לחלום - ולהגשים!
את אהבתו המיוחדת של יעקב ליוסף, "וישראל אהב את יוסף מכל בניו", מבארים חז"ל בדמיון שביניהם. לא רק הדמיון החיצוני, שזיו איקונין של יוסף דמה לשל יעקב, גם הדמיון בקורותיהם, שכל מה שארע לזה ארע לזה. (ב"ר פ"ד ו'). המדרש מונה רשימה ארוכה של ארועים דומים שארעו לאב ולבן זקוניו. בין השאר; "זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום". בפשטות, וכך מבארים פרשני המדרש, הכוונה היא, לברכה שנתברך יעקב בחלום הסולם ולעליתו לגדולה של יוסף בעקבות חלום פרעה. אמנם נראה, שהדמיון ביניהם הוא בעצם היותם חולמים חלומות שבהם מרומזים עתידותיהם. יוסף "בעל החלומות", ממשיך בכך את אביו חולם חלום הסולם. כולנו חולמים בשעת השינה, אך רובם של חלומותינו, הינם דברים בטלים, ועם בוקר שוכחים אנו בדרך כלל אותם. לחלומות כאלה הומשלו חיינו כולם, כחלום יעוף ועליהם קרא הנביא "וחלמות השוא ידברו, הבל ינחמון" (זכריה י' ב'). אכן, זהו החלום המצוי. לעומתו, יש חלום שהוא צורה של התגלות נבואית, "אם יהיה נביאכם...בחלום אדבר בו" (במדבר י"ב ו'). ויש שבחלום מתגלים לחולם עתידות, גם אם רחוק הוא מאוד מלהיות ראוי לנבואה. לעיתים בוחרת ההשגחה מסיבות מיוחדות להעביר מסר באמצעות החולם, גם אם אינו נביא.
חלום הסולם של יעקב שייך בודאי לסוג החלומות הנבואיים. חלום שכולו התגלות אלוקית. כך מסכם יעקב עצמו בקומו משנת החלום "אכן יש אלוקים במקום הזה". פרעה ושריו, אינם נביאים אף לא בני נביאים, ואף שנרמז בהם העתיד, אין הם אלא כלי בו בחרה ההשגחה לגלגל את המהלכים ההיסטוריים. כיצד יש להתייחס לחלומותיו של יוסף בדבר אלומות האחים המשתחוות לאלומתו והשמש והירח ואחד עשר כוכבים המשתחווים לו ? האחים כנראה התייחסו לחלומות אלו כאל גילוי הרהורי ליבו של החולם. הם ראו בחלומות ביטוי של רצון כמוס של יוסף שבהיותו ישן ומשוחרר מעכבות, פורץ ומתגלה. על כן שנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו. כדי לנסות להבין את יחסו של יוסף עצמו לחלומותיו, עלינו לעמוד על תמיהות רבות בהתנהגותו:
א'-יוסף מתעקש לשוב ולספר את חלומותיו גם אחרי שהוא נוכח שהם מרגיזים את אחיו ומעלים עליו את שנאתם. קשה לקבל את דבריו של "הספורנו" שכתב: "כי זה עשה מחסרון העצה כנער". קשה להניח שהבן החכם שכבר היה בן שבע עשרה, ינהג כך מתוך דחף של שטות.
ב'- יוסף - הבן האהוב - ודאי מודע לצערו של אביו על העלמו, אף על פי כן אין הוא עושה שום מאמץ להשקיט את דאגות אביו. אף לאחר עלייתו לגדולה, כאשר כל האמצעים בידו, "לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו" (לשון הרמב"ן מ"ב ט'). אדרבה, הוא מאריך את יסורי אביו 'בסדרת חינוך' לאחיו.
ג'-יוסף, המבין שאף על פי שהאחים חשבו לרעה, אלוקים חשבה לטובה, אינו נמנע מלהתנכר אליהם ומלהתעלל בהם, התנהגות הנראית כנקמנית.
נראה, שיוסף בנו של בעל חלום הסולם התייחס לחלומותיו כאל נבואות. התעקשותו לספר את חלומותיו, היא התעקשות של נביא שאינו יכול לכלא את נבואתו והמרגיש שליחות למוסרה לכל מי שהיא נוגעת. באופן הזה מסביר הרמב"ן גם את התעלמותו מצערו של אביו ואת "תרגיליו" עם אחיו: "הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת".
אמנם תפסו על הרמב"ן, וכי מוטל על הנביא היודע את העתיד, לפעול לממשו? האם די בכך להסביר התנהגות בלתי ראויה כלפי האב והאחים? אבל נראה שאופייני הדבר ליוסף איש המעשה המצליח, שאת ההתגלות הוא מבין כהטלת משימה, כשליחות. משהוטלה עליו המשימה, הוא פועל בכל כלי המעשה להגשים אותה. כשם שבנעוריו הוא ממהר לספר לאביו ולאחיו על חלומותיו, כן בהמשך הוא פועל לממשם.
לאחר שיוסף פותר את חלום פרעה על כל פרטיו ומסביר גם את טעם השנותו, הוא מוסיף: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים". התוספת הזאת כבר אינה שייכת לפתרון החלום. הוא נוטל כאן תפקיד יעוץ שלא נתבקש אליו. אמנם זו בדיוק דרכו של יוסף. גם אחרי שנתבארו כל פרטי החלום, עדיין צריך לבאר למה בכלל בא החלום, וההסבר היחיד הוא שהחלום הזה תובע מעשה.
נמצא, שכינוי הזלזול שנתכנה יוסף בפי האחים "בעל החלומות", הוא באמת תואר של כבוד למי שיודע לחלום ויודע להיות אחראי, כבעלים על חלומותיו, להגשימם.
"החלומות הגדולים יסוד העולם הם...חולמים הם הנביאים...חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ה' את שיבת ציון" (הרב קוק זצ"ל הגיון הקודש נ"ג). שנים על שנים חלם העם את חלום שיבת ציון ובדורות האחרונים החלה האומה אף להגשים, בדרכו של יוסף. אך אבוי לנו שבמהלך ההגשמה החלו חלקים מאתנו לאבד את החלום, וכשניטל זיו החלום, אף חכמת המעשה נעלמת והמציאות המעשית הולכת חלילה ומתפוררת.
בחנוכה תשל"ו, עת התקבלה "פשרת סבסטיה", והוקם, לאחר מאבק ארוך של גרעין אלון מורה וגוש אמונים, הישוב קדומים, צעדה האומה צעד נוסף בהגשמת חלום שיבת ציון. המתנחלים בקדומים הוכיחו במשך שלושים השנים שחלפו, שאפשר וצריך לחלום ואף לדעת להגשים את החלום בחיי המעשה. לו נדע כולנו להמשיך לחלום ולבור את דרכי המעשה גם בסיבוכי המציאות הנוכחית.
הרב מנחם פליקס
