* מענה לשון / ד"ר ניסן נצר ז"ל
בין אוֹר לאוֹר בחג
האורים
"הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם"
(בראשית מ"ד, ג').
אנו רגילים שהמילה אוֹר היא שם-עצם,
היפוכו של חושך, ויש המברכים "בוקר אור" (תמורת "בוקר טוב")
בהנחה שהכוונה היא "בוקר של אור" מעין הערבית "סבאח אלנור".
לפיכך חשוב להדגיש שהמילה אור היא גם פועַל
בעבר, וכך בפסוק שלנו כדברי רשב"ם: "הַבֹּקֶר אוֹר - האיר. כמו 'רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ
עֵינַי' (שמואל א' י"ד, כ"ט) לשעבר. וכן 'מַה טֹּבוּ
אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב' (במדבר כ"ד, ה')". כלומר אוֹר
היא צורת עבר יחיד של אוֹרוּ (עיניו), וכך
בתרגום אונקלוס : צַפרא נְהַר. גם טוֹב עשוי להיות - מלבד שם ותואר - פועל בעבר (=
יחיד של "טובו") כמו בפסוקים: "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (דברים ט"ו, ט"ז),
"וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב
לוֹ" (שמואל א' ט"ז, כ"א).
נחזור לפסוק שלנו, שמשמעו
(כדברי רס"ג): וכאשר האיר הבוקר, שולחו
האנשים וכו'.
שני הפכים בשורש אחד
"וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת
אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם
וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת" (מ"ב, ז').
כלומר:
הכיר שהם אחיו, אך העמיד פני נכרי, שאינו מכירם. המעניין הוא, ששני הפעלים הצמודים
כאן שורשם אחד, נכ"ר, אך הבניינים השונים
– הפעיל והתפעל – מציינים דבר והיפוכו. הניגודיות הזאת שבשורש עולה גם מן השמות מַכָּר לעומת נָכרִי.
מכיוון שבניין התפעל משמש – בין השאר – להעמדת פנים
(כגון מתחַזֶּה, מתחַלֶּה, מתחפשׂ) הוא הולם אפוא יפה את מתנכר.
לעצם התופעה של הפכים משורש אחד נזכיר את לָמַד
לעומת לימד, סָקל
לעומת סיקל, השריש
לעומת שֵרֵש, וכיום גם בֵּרֵג (חילץ בורג) לעומת הבריג.
גם השורש חט"א שייך לכאן: החוטא מטיל כתם
על עצמו כנאמר: "נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ
לְפָנַי" (ירמיהו ב', כ"ב), וכנגד החוֹטֵא (בבניין
קל) עומד לחַטֵּא (בפיעל), שמשמעו ניקוי החטא:
"תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר
תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהילים נ"א, ט').
