הרב חנניה יוסף אייזנבך זצ"ל
מחבר ספרי "מחנה יוסף"
א. ב"לקוטי שיחות" חלק ל' (תולדות ג'): "פסק הרמב"ם "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר". ויש לעיין בתוכנו של חיוב זה, שהרי מצות בנין "מקדש" היא מהמצוות שהן חובת הצבור – ולא חובתו של כל איש ואיש (ספר המצוות להרמב"ם בסוף חלק המ"ע, ועד"ז בחינוך מצוה צ"ה בסופה: "וזו מן המצוות שאינן מוטלות על יחיד כי אם על הציבור כולו"), ומה הפירוש ד"הכל חייבין לבנות כו'"? ועוד: ידועה השקו"ט בהא דנשים חייבות לבנות ולסעד בעצמם כו' (דכתיב ויבאו האנשים על הנשים וכתיב וכל אשה חכמת לב בידי' טוו) – הרי בנין המקדש הוא מצות עשה שהזמן גרמא, ד"אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן, ביום מקימין לא בלילה".
וי"ל שב"הכל חייבין כו'" אין כוונתו של הרמב"ם לומר שזהו חובת גברא, אלא שהוא דין בחפצא דהמקדש כו' בדין "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים" שאינו חובת גברא לקיים מצות ועשו לי מקדש (שעל הציבור), אלא שהוא חיוב מצד המקדש, שגדר בנין המקדש מחייב שבנינו יהי' על ידי הציבור "ועשו" עשיית כלל ישראל (ולכן שייך זה לכל ישראל, אנשים ונשים)".
והמתבאר משיחת קודש זו, שכל ההלכה שממצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אינה אלא במצוות שעל היחיד, אבל במצוות המוטלות על הציבור לא שייך לומר זאת, שהרי גם האשה היא חלק מן הציבור, וכחלק מן הציבור גם היא חייבת. והואיל ומצות בנין בית המקדש היא מצוה שעל הציבור, כלשון החינוך במצוה צ"ה: "וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הציבור כולן", ממילא אין כאן הפטור של זמן גרמא, ולכן הרמב"ם אף שפסק שאין בונין את המקדש אלא ביום, פסק שנשים חייבות בבנין בית המקדש.
ב. ולפי הדברים האלה יובנו בטוב דברי החינוך ז"ל במצות הקהל (תרי"ב), וכדלהלן:
א. התחיל בזה"ל: "שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו אנשים נשים וטף במוצאי שנת השמיטה כו' ועל זה נאמר "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'", הנה החינוך בדרך כלל הולך בדרכו של הרמב"ם, וכאן הרמב"ם בריש פ"ג מהל' חגיגה כתב: "מצות עשה להקהיל את כל ישראל כו'", ואילו החינוך שינה וכתב "שייקהל עם ישראל", ולכאורה לא נראה שיש כאן מחלוקת, אלא שנתכוין להסביר את דעת הרמב"ם, שהמצוה היא על העם "שיקהל" וצ"ב.
ב. כתב בהמשך: "וזאת היא מצות הקהל הנזכרת בתלמוד, כענין שאמרו בראשון של קידושין (ל"ד ע"א): "והרי הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים חייבות", ופירשו בסוף הענין: אין למדין מן הכללות, כלומר שהאמת שהנשים חייבות בזאת המצוה", ולכאורה צ"ב מה רצה בזה לומר שבתלמוד במסכת קידושין נזכרה מצות הקהל, והרי במס' סוטה ישנה סוגיא מיוחדת על מצות הקהל, וכן בריש מסכת חגיגה, ולשם מה הזכיר את דברי הגמ' בקידושין, וצ"ע. גם רגיל הוא ז"ל לציין את החייבים במצוה בסוף דבריו, וכאן הזכיר את חיוב הנשים מיד בתחילת דבריו, וצ"ע.
ג. בסוף דבריו כתב: "ועובר על זה בין איש בין אשה ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה כו' בטלו עשה זה".
ונראה, שאכן כל אלו קשורים זה בזה, ורצה החינוך ז"ל לומר, שמצות החינוך היא על כל אחד ואחד מהעם, וכלשונו "שייקהל העם", ואינה מצוה המוטלת על הציבור, שאם לא כן, אלא המצוה היא לא על כל יחיד אלא על הציבור, [שכך היה משתמע מלשון הרמב"ם שהמצוה היא "להקהיל", כפי שאכן ראיתי לאחד מגדולי הדור שלפנינו, שהבין כן בפשיטות בדעת הרמב"ם שמצות הקהל היא על הציבור], שאז היה קשה מאד ממה שהגמ' בקידושין אומרת ש"הקהל" הוא מ"ע שהזמן גרמא, [וכן הוא גם ברמב"ם פי"ב מהל' עבודה זרה שנקט לדוגמא של מצות עשה שהזמן גרמא את "הקהל"], ואם היא מצות הציבור לא שייך כאן כלל הא דמ"ע שהזמן גרמא, וכמבואר בשיחת הקודש הנ"ל, ומזה איפוא שהתלמוד אומר ש"הקהל" היא מצות עשה שהזמן גרמא, בעל כרחך שאין "הקהל" מצוה על הציבור, אלא על העם שייקהל.
