Fascinating!!!
בראשית מ"ג:ל'
וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה.
רש"ר הירש בראשית מ"ג:ל'
נכמרו רחמיו – שכן יוסף ידע מה התכוון לעשות לבנימין, ואת המבחן המכאיב שהתכוון להביא עליו, אף אם רק לזמן מועט.
"כמר" – התעוררות רגשות עזים, והוא גם השורש של "מכמורת" – רשת. "כומר": כהן לעבודה זרה. "כמר של זיתים" בלשון חכמים: הנחת פירות זה על גב זה כדי שיתחממו ויבשילו; או הטמנתם בקרקע למטרה זו, לסגור ולאטום אותם עד שייעשו בשלים ורכים [בבא מציעא עד.]. "מכמר בשרא" (פסחים נח:): תחילת הרקבון בבשר. "ביב שהוא קמור תחת הבית" (אהלות ג, ז): תעלת שופכין מוסתרת.
המשמעות הבסיסית של "כמר" היא אם כן: לעכב דבר ולסגור בעדו, למנוע אותו מללכת חפשי, ובכך להביא אותו לידי תסיסה [פרמנטציה]. מכאן, שמצד אחד הוא רשת סוגרת, ומצד שני הוא תהליך התסיסה. כאשר "כמר" מועבר לתחום הרגשי, הוא מציין רגשות עצורים, אשר כתוצאה מדיכויָם והדחקתם, מגיעים לתסיסה עזה. השווה: "כִּי־יִתְחַמֵּץ לְבָבִי" (תהלים עג, כא), תסיסה רגשית שלא ניתן עוד לעצור אותה בלב; התפעלות רגשית עזה.
מטעם זה כנראה, נקראים כהני עבודה זרה "כמרים", בניגוד ל"כהנים". הכהן היהודי אינו תלוי במסירות נלהבת וברגש. עבודת האלקים היהודית אינה באה לעורר רגשות חשוכים מסתוריים. המקדש היהודי פונה בעיקר אל השכל: "להתפלל" פירושו: לתקן את שיפוטו של האדם, ולהבהיר לעצמו את יחסיו לדברים באופן כללי, ואת חובותיו [עיין פירוש לעיל כ, ז]. הרגשות – זולים הם מאד. אדם יכול לבכות כאוות נפשו לפני האלקים בתפילה, ולאחר מכן לקום ולהיות לא יותר טוב ממה שהיה! ה"כומר" סומך על התלהבות הרגשות; אך הכהן חייב להיות "כן" עם עצמו, ו"מכין" לאחרים – לספק להם הדרכה ובסיס יציבים. עבודת אלילים פועלת על הרגשות ובכך כובלת את השכל. אך הרגשות משולים למערכת מכנית של שעון ללא מחוגים, תנועת "מטוטלת" ללא מנוחה שאינה יודעת מהיכן או לאן, שניתן לעשות בה שימוש לכל מטרה. ה"כומר" מלבה את להבות גיהנום, ומעורר קנאות; והוא חוגג את נצחונו כאשר "נכמרו מעים", וקרבי המאמינים באים לידי תסיסה מוחלטת.
קשור ל"כמר" הוא "גמר", שפירושו: המחשבה הבשילה והגיעה לידי מילים ומעשים – "גָּמַר אֹמֶר" (שם עז, ט) וביטויים דומים. כיחס של "כמר" לרגש, כך היחס של "גמר" למחשבה. "גָמַר חָסִיד" (שם יב, ב): הוא חש עצמו עצור, אין לו עוד מה לעשות כאן, יש בידו או לצאת מדעתו או למות. "יִגְמָר־נָא רַע רְשָׁעִים" (שם ז, י): הדברים יגיעו לידי כך, שהרשעים יאמרו: "אין לי כאן מקום; אין כאן שטח פנוי לרע שאעשה".
