ליל ו'
בפלוגתא דב"ש וב"ה דבש"א פוחת והולך ובה"א מוסיף והולך דטעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דב"ה משום דמעלין בקודש ואין מורידין, יש להבין הדמיון מפרי החג ששם מקריבין שבעים כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהם שייך לומר פוחת והולך, אבל איך יתכן זה בנרות חנוכה שאין אנו מדליקין עבור האומות כלל, ונראה דהנה כח היוונים הוא חכמה כמ"ש המהר"ל, והחכמה בעצם היא טובה, ואפי' חכמות חיצוניות יש בהן צורך לעולם, ואפי' לתורה יש בהן צורך כמ"ש על הרמב"ם ז"ל שלמד כל חכמות חיצוניות לרקחות ולטבחות לתורת השי"ת, אך עיקר החסרון של היוונים הי' הגסות רוח שלהם כמ"ש הרמב"ן שחשב הוא [אריסטו] ותלמידיו הרשעים שכל מה שאינו משיג בשכלו איננו אמת, וא"כ אין מהצורך רק להעביר קליפת גסות הרוח וחוצפה יתירה שהביאו לעולם, ואז ישאר עצם החכמה טובה, וזה בהאיר אור התורה לאמיתה, וכל דבר נמתק בשורשו, מה גם כי בהאיר אור התורה לאמיתה יתראה מה בינה לבינם כקוף בפני אדם ועוד בפחות מזה, וע"כ אומרים ב"ש ביום הראשון מדליק שמונה, כי אחר שכבשו את היוונים בגשמיות צריך לשרש אחר ארס של נחש שהשאירו בלב קצת מישראל, ובעוד שקליפת הגסות רוח קיימת בתוקף צריכין להמשיך רב אור לבטל העזות וגסות הרוח, ולעומת שמתבטל והולך הגסות הרוח שוב אינם צריכים בביטולם אור גדול כ"כ ודי בפחות מזה, כי ידוע שהעשי' למטה מעוררת בדוגמתה למעלה ברוחניות, וזה ממש כפרי החג שכח האומות מתמעט והולך אין מהצורך להקריב עליהם קרבנות כ"כ, ובה"א מוסיף והולך שכל כמה שקליפת יוונים מתמעט יתראה האור יותר ויותר, כמאמר הכתוב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, ועושין לזה פועל דמיוני בהוספת נרות חנוכה:
עוד יש לומר דהנה להסיר גסות הרוח יש שני מיני עצות, א' להסתכל בשפלות עצמו מאין באת וגו' וגם חלישת שכלו שהוא מלא שיבושים וטעיות ומה שהיום תופש לדבר ברור למחר בא רעהו וחקרו שהוא טעות או בעצמו ימצא בו בדק, וכל מה שיבחין ויסתכל בהֵלך רוחו ומהות נפשו ובחלישת גופו ימצא בכל פעם יותר ויותר, עצה הב' להתבונן בגדלות הש"י וגודל מעשיו הנפלאים כמ"ש דוד המע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כננת מה אנוש כי תזכרנו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' יסוה"ת, וכשמחשב בדברים אלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא ברי' קטנה שפלה אפילה עומדת בדעת מעוטה וקלה לפני תמים דעות עכ"ל הזהב, אך עצה הראשונה צריך שמירה יתירה לבל יתבטל בעצמו לגמרי ויתיאש מהשיג שלימותו וכמו שהאריך הזוה"ק לפרש בפרשת שלח דברי המרגלים ע"ד הרמז, וזה גרוע מהכל, אבל להעצה השני' א"צ לשמירה מיאוש כמ"ש הרמב"ם שם בשעה שיתבונן אדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, עכ"ל, הרי שזה גורם להשתדלות יותר והנה ב"ש שמדתם מדת הדין שהוא שמאל דוחה ונרמז בדבריהם ז"ל דוחפו באמת הבנין שבידו וכמו שכתבנו בזה במק"א תפסו לעיקר עצה הראשונה וסוברים שענין הנרות להביט את שפלותו והוא כענין אחפש את ירושלים בנרות, עון רבה משתכח כבש"ס פסחים ובזה אין להוסיף שלא יבוא מזה יאוש כנ"ל, ובה"א שאור הנרות להסתכל בגדלות הש"י ובנפלאותיו העצומים, ולזה צריך להיות מוסיף והולך:
ולפי דברי ב"ה יש לפרש שמן זית זך כתית למאור שדרך ועצה זו להסתכל בגדלות הש"י אין בו פסולת וכל שמוסיף להסתכל יותר ימצא וישתוקק יותר וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל, וזהו זך בלי שמרים, אבל לדרך ב"ש יש בדרך הזה פסולת היינו היאוש:
