הרב ירון סולברג
"קץ שם לחושך"
על הפסוק "לישועתך קיויתי ה' ", בפרשת ויחי, שואל המגיד מקאזניץ מדוע נעלם שם ה' בפרשיות האחרונות של בראשית עד אליו?
ובלשונו: "אחר העיון בפרשת מקץ ופרשת ויגש ופרשת ויחי עד הפסוק הזה ['לישועתך קיוויתי ה' '] ולא מצינו שם הוי"ה נכתב בם בפירוש. ותמיה נשגבה בעיני מדוע נפלא הדבר הזה מכל ספרי המקובלים שלא להביא איזה רמז שיש בזה...".
ומסביר שבפרשות הללו שולטת מידת הדין, ובהן מסופר על תחילת הגלות, ירידת אבותינו למצרים בעקבות שנות הרעב שבאו, ולכן נעלם שם הוי"ה, השייך למידת הרחמים. ומתי נזכר שם ה' מחדש? בפסוק "לישועתך קיוויתי ה' ", בו התנבא יעקב אבינו על הגאולה העתידה.
גם במדרשים על פרשתנו, פרשת מקץ, עולה תחושה זו של חושך והסתר.
במדרש רבה בתחילת הפרשה נאמר:
"ויהי מקץ שנתים ימים, 'קץ שם לחשך' (איוב כח), זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחשך שכל זמן שיצר הרע בעולם - אופל וצלמות בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם - אין אופל וצלמות בעולם. דבר אחר: קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפלה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום".
המדרש מתייחס לפסוק באיוב: "קץ שם לחשך". בפירוש הראשון מדובר על העולם השרוי באפלה עד לעקירתו של היצר הרע. בפירוש השני האפלה היא אפלתו של יוסף שקיצה מגיע כאשר פרעה חולם את חלומו. דומה שגם בפירוש השני החושך אינו פרטי, כאשר יוסף הצדיק שרוי בצער בבית האסורים זהו חושך לכל העולם.
במקום אחר משווה המדרש בין מה שאירע ליוסף למה שאירע לעם ישראל באופן כללי:
"בֹא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון... ביוסף וישליכו אותו הבורה, בציון צמתו בבור חיי. ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות: ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש, ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך" [תנחומא ויגש].
מתוך פירוש זה ניבטת הגלות, לא רק הגלות של משפחת יעקב למצרים אלא גלות העם כולו. כשזה המבט מובנת אווירת החושך וההסתר ומידת הדין השולטת.
האור שבחושך
יחד עם זאת, המדרש מצביע על רווח מסוים שהיה ליוסף בהימצאו בבית האסורים.
התקופה הראשונה, שקדמה לשנתיים שלאחר שחרורו של שר האופים, היא בגדר מה שהמדרש מכנה "בכל עצב יהיה מותר", לאמור: אמנם עצב יש כאן, אך ישנו כאן גם מותר, תועלת שתעזור ליוסף בצורה ישירה כאשר יעלה לגדולה. וכיצד? בעל 'משך חכמה' מסביר:
"דהתורה מספרת לנו דרכי ההנהגה העליונה אשר סבבה בהשגחה אשר יהיה אצל שר הטבחים, ילמד דרכי המלכות למען יוכל להיות שר ושליט במדינה וכאשר ישב בבית האסורים ישב עם סריסים אשר למלך, המשקה והאופה, והיה משרת לפניהם וקיבל מהם נימוסי וטכסיסי מלכות מצרים והנהגתה" (מ"א, ג').
נמצאנו למדים, שיחד עם העצב שהיה שרוי בו יוסף, סיבב הקב"ה שתהיה גם תועלת מישיבתו בבית האסורים. לשם כך זימנה ההשגחה העליונה את שרי פרעה להיות במחיצה אחת עם יוסף כדי שיוכל ללמוד מהם גינונים הנהוגים בבית המלך, וכך יוכשר לשמש בבית המלך לאחר שחרורו.
במאמר מוסגר נזכיר, כי גם משה רבנו, אמנם בנסיבות שונות לגמרי, עובר תקופה של הכשרה בבית המלך, וכך ביאר את הדברים האבן עזרא:
"ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים" (שמות ב', ג').
אור החשמונאים בחושך היוונים
בעל ה"שפת אמת" מסביר שניתן לראות במדרש רמז לגאולה מחושך נוסף. בתחילת פרשת בראשית, נדרשת המילה "חושך" שבפסוק "וחשך על פני תהום" על מלכות יוון, ולכן גם כאן קץ החושך הוא יציאתנו מתחת יד היוונים שהחשיכו את עיניהם של ישראל. ובמיוחד יצא קצפם של היוונים על שלוש מצוות: שבת, מילה וראש חודש.
בעל ה"שפת אמת" מסביר שהמשותף לשלוש מצוות אלה שהן "האותות שנבדלו בני ישראל להיות להם הנהגה מיוחדת בעולם, בשנה ובנפש. כי המילה היא אות בנפש והשבת במעשה בראשית שכל הנהגת השפע לבני ישראל היא למעלה מהנהגת ימי המעשה [=כנגד העולם, הטבע – י"ס]. והחודש הוא הזמן שבנ"י מונין ללבנה וניתן להם סדר זמנים מיוחד שלא כמו מנין האומות".
לגבי ראש חודש באופן מיוחד מסביר ה"שפת אמת" שישנה נקודה עמוקה נוספת שחוזרת ומתקשרת גם ליוסף הצדיק. בבית המקדש היו שלושה עשר שערים וכנגדם בשמים גם כן שלושה עשר שערים. שנים עשר שערים כנגד י"ב השבטים והשער ה-י"ג שער שכולל הכל, "והוא כנגד יוסף הצדיק". בכל ראש חודש נפתח שער אחד כמו שכתוב ביחזקאל: "ביום החודש יפתח".
"והרשעים היונים שביקשו לבטל חודש. היה כל כוונתם לבטל פתיחת שערים שבקדושה הנפתחים בר"ח. ולכן עשו י"ג פרצות. ובזה נסתמו שערי קודש ולכן כשגברו עליהם וגדרו אותן הפרצות נפתחו השערים. ולכן תיקנו הלל והודאה להשתחוות ולהודות על פתיחת השערי קדושה ועל גדרות פרצות הרשעים וזה מזוזה בימין פתיחת שערי צדק. ונר חנוכה משמאל השמירה מפרצות".
יהי רצון שנצא מאפילה לאור גדול של גאולה וישועה ומתוך אורם של נרות החנוכה ינוסו הצללים ויוארו המחשכים.