מחברת מנחם
כמר – מתחלק לארבע מחלקות:
האחד: את שם הכמרים (צפניה א':ד'), וכמריו עליו יגילו (הושע י':ה'), ענין כהני במות משרתי אשרה הם.
השני: עורנו כתנור נכמרו (איכה ה':י'), ענין שחרות ומחשך הוא.
השלישי: כתוא מכמר (ישעיהו נ"א:כ'), ופרשי מכמרת (ישעיהו י"ט:ח'), ענין רשתות וחרמים המה.
הרביעי: יחד נכמרו נחומי (הושע י"א:ח'), כי נכמרו רחמיו אל אחיו (בראשית מ"ג:ל'), ענין גלגול, נתגלגלו רחמיו.
ספר השורשים לר' יונה אבן ג'נאח
הכף והמם והריש – כי נכמרו רחמיו (בראשית מ"ג:ל') כי נכמרו רחמיה (מלכים א ג':כ"ו) יחד נכמרו נחומי (הושע י"א:ח') כמו המו. אבל עורנו כתנור נכמרו (איכה ה':י') ענינו יבשו וזה הלשון משמש בלשון העברים באלה שני הענינים כאשר משתמש פרושה בערבי אצל הערב בשני הענינים האלה. והטעם בעורנו כתנור נכמרו כטעם בצפד עורם על עצמם (איכה ד':ח') והמפרש צריך לדעת ההשתתפות הזאת שבין הלשונות כדי שיהיה [תרגומו] בנוי על שרשי הצחות מיוסד על עמודי ההגעה. את שם הכמרים (צפניה א':ד') והשבית את הכמרים (מלכים ב כ"ג:ה') וכמריו עליו יגילו (הושע י':ה') הם משמשי ע"ז והם כמו כהנים ותרגום היו כהנים לשבט הדני (שופטים י"ח:ל') הוו כומרין וכן תרגם רק אדמת הכהנים (בראשית מ"ז:כ"ו) לחוד ארע כומריא. כתוא מכמר (ישעיהו נ"א:כ') יפלו במכמוריו (תהלים קמ"א:י') ופורשי מכמורת (ישעיהו י"ט:ח') ויאספהו במכמרתו (חבקוק א':ט"ו) הם הרשתות שצדין בהן.
מבוסס על מהדורת באכער, ברלין תרנ"ו, באדיבות מכון ורוממנו לחקר שפת הקודש והרב יהושע שטיינברג (כל הזכויות שמורות)
ספר השורשים לרד"ק
כמר – כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו (בראשית מ"ג:ל'). יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי (הושע י"א:ח'), פירוש נתגלגלו והמו כתרגומו. או פירוש נתחממו. ויהיה קרוב לענינו עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ (איכה ה':י'), שפירושו נשחרו. ומזה נקראו הכומרים וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים (מלכים ב כ"ג:ה'), וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ (הושע י':ה'). ותרגום רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים (בראשית מ"ז:כ"ו) לְחוֹד אַרְעָא דְכֻמָּרַיָּא, והם עובדים עבודה זרה ילבושי שחורים. ופירוש אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים (צפניה א':ד'), עם שאר עובדי עבודה זרה שאינם לבושי שחורים.
וענין אחר: כְּתוֹא מִכְמָר (ישעיהו נ"א:כ'), כתוא במכמר. ומשקל אחר יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים (תהלים קמ"א:י'). ומשקל אחר וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת (ישעיהו י"ט:ח'). ומשקל אחר וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ (חבקוק א':ט"ו), הם הרשתות שצדים בהן.
מבוסס על מהדורת ביזנתל וליברכט, ברלין תר"ז, באדיבות הרב שלום זקס
נימוקי ר' אליהו בחור
כמר – [והם עובדי עבודי זרה]. נקראו כן לפי שהם סגורים יחד כמו שכתבתי בתשבי בשרש כמר. עיין שם.
מבוסס על מהדורת ביזנתל וליברכט, ברלין תר"ז, באדיבות הרב שלום זקס