ונמצא שבציינו את דברי הגמרא בקידושין "והרי הקהל כו'" נתכוין להסביר דברי עצמו, שמצות הקהל אינה על הציבור אלא על כל יחיד.
ועל כן הוא שכתב בסיום דבריו: "ועובר על זה בין איש בין אשה כו' בטלו עשה זה".
ג. והנה כלל מחודש זה בתורת "מצות עשה שהזמן גרמא", הוא קילורין לעינים באחד מדיני חנוכה, פורים ופסח, שהנשים חייבות בהן משום שאף הן היו באותו הנס, וז"ל הגמ' בפסחים ק"ח ע"א: "אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס" [וכן הוא בשבת כ"ג לענין הדלקת נר חנוכה ובמגילה ד' ע"ב לענין מקרא מגילה, עי"ש ברש"י ותוס'], וברבנו חננאל פסחים שם העתיק דברי הגמרא כצורתה והוסיף תיבה אחת: "חייבות בארבעה כוסות כאנשים שאף הן היו באותו הנס", וצ"ב מה רצה בהוספה זו,
ולכאורה גילה סודו רבינו הזקן, בשו"ע בסי' תע"ב סכ"ה שכתב: "ואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים, שאף שנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, בין של תורה בין של דברי סופרים, אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה, לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים, ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה כו'", דייק רבינו ז"ל לכתוב ש(לא רק שגם הנשים חיייבות בד' כוסות, כי אם) אין חילוק בין אנשים לנשים.
גם בסי' תע"ט ס"ז כתב רבינו כלשון הזה: "שאף הנשים פטורות מכל הלל כו' בהלל זה חייבות ואין שום חילוק ביניהן לאנשים בכל מה שנוהג בלילה זה". היינו שבמצוות הן שנתקנו מפני שאף הן היו באותו הנס, אין פירוש הדבר שגם נשים חייבות, אלא שמלכתחילה "אין שום חילוק בין אנשים לנשים".
ד. ובטעמא דמילתא נראה פשוט על פי מה שקבע לנו בשיח"ק הנ"ל, ובהקדם לשון רש"י במגילה ד' ע"א: "שאף הן היו באותו הנס, שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים וגו'". ובתוס' שם ד"ה שאף: "לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג, וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים, וכן בחנוכה היתה גזירה עליהן", והוא מהירושלמי מגילה פ"ב ה"ה: "בר קפרא אמר: צריך לקרותה לפני נשים לפני קטנים, שאף אותם הוו בספק (הגזירה, פני משה), רבי יהושע בן לוי עבד כן, מכנש בנוי ובני ביתיה וקרי לה קומיהון", והובאו דברי הירושלמי בראשונים למגילה שם.
והיינו, שכיון שהנשים הן חלק מן הכלל שעליו נגזרה גזירת להשמיד ולהרוג, הנה כחלק מן הכלל, גם הנשים מחוייבות במקרא מגילה, ועל דרך זה בהדלקת נר חנוכה ובארבעה כוסות. ואין שייך לומר בדבר זה כלל דין הפטור דמ"ע שהזמן גרמא, שבענין הקשור אל הציבור לא נאמר כן, וכנ"ל ב"לקוטי שיחות".
וזהו איפוא שנתכוין רבינו חננאל בהוספת תיבת "כאנשים", שבענין זה אין הבדל בין נשים לאנשים כלל, ואין זה כאותן מצוות שבאמת היה דינן שנשים פטורות מצד שהן מצוות שהזמן גרמא אלא שמלימודים מסויימים מחייבים גם את הנשים, אלא שמלכתחילה האיש והאשה שוים במצוות חכמים אלו שנתקנו מחמת שאף הן היו באותו הנס. והוא אשר נתכוין רבינו ז"ל לומר בדין ארבעה כוסות והלל שבליל הפסח, שבענין זה "אין חילוק בין אנשים לנשים".
ה. ובוא וראה את שינויי לשונות הרמב"ם, בכמה הלכות, בענין חיוב הנשים במצוות, שלפי הנ"ל אתיין כמין חומר:
בפ"ו מהלכות חמץ ומצה ה"י כתב: "הכל חייבין באכילת מצה אפילו נשים ועבדים", וכן בהלכות מזוזה: "הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים", ובכתבו "אפילו" ר"ל, שבעצם היו הנשים צ"ל פטורות מצד מ"ע שהזמ"ג או כל טעם אחר, אלא שנתחדש בהן שגם הנשים חייבות. אבל בודאי אין דינם שוה לדין האנשים, ולכן כתב "אפילו".
ברם גבי מקרא מגילה, כתב הרמב"ם בריש הל' מגילה: "הכל חייבין בקריאתה אחד אנשים ואחד נשים ועבדים משוחררים", וכן בריש פ"ד מהל' חנוכה: "והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים", וכן בפ"ז מהל' חמץ ומצה ה"ז: "וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין". הנה עשה הרמב"ם בהלכה זו של "אף הן היו באותו הנס" את דין הנשים כדין האנשים ממש, וכדברי רבינו חננאל הנ"ל.
