(אלכסנדר מוקדון, רצה להגיע אל מעבר להרי החושך, שאל את זקני הנגב, והם הורו לו כיצד...)
עבד הכי, ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו. אמרו ליה: אי קטלת לן - יאמרו נשי קטל, אי קטילנא לך - יאמרו מלכא דקטלוהו נשי! אמר להן: אייתו לי נהמא! אייתו ליה נהמא דדהבא, אפתורא דדהבא. אמר להו: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא? אמרו ליה: אלא אי נהמא בעית, לא הוה לך באתרך נהמא למיכל, דשקלית ואתית להכא? כי נפיק ואתי, כתב אבבא דמחוזא: אנא אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא, ויליפת עצה מן נשיא.
מתורגם:
(אלכסנדר מוקדון, רצה להגיע אל מעבר להרי החושך, שאל את זקני הנגב, והם הורו לו כיצד...)
עשה כעצתם, הלך והגיע למחוז שכולו נשים.
רצה לערוך עמן מלחמה. אמרו לו הנשים: אם תנצח אותנו - יאמרו נשים הרגת, ואם ננצח אנו אותך - יאמרו מלך שניצחוהו נשים! (ובין כך ובין כך כבוד גדול לא יהיה לך).
אמר להן: הביאו לפניי לחם! (לאות שלום) הביאו לו לחם מזהב על שולחן מזהב
אמר להן: וכי אוכלים אצלכן לחם מזהב?
אמרו לו הנשים: הלא אם רק לחם רצית, וכי לא היה לך בארצך לחם לאכול, שטרחת ובאת עד לכאן?
כשיצא והלך מהעיר, כתב על שער המחוז: אני אלכסנדר מוקדון, הייתי שוטה (מבלי לב להבין- רש"י) עד שהגעתי למדינת אפריקה של הנשים, ולמדתי חכמה מן הנשים.
בבלי מסכת תמיד דף לב ע"א וע"ב
על מה היה המאבק הגדול בזכותו אנו חוגגים חנוכה? ומדוע הוא נחוג בהדלקת נרות ואור?
אלכסנדר מוקדון, הכובש הגדול ותלמידו של הפילוסוף המפורסם אריסטו, הוא המייצג יותר מכל את יוון בתפארתה, מכוחה הצבאי-שלטוני ועד לגדולי פילוסופיה.
את עומק כישלונו הערכי רוחני בחרו חז"ל לתאר בין השאר במפגש שלו עם מדינה אוטופית השוכנת מעבר להרי החושך, ושכולה נשים.
במפגש, מעמת המדרש שתי תפיסות עולם זו עם זו: היוונית/מערבית: הרואה כתכלית חייו של האדם את מכלול כיבושיו, ואת כמות כוחו, ממונו וכבודו בעולם, ומולה התרבות האלטרנטיבית: המציבה למול קודמתה מראה צינית חריפה, ושואלת: 'אז מה יצא לך מכל זה'? וכמה כסף וכיבושים יכול האדם לצבור? ובסוף, אתה תאכל את כל זה (ותיחנק בזהבך...!).
העימות הזה מתואר במארג המדרשי כעימות בין תרבות גברית/מאצ'ואיסטית לבין תרבות נשית.
התרבות השלטת במערב - מימות יוון ועד ימינו, הינה תרבות גברית המציבה בראש סולם העדיפויות את הכיבושים "וכבשוה", ואת ההישגים הממוניים והחברתיים.
אך בכל אלה אין די - אומר המדרש, שכן, הם חסרים את האור הפנימי, זה המלא רגישות ואהבה, משפחתיות וטהרה, שלום ואחווה.
את האלטרנטיבה מצאו חז"ל במדרש ביומא (דף ס"ט), אצל שמעון הצדיק וגדולי ירושלים, הפוגשים את אלכסנדר, מציבים מולו מראה של אור (-לפידים, ואור השחר העולה), ומגלים לו כי כל העצמות החיצוניות של החיים, עם כל חשיבותם וערכם לכיבוש שממת העולם, ליישובו ולפיתוחו, הם חסרים את האור הפנימי העדין והרוחני.
את ניצחון האור העמוק העדין והרוחני הזה, אנו חוגגים בחנוכה, מתוך קריאה להמשיך את אורו הגדול אל חיי היום יום - בין כיבוש לניצחון, ובין מסע חיפוש להגעה אל היעד.
