כתב הרמב"ם בה' גניבה (פ"ב הי"א) וז"ל גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלושים יום ובתוך ל' יום הוכר הגנב אינו משלם אלא כפל עכ"ל. וכתב המ"מ וז"ל שם מימרא דף ס"ח אלא שגרסת ספרינו פרט לשהקנה לה ל' יום ופרשו ז"ל שלא היתה מכירה חלוטה אלא ל' יום לבד לעשות בה מלאכתו כו' ואולי שרבינו גורס היתה פרט לשהקנה לה לאחר ל' עכ"ל. וכן כתב הלח"מ דהרמב"ם מפרש שהקנה לה לאחר שלושים ומחלק בין הכא ובין מה שכתב בהלכה י"ב שמכרה חוץ מל' יום ע"ש וקשה לי מה שכתב הרמב"ם והקנה למוכר לאחר ל' יום דהוי ליה לכתוב והקנה לאחר ל' יום, ועוד דהוי ליה להרמב"ם לפרש דההיא דמכרה חוץ משלושים יום איירי שכבר עברו השלושים יום כמו שכתב הלח"מ.
ונ"ל בכוונת הרמב"ם דהנה יש להסתפק היכא שהגנב מכר הבהמה וחזר וקנה אותה מן הלוקח קודם שנודע שגנבה, דבשעת העמדה בדין כבר נמצאת הגניבה ביד הגנב אם חייב בד' וה', אם נאמר דהוי כאלו לא מכרה או דלמא כיון דמכרה ומשתרש בחטא חייב בד' וה' אע"ג שחזר וקנה אותה, ואם נאמר דזה ידעינן מצד הסברא דהיכא שחזר וקנה את הבהמה קודם שנודע שגנב הוא פטור מד' וה', אכתי יש להסתפק היכא שחזר וקנה שיהי' הבהמה שלו רק לאחר שלושים יום ובתוך השלושים יום יהי' שייך להלוקח ונודע שגנב בתוך השלושים יום בשעה שהבהמה ביד הלוקח אם נאמר בזה דכיון דמתחילה הי' מכירה גמורה וגם עכשיו לא נתבטלה המכירה לגמרי שהרי גם עכשיו נמצאת הבהמה ביד הלוקח וא"כ נחייב אותו בד' וה', על זה מביא הברייתא (ס"ח א.) הלימוד דבעינן מכירה דומיא דטביחה דמה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת. וכאן לאחר ל' תחזור מן הלוקח.
ונמצא לפי"ז דהיכא דמכר לכתחילה רק לשלושים יום או שמכר לכתחילה לגמרי וחזר וקנה הבהמה לגמרי קודם שנודע שגנב בזה פטור מד' וה' מצד הסברא, והיכא שחזר הגנב וקנה שיהי' שלו לאחר שלושים יום ובתוך שלושים יום יהי' שייך להלוקח ונודע שגנב בתוך שלושים יום בזה הוי אמינא דחייב כיון דבתחילה מכר לגמרי וגם עכשיו נמצאת ביד הלוקח קמ"ל דפטור משום דילפינן מכירה דומיא דטביחה שאינה חוזרת.
ובזה אפשר לבאר דברי הרמב"ם הנ"ל שכתב גנב ומכר והקנה למוכר לאחר ל' יום ובתוך ל' יום הוכר הגנב אינו משלם אלא כפל עכ"ל. היינו שהלוקח חזר והקנה להגנב המוכר לאחר ל' יום ובתוך שלושים נשארה הבהמה ביד הלוקח פטור מד' וה' משום דבעינן מכירה שאינה חוזרת דומיא דטביחה וכן מפרש הרמב"ם דברי הגמרא דס"ח שהקנה לו לאחר שלושים יום כמו שמפרשים המ"מ והלח"מ, אבל הם מפרשים שהקנה הגנב להלוקח לאחר ל' יום ולדבריהם קשה מה שכתב הרמב"ם והקנה למוכר, אבל לפי הנ"ל פירושו שהלוקח הקנה להגנב המוכר לאחר שלושים יום, ובתוך שלושים נשאר ביד הלוקח, קמ"ל דפטור משום דבעינן מכירה שאינה חוזרת.
ועל פי זה אפשר לבאר מה שכתב הרמב"ם בה' גניבה (פ"ב ה"ו) שאם גנב והקדיש פטור מד' וה' וכתב הראב"ד וז"ל קיצר בכאן שאם הקדיש בדק הבית משלם ד' וה' מה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט עכ"ל. וכתב המ"מ דהרמב"ם סובר דהמתניתין פליגא אברייתא וסברה דאפילו מקדיש לבדק הבית ג"כ לא הוי כמכירה להדיוט ע"ש אבל קשה דבגמרא אמרו טעמא להברייתא דמה לי מכרה להדיוט מה לי מכרה לשמים.
ונ"ל דמתניתין סברה דכיון דיכול לפדותה מקרי מכירה שחוזרת, שהרי בהלכה ג' שם כתב הרמב"ם וז"ל הגונב פטר חמור של חברו קודם שיפדה משלם תשלומי כפל לבעלים שאע"פ שאינו עכשיו שלו ראוי להיות לו אחר שיפדה עכ"ל. וא"כ גבי מקדיש נמי כיון שיכול לפדותה ותהי' שלו א"כ הוי זה כמכירה החוזרת ולא הוי דומיא דטביחה ויש לומר דבאופן זה לא חייבה התורה ד' וה'.
