי יוסף בשם הרמ"ה , האיסור ללמוד תורה בקרוב למת הוא רק אם מתכוון להנאת הלומד, אך כאן לימוד התורה הוא לעשות נחת רוח למת ולכן אין בכך בעיה (ולא כדברי התוספות בתחילת שיעורנו שהישיבה הייתה מחוץ לארבע אמות לקברו של חזקיהו).
3. שו"ת אורח משפט (אורח חיים , סימן כ), הרב אברהם יצחק הכהן קוק
הרב נשאל לגבי תפילת מנחה בקבר רחל ובקבר שמעון הצדיק. והשיב כי יש שתי סיבות מדוע יש אין כאן לעג לרש:
א. דברי ספר חסידים כי באדם גדול וצדיק לא אומרים שאחרי פטירתו נעשה חופשי מן המצוות ולכן ממילא אין כאן "לועג לרש".
ב. אחד ההסברים של השיטה מקובצת בשם ר"י מיגא"ש היה כי חזקיהו שהרבה תורה בעם ישראל , כבודו הוא שייסדו ישיבה על קברו. אם כן , אומר הרב קוק, רחל ושמעון הצדיק שהיו עמודי תפילות בעם ישראל , כבודם שיתפללו תפילה על קברם.
לאחר מכן מביא הרב קוק את שני ההסברים הנוספים של השיטה מקובצת בשם ר"י מיגאש ומציין כי תוספות חולק על ההיתר הזה ומתיר רק מחוץ לארבע אמותיו של המת כמבואר בהרחבה לעיל.
כמה תלמידים נחשבים ישיבה?
בגיליוני הש"ס (עירובין כו, א) כותב כי לפי דברי ר"י מיגאש שהובאו לעיל בתחילת מאמרנו, ישיבה היא מינימום שלושה לומדים. ומסביר כי יש דוגמאות נוספות בהלכה ששלושה כבר נחשב לרבים בעוד ששניים עדיין נחשבים לשני יחידים.
הרב יצחק זילברשטיין שליט"א בחשוקי חמד פוסק כי אב שכתב בצוואתו כי מבקש מבנו להקים ישיבה מכספו, על פי דברי הר"י מיגאש יכול הבן לקחת שלושה אברכים ובזה קיים את דברי אביו.
אלא שיש לדון מניין לר"י מיגאש כי אין ישיבה פחותה משלושה תלמידים? ותירץ הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל כי יתכן והר"י מיגאש מפרש את המחלוקת בגמרא האם מדובר בשלושה , שבעה או שלושים לא במספר הימים שהייתה הישיבה על קברו של חזקיה אלא מחלוקת במספר התלמידים שהיו שם. וממילא מוכח כי שלושה הוא המינימום.
הרב הר נוי
