חג החנוכה מיטלטל בין שני קטבים ושני נסים משמשים בו בערבוביה. מחד גיסא מעלים אנו על נס את נס פך השמן כדברי חז"ל:
"שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא ע"ב).
ומאידך גיסא בתפילת 'על הנסים', שנקבע לאמרה בתפילה שבלחש ובברכת המזון, אנו מעלים על נס את נס ניצחונם של המכבים, שגברו בחסדי ה' יתברך על מלכות יוון הרשעה, וזכו לשוב לירושלים ולטהר את היכל ה'.
בתפילה זו אין אזכור מפורש לנס פך השמן, וכל הדגש מונח בה:
"על הנסים ועל הפורקן (השחרור!) ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
. . .
היו חוקרים ומשכילים שנאחזו בסיפור נס פך השמן כדי ללמוד ממנו, שלא הייתה דעת חכמים נוחה מבית חשמונאי, שקלקלו וסרחו במרוצת הדורות, ולפיכך ביקשו להצניע את נס גבורתם ולהבליט את נס פך השמן שכולו מעשה שמים. אך כנגד תיאוריה מפוקפקת זו עומדת תפילת 'על הנסים', שתוקנה אף היא בידי חכמים וצווחת:
"ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעשים וטמאים ביד טהורים רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".
ובכן אלו אפוא הם הנסים והנפלאות שעליהם גומרים אנו את ההלל ותשועת ישראל כשלעצמה, היא היא קידוש השם הגדול בעולמו.
מהו חותמו של כהן גדול?
אך גם לאחר שבטלה דעתם של החוקרים המלומדים. עדיין נותרה בעינה השאלה מה עיקרו של חג החנוכה?
נס פך השמן או נס הניצחון במלחמה? ואולי כפשרה: קצת מזה וקצת מזה, וכל דור ודור ייטול כאוות נפשו וכל עדה ועדה תבחר לפי טעמה...?
. . .
הבה ננסה לגלות טפח מסוד נס חנוכה, מתוך השוואה מדוקדקת בין שני המקורות: תפילת 'על הנסים' והברייתא של 'מאי-חנוכה'.
כמאמינים בני מאמינים יודעים אנו כי יד ה' לא תקצר לעשות נסים שמעל לטבע: 'מי שאמר לשמן וידלק הוא יאמר לחומץ וידלק', ומי שאמר לפך השמן שידלק יום אחד יכול לומר לו לדלוק שמונה ימים.
אך עם זאת יש מקום להתבונן באופיו המיוחד של נס פך השמן, ולנסות להבין מה המסר הצפון בו מתוך תשומת לב לכל פרטיו ודקדוקיו.
הבה נשווה לנגד עינינו את המעמד הנשגב:
לאחר שנים של מלחמות עקובות מדם, זוכים יהודה המכבי ואחיו להגשים את חלומם: לטהר את ההיכל ולהדליק בו את המנורה הטהורה.
אמנם לצערם לא נמצא להם אלא פך אחד של שמן טהור ודומה היה שאין בו אלא כדי להדליק יום אחד, אך הנה בעמדם לעת ערב בסופו של היום הראשון חוזות עיניהם נס ופלא: נתעצם כוחו של השמן ולא כלתה ממנו אלא שמינית (כדברי ר' חיים מבריסק) והמנורה ממשיכה לדלוק ולהאיר...
עומדים האחים נוכח החיזיון המופלא ופניהם מאירות, אך לבם הומה בתימהון: "ויצא לבם ויחרדו איש אחיו לאמור: מה זאת עשה א-לוהים לנו?" (בראשית מ"ב, כ"ה).
והנה קם שמעון החכם (ואולי יהודה, יוחנן או יונתן…) ושח לאחיו:
הלא תדעו מה אלה לנו, ומה רומז לנו ה' יתברך?
שימו לבכם: הלא אותם "יוונים שנכנסו להיכל וטמאו את כל השמנים" הם הם מלכות יוון הרשעה "שעמדה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" – במגמה לטמאם ולהכחידם.
אך הנה נותר פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ומי הוא פך זה, אם לא אנחנו מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, ששמרנו מכל משמר על טהרתנו ותומתנו.
וכל המפוכחים והריאליסטים היו סבורים שיכבה מהרה… האם לא כך לעגו גם לנו ואמרו 'מה היהודים האומללים הללו עושים?', היעמוד כוחם של קומץ קנאים סהרוריים מול האימפריה היוונית-סורית, הן לא יאריכו הימים ואש המרד תדעך והיתה כלא היתה.
אך הנה ראה זה פלא: "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונת ימים", והאנרגיה הא-לוהית שבפך השמן - נתעצם כוחה פי שמונה.
האם לא בא נס זה לאותת לנו וללמדנו מה עוצמתה של האנרגיה היוקדת בנו ומה כוחו של רצון טהור היונק ממקור עליון להניס את החושך ולהאיר את בית חיינו?
נס פך השמן – לא משל בלבד היה, אלא מציאות חיה, ועם זאת משל חיים הוא לנס גבורת המכבים, שרצונם הטהור ועוז גבורתם נתעצמו וגברו על כל המכשולים, ונס זה מאיר לנו באור יקרות מהימים ההם ועד הזמן הזה.
. . .
יהיו הדברים נר זיכרון לכל הלוחמים שמסרו נפשם על בניין הבית השלישי, ויהי בהם מסר עידוד וחיזוק לאחינו אהובינו המוסרים נפשם על יישובה של ארץ ישראל.
ובימים אלה עוד יתגלה בחסדי ה' מה כוחה של גבורת הרצון היונקת ממקור הקודש להניס את הצללים, החולשות והבלבולים, ומתוך המחשכים אשר סבבונו עוד יגלה פך השמן שבלבבות ויבשר מתוך האופל והשחור:
"ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור" (איוב כ"ב, כ"ח).
