ואתה עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם, הנה לשון ריב הוא מלשון כי יהי' ריב בין אנשים עוד טרם נקרבו למשפט לברר הדין עם מי, ודין הוא להוציא העושק מיד העושקו נקמה הוא עוד יותר מכפי המגיע לענוש את הרשע, וכמ"ש הרמב"ן במדין שצוה להרוג את כל זכר בטף לנקמה, ובכן יש להבין הלשון רבת את ריבם, ונראה דהנה מצב ישראל הי' אז מוזר מאד אשר רבים מהחסידים נהרגו והנשארים היו בחרפה וברעה גדולה מתחבאים במערות והיוונים הארורים הי' מחפשים אחריהם להשמידם, ויתר העם לא עמדו בנסיון ונתנו את ידם להיוונים וכמעט שנכבה גחלת הישראל, ואין איש מתעורר כלל לעשות דבר לטובת הדת כי הי' כולם כמתייאשים ומצפים ליהרג על קידוש השם זאת הי' תכלית נחמתם, וע"ז אמר הכתוב ועוררתי את בניך ציון על בניך יון והמפרשים עמדו על לשון ועוררתי, ולפי דברנו יוצדק מאד לשון הזה שהי"ת עורר אותם לבל ישנו כמתייאשים, עד שחשמונאי ובניו הרימו ראש לצאת לקראת נשק בגודל לבב, וע"ז נאמר רבת את ריבם, היינו שהריב שנתהוה ביניהם לבין היוונים, מאת ה' היתה זאת, ואח"כ כשנתעוררו מלמטה דן ה' את דינם של העשוקים, ואח"כ נקם את נקמתם כדאיתא ביוסיפון:
והנה זה נשאר לדורות בימים ההם בזמן הזה בא התעוררות בלב אנשים אפי' המתיאשים, אם אך צר להם ממצבם הנוכחי, כמו אז שעמדת להם בעת צרתם דוקא, כמו כן היום כל איש מצוק ומר נפש הרובץ תחת משא מלך זקן וכסיל ומצפה ומשתוקק להושע, אך חסר לו התחזקות והתעוררות לאמור עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה, והוא כמתיאש בעיני עצמו לצאת מהמבוכה הזאת בחשבו כי הרבה פעמים התחיל ולא עלה בידו לגמור, ע"כ איננו מאמין בעצמו שעודנה הברירה בידו והבחירה חפשית ואם יקבל עליו מהיום לפרוק ממנו עול חשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם ולקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, לכתוב ידו להשי"ת, יעשה ויצליח, לאיש כזה בא היום התעוררות מלמעלה כמו מאז שנאמר ועוררתי את בניך ציון על בניך יון, אבל ההתעוררת הוא רק לפי מסת שהוא מיצר ונפשו מרה לו:
ולפי האמור יובן מה שחכמים הגידו ברמז דברי הש"ס פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה, דקאי על נפשות ישראל המגושמים ביותר שאין להם עלי' בשבת יש להם עלי' בחנוכה, בהקדם דברי אדמו"ר הרי"ם מגור זצללה"ה כי שבת הוא ברוך, ואיש שאיננו מוסכם בדעתו לשמור כל התורה כולה הוא בכלל ארור אשר לא יקים כמ"ש הרמב"ן ואין ארור מדבק בברוך עכ"ד, וכבר אמרנו שזהו התשובה שאיתא בספרים לעשות בע"ש, ובש"ס עירובין הני בני בי רב דיתבו בתעניתא במעלי שבתא, היינו לצאת מכלל ארור שיכול לדבק בברוך הוא שבת, אבל לא די במה שהוא איש מצוק ומר נפש על עצמו בעוד איננו מוסכם בדעתו שמהיום והלאה ישמור כל התורה עוד לא יצא מכלל ארור, וזה הפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת, מ"מ בחנוכה אם הוא מיצר ונפשו מרה לו יש לו עלי' בחנוכה היינו שלמעלה בא להתעוררת שיסכים בדעתו כנ"ל, משא"כ בשבת שצריך שיהי' בו ההתעוררת מצד עצמו כנ"ל ואח"כ יכול להתדבק לשבת להיות לו עלי': [שמ"ש תרע"ג ליל ב']
