הנה אמרינן (שבת כ"א ב') גמל שטעון פשתן, ועובר ברשות הרבים,
ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה,
בעל הגמל חייב. הניח חנוני את נרו מבחוץ, חנוני חייב ובעל הגמל פטור.
ורבי יהודה אומר בנר חנוכה החנוני פטור כיון שעשה ברשות.
ומסתפק בשפת אמת שם אם בעל הנר הדליק בליל חנוכה נר שאינו
של מצוה והניחו בחוץ, האם בעל הגמל חייב. [והיינו אם תמצי לומר דלרבי
יהודה בנר חנוכה אע"פ שהחנוני פטור מכל מקום בעל הגמל חייב].
א. צדדי הספק
צדדי הספק, מי נימא דאז חייב החנוני שהוא בעל הנר, כיון שאינו נר
של מצוה, או דילמא נימא דבעל הנר פטור, דהרי כיון דשרי להניח נרות
חנוכה בחוץ, שוב בעל הגמל הוה פושע וממילא בעל הנר פטור.
ולכאורה יש מקום לומר כהצד הראשון דכל פטורא דבעל הנר רק אם
באמת עשה מצוה אבל בלא זה שב חיובו דבעל הנר ובעל הגמל פטור.
ב. הניחו למעלה מעשרה
הנה נראה לכאורה דבזה תליא נמי למאי דסלקא דעתיך בגמרא (שם)
דטעמא דר' יהודה כיון דמצוה להניחו למטה מעשרה, דבלאו הכי נימא
דהיה לך להניח הנר למעלה מגמל ורוכבו.
מעתה יש לעיין אם הניח למעלה מעשרה דבזה נימא דיתחייב כיון דלא
קיים המצוה של לכתחילה דלמטה מעשרה ו אם כן היה לו להגביהו כבר
למעלה מגמל ורוכבו, [משא"כ לדחויא דגמרא דאתי לאמנועי ממצוה], אבל אם
נימא כהאי גיסא דשפת אמת דכיון דשרי נרות חנוכה כהלכתן, בעל הגמל
חייב ובעל הנר פטור, אם כן אף כשהניח למעלה מעשרה.
ג. ספק אם היה נר חנוכה
הנה אם נימא כהצד הנ"ל שחייב בעל הנר, יש לעיין לר' יהודה כאשר
היה נר חנוכה ולא ידעינן אם היה למטה מעשרה ואז בעל הנר פטור ובעל
הגמל חייב, או למעלה מעשרה ואז בעל הנר חייב ובעל הגמל פטור.
ולכאורה יש לומר דהמוציא מחבירו עליו הראיה ושניהם פטורים, מפאת
דהוה ספק היאך נהג בזה. [ולא רק משום מאי חזית לחייב רק בעל הנר או רק בעל
הגמל, דהכי נמי נימא הכי אם יהא גמל של הפקר ופשתן של הפקר, דאם הנר למטה מעשרה
פטור בעל הנר, ואם למעלה מעשרה חייב , ועל הגמל בלאו הכי אין חיובא].
ואע"פ שהטוען טענת אונס ולכן רוצה להפטר מנזיקין, צריך להביא
ראיה, וכמו שכתב בחזון איש (בבא קמא סי' ז' ס"ק ז' ), הכא יש לומר דאינו
טוען דבר מחודש. וצריך תלמוד.
וכן לדידן דלא קיימא לן כר' יהודה אכתי נפקא מינה באופן דאין ידוע
אם הנר היה בפנים או בחוץ, דהכי נמי יהא שניהם פטורים.
הגרא"ג זצ"ל
