שנת תרע"ג. ליל א'
בימי מתתיהו וכו' כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק מלשון מחקי שביותר היו היוונים מתנגדים לחקים שהם בלי טעם אלא למעלה מהטעם והרשעים הללו שהי' בהם חכמת הפלסופים וכמ"ש הרמב"ן שחשב הוא ותלמידיו הרשעים שכל שאיננו משיג בשכלו איננו אמת ע"כ הי' מתנגדים ביותר לחקים עכ"ד, ונראה להוסיף בה דברים ולדקדק עוד מלשון חקי רצונך כאלו החקים תלוים ברצון ולשון להשכיחם תורתך, והיינו דהנה ענין רצון הוא למעלה מהטעם וכמאמר החכם אין טעם לרצון, וכמו שאנו רואין בחוש ברצונו של אדם אף שלפי השכל והטעם צריך להיות בהיפוך אלא שהלב רוצה למעלה מהטעם, ואף שהמוח והשכל הם למעלה מהלב, ולמה יהי' הרצון שהוא בלב למעלה מהשכל, אך הענין דהרצון אין מקורו מהלב לבד אלא שמאיר להלב ממקורו של השכל שאף השכל בעצמו אינו מרגיש, וכענין שתוק כך עלה במחשבה לפני, וזהו בחי' של דוד המע"ה שהוא בחי' לב של ישראל כאמור לך אמר לבי, לבי ובשרי ירננו אל אל חי, שהלב הוא שיש לו ההשתוקקות והוא בחי' של דוד המע"ה וכל ספר תהלים מלא מזה, ולעתיד יהי' דוד ראש לשלשת האבות, אף כי האבות הם בבחי' מוח, והבן נמשך ממוח האב, מ"מ יהי' דוד הראש, והטעם כנ"ל שמדתו בחי' הרצון שבלב שהוא גבוה מבחי' המוח והשכל, וע"כ החקים שהם למעלה מהטעם שורשם מבחי' הרצון שהוא למעלה מהטעם למעלה כביכול, ולעומתו מעוררים בישראל הרצון לאביהם שבשמים למעלה מהטעם והשכל עד מסירת הנפש והוא הדביקות בשורש ישראל כי ישראל עלו במחשבה וע"כ יוצדק לומר שהחקים תלוים במדת הרצון:
והנה היוונים הארורים הי' מתנגדים לזה כנ"ל וע"כ עמדו על ישראל להשכיחם תורתך היינו כי מדת השכחה נצמח מפאת התרחקות כי לדבר שאדם נקשר בקשר אמיץ לא במהרה הוא שוכח, וישראל מפאת שהם דבקים בשורשם בחי' הרצון עד מסירת הנפש לא שייך אצלם שכחה, אלא מפאת קליפת יון שעמדו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך ושורש אחד לשניהם:
וע"כ יובן הלשון שטמאו כל השמנים שבהיכל דהנה היכל הוא בחי' הלב תוכו רצוף אהבה כברש"י שיר השירים, ושמן שבהיכל הוא בחי' עליונה שהוא בחי' הרצון המאיר להלב כנ"ל, וטומאה הוא לשון טמטום כבש"ס יומא אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמתם בם, היינו שחשבו לטמטם את מקור נכבד זה שלא יאיר להלב לעורר בחי' הרצון, ונעשה להם נס לשעתם שנתגבר בהם בחי' הרצון עד שמסרו נפשם על קדושת השם וגברו על קליפת יונים שהחשיכו עיניהם, וע"כ נעשה להם נס גם בשמן טהור שבהיכל להורות על הענין שהי' בנס המלחמה שגם מסירת הנפש הי' בנס מאתו יתברך כנ"ל:
