א. בין ישראל לאומות העולם בתפיסת החלום
הבדל גדול ועקרוני קיים בין יחסם של הגויים עובדי האלילים בתקופת המקרא אל החלום לבין יחסם של ישראל אליו. הגויים ראו בחלום, בכל חלום, דבר שבא לאדם מכוחות חיצוניים שונים, ובו מתגלים לאדם החולם נסתרות. אלא ששפתם של כוחות אלו שפת סתרים היא, ורק מומחים מלומדים, היודעים לבוא בסודם של כוחות אלו, יודעים לפענח את שפתם הסודית ולתרגם אותה לאדם החולם. חלומות ופתרונם היו אפוא אחד הערוצים המרכזיים של המַגיה האלילית, כמו הנחש והכישוף, והיו מסורים בידי חכמי המַגיה, שנקראו במצרים 'חרטומים' ובבבל 'אשפים' ו'מכשפים'.
בעולמם של ישראל אין מקום לאמונה בכוחות חיצוניים שונים הנותנים לאדם את חלומותיו. אמנם אמת הדבר, שהחלום הוא המסגרת הרגילה לנבואת הנביאים – "בחלום אדבר בו". אף מי שאינו נביא, זוכה על פי צורך השעה בחלום שבו מודיעו ה' דברים הנצרכים. אולם חלומות אלו אינם זקוקים לפתרונם של בעלי מקצוע. ה' נותן החלום, מגיש לחולם את ביאורו במידת הצורך בדרך זו או אחרת, שכן לולי יבין האדם את חלומו הנבואי, תהיה נתינתו לבטלה!
ומה בדבר החלומות הרגילים, שאינם מאת ה'? מקורם של הללו באדם עצמו, בהרהורי לבו, במשאלותיו הגלויות או הכמוסות. ממילא אין טעם לעסוק בחלומות אלו ולנסות לפענחם (אלא אם כן בימינו, במסגרת טיפול פסיכולוגי).
מחמת כן, אין אנו מוצאים במקרא את קיומו של מעמד של פותרי חלומות מקצועיים בישראל. ומעולם לא מצאנו במקרא שנביא או כהן יעסוק בפתרון חלומות, לא של מלך ולא של הדיוט, כשם שמעולם לא מצאנו במקרא שמלך או הדיוט מישראל יפנה לזולתו כדי שיפתור לו את חלומותיו.
ב. בין חלום פרעה לסיפורו את חלומו ליוסף
בבוא יוסף אל פרעה, מספר לו פרעה את חלומו, ואנו שומעים זאת שנית, לאחר שהכתוב תיאר לנו את החלום קודם לכן. בשום מקום אחר במקרא אין דבר דומה, שחלום יסופר פעמיים. מה טעמה של חזרה זו?
השוואת שני תיאורי החלום, בלשון הכתוב ומפי פרעה, תגלה הבדלים מסוגים שונים. מסתבר שבהבדלים אלו טמונה סיבת החזרה. לא נוכל במסגרת מצומצמת זאת לעמוד על כל ההבדלים, וגם אין בידינו הסבר לכולם. אולם בחינתם של רוב ההבדלים מגלה שיש להם מכנה משותף: פרעה מפריז ומדגיש את הרע שבחלומו, יותר ממה שנמסר בתיאור החלום המקורי.
דבר זה בולט בשתי תוספות, שבהן הוא מבטא את התרשמותו הסובייקטיבית ממה שראה בחלומו: על הפרות הרעות הוא אומר: "לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע"; ועל כך שהללו בלעו את הפרות הבריאות הוא אומר: "ותבאנה אל קרבנה, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחילה".
ממה נובעת מגמתו זו של פרעה? נראה כי מתפיסתו הפטליסטית את מושג החלום: החלום הוא חלון הצצה אל עתיד קבוע מראש. פרעה חש שחלומו מבשר על אסון קרב שאין ממנו כל מנוס. ועל כן הוא משמיט בסיפור חלומו את הפרט הרומז לאפשרות ההתמודדות עם הרעב: על הפרות הרעות שעלו מן היאור נאמר בסיפור הכתוב "ותעמדנה אצל הפרות (-יפות המראה) על שפת היאור". משמעות פרט זה היא כנראה "להורות שיהיו הרעב והשבע יחדיו איזה זמן, כעניין 'ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם' " (ספורנו). פרעה אינו מאמין באפשרות זו.
