So good.
אבידה אחת יקרה
הנה אם מצא שתי אבידות האחת יקרה ואחת זולה, ויכול להגביה רק אחת מהם, לכאורה ירים היקרה, דיש לומר דיש מצוה בכל פרוטה שמשיב לבעליה.
ויש לדון בזה בכמה גווני לענין כיבוד אב:
א. נתגרשו ואחת יקרה
הנה יש לעיין בנתגרשו דשניהם שוים ויש אבידה יקרה וזולה. ולכאורה יש לומר שיגביה אבידה היקרה, דנהי דמעלת ההורים אלימא לענין קדימת איש לאשה, אך לענין קדימת מתנה יקרה יש לומר דהאי קדימה דיקרה לא אזדא.
ב. אבידת אביו זול ושל האחר יקרה
אך אם יש ב' אבידות, של אביו ושל אדם אחר, ושל האדם האחר יקרה יותר.
הנה תליא ביש אבידה של אביו ושתי אבידות של שני אנשים אחרים.
וכן תליא בדיני פדיון שבויים, דאיש קודם לאשה, מהו ביכול להציל איש אחד או שתי נשים. והנה כד נימא דאיש קודם לשתי נשים, הכי נמי אבידת אביו קודמת לשתי אבידות של אדם אחר. אך אם שתי נשים קודמות לאיש, [וכן בפדיון שבויים ויש אביו ושני רחוקים, שני הרחוקים קודמים לאביו], אזי הכי נמי לענין אבידה, שתי אבידות של אדם אחר קודמות לאבידת אביו.
ובברכי יוסף (יו"ד סי' רנ"ב סק"ג) משמע דבכל דיני קדימה אמרינן דהקדימה אף באחד במקום שנים, כגון לענין דיני קדימה בפדיון שבויים, דמכיון דקרוב עדיף, אם כן קרוב אחד עדיף גם מכמה רחוקים. מעתה הוא הדין באיכא לאדם הקודם אבידה אחת ולאדם השני שני אבידות או אבידה יקרה, מכל מקום מקדימין הקודם.
[אך היכא דנתגרשו ושניהם שוים, הדין נותן דיחזיר השנים, וכמו דכתבנו באות הקודם שיחזיר היקרה].
ג. אצל אחד כיבוד ואצל השני השבת אבידה
הנה היכא דנתגרשו והאב והאם אומרים לו להביא חפץ, ואצל אחד הוי רק כיבוד דהרי יכול לקחת החפץ בעצמו, ואצל השני אינו יכול לקחתו בעצמו ואם כן הוי אבידה, הדין נותן דיחזיר האבידה, ואפילו כשאחד הוא אב והשני אדם זר, מפאת דהוה ליה כמצוהו לבטל מצות השבת אבידה, והוה צווי לעבור על דברי תורה.
ותיקשי דאם כן הוא הדין כשהאב אומר לבן להביא לו אבידה אחת ואדם אחר אומר להביא לו שתי אבידות, אמאי כתבנו דיחזיר לאב, הרי נימא דלגבי היתרון לא מהני דין כיבוד אב, דהוה כמצוה לעבור על דברי תורה. אך יש לומר דלאו מפאת דין כיבוד אב אתינן אלא מפאת מעלת האב.
יחזיר ב' האבידות להאם
מעתה לאור האמור יש להקשות בהא דכתבנו (אות א' וב' הנ"ל) דבנתגרשו דאיזה שירצה יעשה, ואיכא אבידה אחת להאב וב' אבידות להאם, יחזיר ב' האבידות להאם:
א. איזה מעלה בטל בהורים
הנה יש לעיין בזה, דחזינן דמעלת איש קודם לאשה בטלה בהורים, דאמרינן דמכיון דלתרוייהו איכא האי מעלה אלימתא של אחד ההורים, ובזה הם שוים, ממילא לא איכפת לן דחד מינייהו אשה.
אמנם לאידך גיסא מעלה דשתי אבידות לא בטלה בהורים, דבנתגרשה דשניהם שוים כתבנו דיחזיר לבעל השתים.
ב. איש קודם לאשה חמירא
ותיקשי, הרי מעלה דאיש קודם לאשה חמירא ממעלה דשתים, דהרי איש קודם לאשה אף במעלת שתי אבידות כלפי מעלה אחת, כגון אם לאיש אבידה אחת ולאשה ב' אבידות, אמרינן דהאיש קודם. [וכמו שכתבנו באות ב' הקודם מהברכי יוסף].
