נתחיל בהגדרת ענין חושך. כתיב "ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים" [איוב י כב]. עפה, אופל, צלמות, כולם לשונות של חשיכה. וסיום הכתוב הוא 'ולא סדרים', ומזה שמהות החושך הוא הפקעה מסדרים. אין סדר אלא הכל מעורבב ולא ידוע מקומו של כל דבר.
כתב הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה שאם היה לפניו נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום בית. בודאי שנר שבת אין סוף ענינו היכי תמצא בעלמא של כבוד ועונג שבת אלא שיש כאן תואר מיוחד ומסוים של 'נר שבת' ו'נר יו"ט' וכאן ששוקלים עדיפות ענין זה מול זה אמרינן דנר ביתו עדיף משום שלום בית. ומסיים שם הרמב"ם גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. והיה נראה כאילו הרמב"ם בא לסיים בדברי אגדה כדרכו. אמנם בודאי יש כאן כונה לגוף הענין.
ביאור הדבר כי ענין חושך הוא 'ולא סדרים' כנ"ל והנר והאור הוא הנותן תפיסת מקום לכל דבר. על ידי האור נקבע והוברר מקומו של כל דבר וממילא אין האדם נתקל ונחבל בחפצי ביתו אבל כל זה הוא רק היכי תמצא של ענין אור אשר עצם מהות האור הוא שנותן תפיסת מקום לכל דבר. וכן הוא ענין 'שלום' שכל דבר על מקומו יבוא בשלום [שמות י"ח]. ולכן מסיים הרמב"ם ש'גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם' כי התורה קובעת חשיבותו ומקומו הראוי של כל נברא ונברא. התורה עצמה היא האור הזה שמסדר את כל הבריאה וזהו 'גדול השלום'. אופל וצלמות בלי סדרים וההיפך הוא נר כך הוא תפיסת ענין 'נר' בכלל אלא שנר ביתו של שבת הוא נר שניתן להשתמש לאורה והוא עיקר השלום ולכן עדיף על נר חנוכה.
מרן רה"י שליט"א
