תיקנו לאחר ההדלקה
הנה איתא בשולחן ערוך (סי' תרע"ב סע' ב') דצריך ליתן שמן בהנר כשיעור שיידלק חצי שעה. ואם הוסיף שמן בנר לאחר שהדליק הנר, לא מהני. ויש לדון בדין זה בכמה אנפי:
א. עשאו פתילה דקה
הנה אם היה פתילה עבה והאש גדולה, ולכן לא ידלק לחצי שעה, ולאחר ההדלקה עשה הפתילה לדקה ועכשיו ידלק הנר לחצי שעה. בפשוטו דמי להוסיף שמן בנר דלא מהני לאחר שהדליק.
ב. הפחית השמן ואחר עשאו דקה
הנה אם היה שמן מספיק לחצי שעה בפתילה עבה, והפחית מהשמן בידים, דזה דמי לכיבה במזיד דאמרינן דזקוק לה וחייב להדליק שנית, ואחר כך עשה הפתילה לדקה, יש לעיין בזה, דהנה מפאת ההדלקה היה כשר, ובאמת הרי דלק מחצית השעה, היאך נדייני לה.
ג. מילוי שמן
אך אם לאחר שלקח בידים מהשמן, חזר ומלאהו בשמן, זה גרע
טפי, דנמצא דלא עשה מעשה הדלקה בהשמן, וכי תימא דהמלוי הוא
הדלקה, אינו כן, דהא חזינן דבהדליק כשהיה שמן רק לפחות מחצי
שעה, חייב לכבות ולחזור ולהדליק, חזינן דהמלוי לא חשיב הדלקה.
שמא הוה נר של חשד
הנה איתא בשולחן ערוך סי' תרע"א סע' ח' חצר שיש לו שני
פתחים משני רוחות, צריך להדליק בשתיהן מפני החשד, שיאמרו
בני עירו מדלא אדליק בהא, באחרת נמי לא אדליק.
וכתב הר"ן (שבת י' א' בדפי הרי"ף) דמסתברא דכיון שאינו מדליק
אלא משום חשדא, אינו מברך עליו.
א. ברכת אילנות על ערלה
הנה בתשובות דובב מישרים )ח"ג סי' ה') דן האם מברכים ברכת
אילנות על אילן של ערלה, דלחד גיסא יש לדון דאין מברכין, מכיון
דהפירות אסורים בהנאה ודומה לאילן סרק דאין מברכין עליו
כמבואר בהלכות קטנות ח"ב סי' כ"ח, אך לאידך גיסא יש לדון
דמברכינן, כיון דעכ"פ הפירות ראוים לנכרי או לחולה, ואם כן שייך
לברך עליהם שברא אילנות טובים ליהנות בהם בני אדם.
וכתב להביא דמות ראיה דמברכינן, דהנה אמרינן בגמרא בבא
קמא ס"ט א' דרבי שמעון בן גמליאל אומר, שאם אדם יש לו שדה
של ערלה, אין צריך לציין בה כדי שידעו שהיא של ערלה, דהרי בין
כך אסור לקחת מהשדה בלי רשות, וכי תימא הרי אם יגנבו יכשלו
באיסור ערלה, מכל מקום אין צריך לציין דהלעיטהו לרשע וימות.
ותיקשי, הרי יהיה מחויב לציין שלא יכשלו אנשים כשרים ויעשו
ברכה על האילנות המלבלבים, ויעברו על איסור ברכה לבטלה, אלא
על כרחך מוכח דאפשר לברך גם על אילני ערלה.
ב. ליחוש שיברכו על נר של חשד
מעתה, תיקשי כעין זה לענין הא דמדליקין נר של חשד בחנוכה,
הרי לדעת הר"ן הנ"ל דאין מברכין על נר של חשד, ליחוש שמא יברכו
עליו ברכת הרואה, ויעברו על איסור ברכה לבטלה.
ג. מיעטא דמיעוטא
יש לומר דהכא לא שייך לחשוש, דהרי כל ברכת הרואה הוה רק
על מי שלא הדליק, וגם אינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין
מדליקין עליו בתוך ביתו, (כמבואר בשולחן ערוך סי' תרע"ג סע' ו'), ולהאי
מיעוטא דמיעוטא לא חייש.
ד. להדעה דאינו מיעוטא
אך אכתי תיקשי לדעת קמאי (מרדכי בשבת אות רס"ז, וע' משנה ברורה
סי' תרע"ו ס"ק ו', ובשער הציון שם סק"ט) דאף בהדליק עליו בביתו, או
השתתף בפריטי ואינו נמצא שם בשעת ההדלקה, חוזר ומברך ברכת
הרואה. ואם כן ברכת הרואה אינו כל כך מיעוטא, ואם כן אכתי
ניחוש שמא יברכו ברכת הרואה על נר של חשד.
ויש לומר דסברי כהרשב"א (תשובות ח"א סי' תקכ"ה) דמברכינן על
שחיטת בן פקועה, אע"פ שאינו חייב שחיטה רק משום מראית עין.
ולפי זה גם על נר של חשד מברכינן. ואם כן אין הכי נמי בנר של חשד
תהא גם ברכת הרואה.
ה. כבתה אין זקוק לה
כעין הנ"ל יש להקשות, דהנה קיימא לן בנר חנוכה דכבתה אין
זקוק לה, ומכל מקום אם רוצה יכול להדליק שנית, (כמבואר ברמ"א
סי' תרע"ג סע' ב', ומשנה ברורה שם ס"ק כ"ז).
ותיקשי דמכשיל את הרואה שיברך ברכת הרואה, והוה ברכה
לבטלה, וכי תימא דאין תקלה שיסמוך המברך על הרוב, הרי להדובב
מישרים הנ"ל גם בזה אין להניח תקלה, דהרי גם לענין ברכת אילנות
איכא רוב דאינם ערלה. ויש ליישב כהנ"ל.
[הגרא"ג זצ"ל]
