Great story - even if it never happened. [One reason I have my doubts is because when people passed by to receive their dollars, the Rebbe didn't usually stop them and ask their names].
כידוע, הד"ר אפרים שך היה בשליחות חינוכית במשך שנים בארה"ב מטעם משרד החינוך. באחת ההזדמנויות החליט לנסוע לקראון הייטס ליום ראשון, לחלוקת הדולרים של הרבי מליובאוויטש. כשהגיע תורו, שאל אותו הרבי לשמו, והוא שלא רצה להסתבך ענה: "ד"ר אפרים", הרבי לא וויתר ושאל את שם המשפחה, ואז הוא ענה "אפרים שך".
הרבי שאל אם הוא קרוב משפחה של "הראש ישיבה מבני ברק", והוא הנהן קלות לאישור. אך הרבי ביקש לדעת יותר על הקרבה המשפחתית, והוא "נאלץ" לספר שהוא הבן של ראש הישיבה. הרבי הוסיף לו מיד עוד דולר עבורו ועוד כמה עבור "הראש ישיבה", ואז הרצינו פניו והוא פנה אליו ואמר:
"אני מבקש ממך שתהיה שליח שלי אל האבא הראש ישיבה, ותגיד לו שכל מה שמפרסמים שאני משיח וכו' זה הכל החסידים על דעת עצמם, ואין לי כל חלק בזה…" הרבי שאל שוב ושוב את ד"ר אפרים האם יבצע את השליחות, והוא אכן נאלץ ליטול על עצמו את המשימה. כעבור 3 חודשים, הוא סיים את השליחות, חזר לארץ ונכנס לאביו, הבטחה זו הבטחה, והוא לא ידע איך לבצע אותה.
ד"ר אפרים שך חיכה להזדמנות ובמהלך שיחה עם אביו זצ"ל, גולל קצת דברים שראה בארה"ב במהלך השליחות, ובין השאר סיפר שנסע לקראון הייטס ביום ראשון. מרן הרב שך נדרך מיד והבין שיש דברים בגו, והגיב לו מיד: "ווער האט דיר גבעטען פהארן" (מי ביקש ממך לנסוע).
אבל הוא הרי הבטיח וממילא נאלץ למסור למרן את השליחות מהרבי… מרן הרב שך לא התרגש ובתוך רגע כמימרא הגיב, "בפעם הבאה שתהיה שם, תאמר לו שיהפוך את הסדר, שאת הדברים האלו במקום שישלח אלי, ישלח אותם אל החסידים ויאמר אותם ברורות באזניהם…"