מעתה מכיון דמעלת איש קודם לאשה חמירא ממעלת שתים, אם כן אמאי לענין אב ואם אמרינן דמעלה החמירא דאיש קודם לאשה בטלה בהורים, משא"כ מעלה דשתים דקילא אמרינן דנוהגת גם בהורים.
ג. טעמא דמילתא
אך טעמא דמילתא, דאיכא סברא מיוחדת דבמעלת האנשים, כגון במעלת איש כלפי אשה, הדבר בטל כשהויין הורים, אך כשיש יותר מצוות בשקולין מחזירין למי שיש יותר מצוות גם בהורים, אע"פ שבעצם האי מעלה קילא ממעלה דאיש קודם לאשה.
נמצא לפי זה באיש ואשה דעלמא, יחזיר לאיש אף כשלאשה יש יותר אבידות, ובאביו ואמו שנתגרשו, יחזיר דוקא לאם אם יש יותר אבידות.
וכל דברינו לדעת הברכי יוסף הנ"ל דדיני קדימה גם לנגד שנים. ויש לעיין אם דבריו מוסכמים.
דיני חזקות בכיבוד אב
הנה יש לדון בכמה אופנים דחיוב כיבוד אב, האם אזלינן בתר חזקה:
א. מסופק אם האב נעשה רשע
הנה יש לעיין במי שמסופק אם נפטר מלכבד את אביו, כגון שמסופק אם האב נעשה אינו עושה מעשה עמך.
הנה בזה נראה דחייב בתורת ודאי, מפאת חזקת כשרות דהאב דאוקמיה אחזקתיה, ואע"פ דיש לומר דלא אזלינן בתר חזקת חיוב במצוות, שאני הכא דמחלטינן דהוא כשר.
ואם מספקינן אם האב עשה תשובה, הנה בפשוטו יהא להיפוך ויהא הבן פטור דאוקי האב בחזקת רשע.
ב. ספק אם הבן חכם
הנה בהא דדיינינן בגמרא (קדושין ל"ג ב') דאם הבן חכם, יש לומר דפטור מלכבד האב, הנה בזה במספקינן אם הבן חכם, יש לעיין אם נמי נימא דהנידון על האדם אם הוי חכם.
או דילמא הכא נימא דהנידון רק בהמצוה, ובזה נימא כהסוברים דלא שייך חזקות. וצריך תלמוד.
עיין בצל"ח בברכות (כ"א א') שדן במסופק אם אכל דיש לו חזקת פטור ופטור מברכת המזון. וכעין זה כתב בתשובות כתב סופר (או"ח סי' ל').
ועוד עיין בדברי הגרע"א (גליון שו"ע סי' קפ"ד) דבגוונא דאכל כדי שביעה ומסופק אם בירך ברכת המזון, יכול להוציא מי שודאי חייב בברכת המזון, מפאת דיש חזקת חיוב במצוות. אמנם בתשובות הגרע"א במקום אחר (סי' ז') נסתפק אם שייך חזקת חיוב במצוות.
ג. ספיקא דדינא בבן חכם
הנה בהאי ספיקא דגמרא בבן חכם אם חייב בכבוד אביו, ברמב"ם (פ"ו מהל' ממרים ה"ד) כתב דהבן חייב.
וכתב בחידושי הרי"ם (הנדפס מחדש יו"ד סי' ר"מ) דטעמא דהבן חייב מכיון דהוה בחזקת חיוב, והאב פטור דהוה בחזקת פטור. והנה תליא בדין ספיקא דדינא אם מוקמינן אחזקה. [עיין בתשובות הגרע"א קמא סי' ל"ז].
תו תליא בדין חזקת חיוב במצוות. [עיין מה שהבאנו באות הקודם].
תו העירו דהא חיובו לא מפאת שנתחייב קודם אלא איכא חיוב על כל רגע, ודמי למה שכתב בישועות יעקב (עיין באו"ח בסוף סי' ס' בתשובות הגרמ"ז בריה דהישועות יעקב, ד"ה אמנם קשה) דבספק תפילין לא שייך לאוקמה בחזקת חיוב, דהרי התם החיוב על כל רגע ורגע.
[ועוד עיין בתשובות שבסוף ספר נחלת יעקב לנתיבות המשפט, דכתב הגאון חסד לאברהם דבספק אתרוג מוקמינן בחזקת חיוב לענין שעד אחד לא יאמן].
הגרא"ג זצוק"ל