זהו החלום כפי ששמע אותו יוסף, וזהו האיש שלפניו עמד. כיצד יפעל עתה?
ג. בין יוסף לבין פרעה
המשימה העומדת לפני יוסף היא משימה קריטית. עליו לשכנע את פרעה, לא רק בכך שהפתרון שהוא מציע לחלומו הוא הנכון, אלא גם בכך שתכנית הפעולה שיציע היא המתחייבת מן החלום ומפתרונו, וכן שיוסף הוא האדם הראוי לבצע זאת.
הרבה מוטל עתה על כף המאזניים: גורלו האישי של יוסף, אך גם גורלה של מצרים, האם "תיכרת הארץ ברעב" או תינצל ממנו. אף גורל משפחתו של יוסף תלוי ביכולתו של יוסף לשכנע את פרעה.
הקושי העיקרי בכך הוא תפיסתו של פרעה את עניין החלומות ופתרונם על פי תרבות מצרים האלילית. על יוסף מוטל עתה לשנות את תפיסתו של פרעה ביחס לחלומו. עליו לשכנעו כי חלומו – מאת הא-לוהים הוא, ולא את גזרת הגורל הוא מודיע אלא "את אשר הא-לוהים עושה הגיד לפרעה".
והבדל גדול יש בין שני אלו: על פי התפיסה האלילית, חלום המודיע את גזרת גורל פתרונו נתון בידי החרטומים, וכל שיש בידם הוא לפענח את הודעת החלום בחכמתם המקצועית. לעומת זאת, חלום נבואי מאת הא-לוהים הוא מתת חסד לאדם, כדי שיכלכל את צעדיו בתבונה לשם תקנת העתיד.
יוסף עומד עתה במוקד של עימות בין שתי תרבויות, שתי תפיסות עולם שתהום מפרידה ביניהן. על יוסף לשבור את החיץ התרבותי-דתי בינו לבין פרעה, ולהשיבו לחלום המקורי שחלם ולדבר הא-לוהים המונח בו. מה שתומך ביוסף הוא כישלונם של החרטומים מחד, וידיעתו הפנימית של פרעה את פתרון חלומו מאידך. אלא שפרעה זקוק ליוסף שינסח זאת ויפקח את עיניו ואת לבו.
נאומו של יוסף המצוי במרכז הסיפור הוא מלאכת מחשבת: התוכן החיוני הנחוץ לשינוי הערכין אצל פרעה מעוצב במבנה משוכלל ובסגנון מדויק. שילוב זה יש בו כוח להשפיע על פרעה.
על תכנית הפעולה שמציע יוסף שואל הרמב"ן, כיצד העז יוסף להציע זאת לפרעה בלא שנתבקש לכך. כל נאומו של יוסף בביאור החלום לא נועד אלא להכין את פרעה לתכנית זו, שהיא המסקנה הדתית המתחייבת מחלומו של פרעה כפי שנתפרש על ידי יוסף. שכן אם החלום ניתן לפרעה מאת הא-לוהים בחסדו, ודאי לא גילה לו הא-לוהים את תכניתו ביחס למצרים אלא על מנת שפרעה יתכונן לקראת העתיד ויקל את חומרת הרעב מעל עמו. הרעב אינו גזרת גורל שאין ממנה מנוס, אלא מעשה א-לוהים המחייב את האדם להתכונן לקראתו. וכיוון שניתן להתכונן לקראתו, זוהי חובתו הדתית של פרעה מלך מצרים.
פרעה הבין היטב את דברי יוסף, ובמקום יחסו הקודם אליו כאל אחד החרטומים המומחים בפתרון חלומות – "תשמע חלום לפתור אותו", הוא קורא בהתפעלות "הנמצא כזה איש אשר רוח א-לוהים בו?!" והוא אומר ליוסף: "אחרי הודיע א-לוהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך". בעולם שבו היה שרוי פרעה עד עתה מסקנתו צודקת: וכי יש חכמה גדולה מן האמונה בא-לוהים, המגלה בחסדו לבני האדם את העתיד כדי שיתכוננו לקראתו?
הרב סמט
