וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם.
"לרעות את צאן" - נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן.
התורה לא עוברת בשתיקה על שום נימה ממחשבות האדם. יש פה הקפדה נוראה על כל מעשה קטן וכמו סיסמוגרף שאפילו אם אירעה רעידת אדמה קלה ביפן זה מרגיש ורושם, כך התורה רושמת את המחשבה הדקה ביותר שיש לאדם אפילו נקודה של תת הכרה מתגלית בתורה. אצל יוסף "והוא נער", וכאן הלכו לרעות את עצמן. כשיש מצב כזה שיוצאים מהבית והולכים לרעות את הצאן להשתדל עבור פרנסה התעוררה אצלם איזו נגיעה בתת הכרה עכשיו באו ונהנה קצת. אצל השבטים היתה נקודה זו של לרעות את עצמן רק בתת הכרה. חס ושלום לדמות את השבטים למה שרואים היום כשעושים מגבית בחו"ל ונוסעים שרים ופקידים בכירים הם נוסעים קודם לסן מוריץ לנוח כדי לאזור כה לקראת המגבית ואח"כ הם נוסעים לאמריקה כדי לנהל את המגבית וגם שם רב הזמן מהנים את עצמם ואח"כ הם חוזרים לסן מוריץ לנוח מהמאמץ זה נקרא לרעות את עצמו במקום ליסוע ולחזור מיד מחפשים דרכים איך להנות מדבר זה. זה לא תורה-דיק זה כבר לרעות את עצמו. גם אנו בענינים שלנו עלולים לרעות את עצמן בחור נוסע מהישיבה לרופא שיניים אגב זה הוא נוסע גם הביתה לנצל את הנסיעה. לנסוע ולחזור את זה לא עושים אם יש נגיעה במעשה זה פוגע בכל המעשה למרות שיש גם כוונות טובות. [מרן המשגיח זצ"ל]
